בלי מוזיקה עדכנית אבל עם סרדינים מקופסה: חמארה דה פיג'וטו היא מקום חמוד
חמארה דה פיג'וטו עוברת על כל חוקי הז'אנר: היא חדשה, שייכת לקבוצת מסעדנים ואין בה גולדסטאר. אבל עם בקס גרמנית מהחבית וכבד קצוץ מתוק אולי עוד יש תקווה
בראשית היו אלימלך ומתי. אולי היה שם מישהו לפניהם, אבל כבר אין את מי לשאול, וזה גם לא משנה. כשליד שמם יכולות היו להתנוסס שנות הקמה כמו 1935 ו־1936, בהתאמה, מה זה כבר משנה אחרי כמעט 100 שנה אם ומי היו שם קודם. אף אחד גם לא היה מעלה על דעתו לכתוב על הדלת "חמארה". אלימלך היה פשוט אלימלך, ואצל מתי אף פעם לא כתבו שום דבר. מה זו חמארה? קצת קשה להגדיר. אולי נעשה זאת על דרך השלילה: לחמארה אין מנכ"ל ויח”צן ועוד כל מיני ראשי תיבות, אין לה שף שעבד אצל אייל שני או מלצרית יפהפייה מגרמניה. בעל הבית הוא בדרך כלל איש מבוגר, שלא לומר זקן, והוא נרגן. אם יש מלצרית, היא לא פחות מבוגרת ולא פחות עצבנית. אין מוזיקה עדכנית, ואפילו לא פלייליסט שעושה כאילו הוא יודע מה היו משמיעים בחמארה אם היה לה כזה.
מקור המילה הוא כינוי בערבית לבית מרזח, מלשון "חמר" — יין או אלכוהול. השם נולד כנראה בסמטאות מחנה יהודה; בלוינסקי דיברו אז בכלל יידיש או לאדינו. אבל בשביל תל־אביבים זקנים או מזדקנים כמוני, חמארה היא קודם כל מקום כזה בשוק לוינסקי. אלימלך שכבר לא קיים, ומתי גם הוא כבר מת, אבל הבן והנכד עוד כאן, תודה לאל. בחמארה תפגוש תמיד אנשים שלא פוגשים בשום מקום אחר, גמורים מהחיים אבל מלאי חוכמת חיים.
בניגוד לכל זה, חמארה דה פיג'וטו החדשה היא מקום חמוד — מילה שבחיים לא הייתי אומר על אף אחת משלוש החמארות שעוד נותרו בלוינסקי: מתי, יעוב (יעקב) ואילן. חמארה לא יכולה להיות בת יומיים, מינימום 20 שנה. חמארה דה פיג'וטו, מקבוצת מן טן טן (עוד משהו שחמארה בחיים לא תהיה, "מקבוצת"), באמת לא אשמה. היא עושה את כל הצעדים הנכונים ונורא רוצה: עם הכבד הקצוץ הקצת מתוק מדי, וסלט הביצים המצוין, והכרובית המטוגנת בטחינה, וסלט תפוחי האדמה עם הסרדינים מקופסה המושלם, והחציל בתחמיץ, וצלחת הנקניקים שהיא אומנם קצת יותר מעודכנת מהקבנוס של מתי ויש בה גם ברזאולה, ואפילו הסרדינים מקופסה שמוגשים מעשה שטן בתוך הקופסה עצמה עם רוטב טבילה ומחוממים קודם על הפלנצ'ה — התחכמות שמעולם לא היתה מתרחשת אצל יעוב או אילן או מתי, אבל זה כל כך טעים שלמי אכפת. אין כאן אומנם גולדסטאר, שזה הא'־ב' של כל חמארה מקומית, אבל כשבמקום מוזגים מהחבית בקס גרמנית בהירה וגינס אירית כהה, ועושים את זה כמו שצריך, אתה סולח גם אם גובים עבורן הרבה יותר מדי. כשלצידן יש גם המון יינות וקוקטיילים אתה כבר מוחל על הכל.
וכשחולדה תורנית עוברת את הכביש, אתה יודע שאולי עוד יש סיכוי שרחוב דה פיג'וטו, ממלכת הדגים המלוחים שבפאתי שוק לוינסקי, ישמור עוד קצת על אופיו השבור, עד שחולדאי יעשה ממנו מדרחוב מדוגם כמו שהוא מאיים וכבר מתחיל לקיים. תן לנו עוד קצת זמן, אדוני ראש העיר, להתגעגע לפעם ולהתענג על עכשיו. תהיו חזקים, אנשי חמארה דה פיג'וטו החדשה והמקסימה. כן, מקסימה. אני יודע שאסור להיות מקסים בז'אנר הזה, כאמור, אבל יאללה, שיהיה. נשבע שאבוא שוב. כל כך נהניתי.
חמארה דה פיג'וטו, דה פיג'וטו 2, תל אביב.
לפני הטיפ
סלט ביצים 22 שקל
סלט תפוחי אדמה וסרדינים 28
חציל בתחמיץ 22
כבד קצוץ 22
נקניקים 48
סרדינים בקופסה 28
כרובית מטוגנת 24
1/2 ליטר בקס 38
1/2 ליטר גינס 45
