איך מאיירים את מר מוות? ספר הילדים שנוגע בנושא הכי כואב
"אף פעם", ספר הילדים המקסים של נורית זרחי ובתיה קולטון, עוסק בנושא שכמעט לא נוגעים בו בספרי ילדים, מוות מזקנה. קולטון מספרת למה הגיבורות הן ארנבת ופילה ואיך קשור השחקן אילי גורליצקי
"אף פעם", ספר הילדים המאויר החדש והנפלא של נורית זרחי (בהוצאת כנרת), עוסק בדיוק בדבר הזה שכמעט אף פעם לא נמצא במרכז ספרי ילדים - מוות מזקנה. ובאמת, איך מאיירים דבר כזה ועוד בספר ילדים? ואולי זה בכלל נושא מרתיע שמתאים למבוגרים? אלא ש"אף פעם", באיוריה המרהיבים של בתיה קולטון, הוא בכלל לא ספר מדכא. להפך, הוא ספר צבעוני, מצחיק, מותח וקסום שקשה להניח מהיד בזכות הדמויות הכובשות שבו.
קולטון, קומיקסאית, מרצה לאיור ומהמאיירות הישראליות הבולטות שפועלות בארץ, איירה עשרות ספרים וזכתה בפרסים חשובים בארץ בתחום. לאחרונה היא גם הציגה במוזיאון הרצליה פרויקט טקסטיל גדול שיצרה יחד עם המאיירת רוני פחימה. סביב הטקסט החכם של זרחי היא יצרה מסע חזותי סוחף בעולם מסתורי ומבדח, שבו אלי הילדה היא ארנבת, ואילו סבתה שאותה אלי מנסה להציל מהמוות היא פילה מבוגרת. ביחד הן פוגשות במר מורטימר, ״האחראי על המוות״, שקשה לומר בדיוק איזה מין חיה הוא - אולי מין עכביש מקפץ ומבורדק עם כובע אדום וגדול מדי, שאותו אלי מנסה לנצח ולהרחיק מסבתא, למשל על ידי קפה רותח.
הספר, בעריכת נועה מנהיים, הוא שיתוף הפעולה המאויר השלישי בין זרחי, זוכת פרס ישראל לספרות, ובין קולטון. "עם נורית זרחי זה תמיד תענוג לעבוד", מספרת קולטון, "כי בעיניה שום דבר לא קדוש, טקסט זה לא דבר קדוש, הכל זה חומר ביד היוצר, ואפשר ללוש אותו עוד פעם ועוד פעם. לכן היא אחת הסופרות המקוריות שיש, ולא רק בספרות, גם כבן אדם יש לה דרך מקורית לחשוב על החיים והמוות".
קולטון התלבטה איך לתאר את הדמויות ואיך להעביר את נושא המוות שבמרכזו של הספר. "בספריםשאני מאיירת תמיד צריך להיות הומור, גם היצורים וגם האנשים בספר הם לא בדיוק קונבנציונליים. היה גם חשש מנושא הספר: גם בתקציר על הכריכה לא אומרים את המילה הכי חשובה - מוות. במהלך תהליך ארוך והמון סקיצות בחרתי בסופו של דבר לעשות מין הזרה ולא לצייר אנשים אלא להשתמש בחיות". את האיורים עשתה קולטון הפעם בצבעי מים ועיפרון במקום בטכניקות הדיגיטליות שבהן היא בדרך כלל מאיירת. ״התלבטתי איך לתאר את מר מוות - דמיינתי משהו שהוא חמקמק עם הרבה זרועות. הסתכלתי ביוטיוב המון על השחקן אילי גורליצקי ומשם נולדה הדמות הזו, כי גורליצקי היה עושה המון תנועות עם הגוף, מגיח מכל מיני כיוונים, משהו חמקמק וסלפסטיק כזה. עוד דבר מעניין שקרה בספר מבחינת האופן שבו האיור פוגש את הטקסט, היה איך לאייר את סופו של הסיפור. כי בעצם, אלי כאילו הצילה את סבתא וניצחה את המוות, את מר מורטימר, אבל אנחנו יודעים שזה לא ככה באמת. זה משהו שלא כתוב בטקסט - את זה רק הציור יכול לבטא".
