אייל שני ממציא סושי סביח - וזה רע בדיוק כמו שזה נשמע
בביז'ו החדשה מתיימר שני למכור "סושי ים־תיכוני": גלילים במחיר ובגודל של תכשיט, ממולאים בחציל מטוגן, בעיג'ה ואפילו בצנים. הפעם הוא פספס בענק
אייל שני הוא גאון. לא רק משום שהמציא במו ידיו את המטבח הישראלי החדש (יחד עם חיים כהן, ארז קומרובסקי, עזרא קדם ועוד שניים־שלושה שפים), אלא משום שהוא באמת מסוגל למכור קרח לאסקימוסים. השפה המתייפייפת־מתחכמת שלו חדרה מזמן לאינספור תפריטים, והפכה לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. אלא שהפעם אמן הבישול והשיווק שהצליח למכור אפילו כלום (סליחה, תפוח אדמה) בפיתה — נפל. במקום החדש שלו, ביז'ו (Bijou, "תכשיט" בצרפתית), מוכר שני מה שהוא מכנה "סושי ים־תיכוני". וזה אכן מזכיר תכשיטים, לא רק במחיר אלא גם בגודל ואפילו קצת בצורה. ובדיוק כמו תכשיטים אמיתיים — זה לא ממש אכיל.
זאת החוויה הכי מוזרה ששני מציע, ובאמת שהיו רבות. היא מתחילה עוד בבית: אפליקציית ההזמנות מודיעה לך שזמנך במקום מוגבל ל־50 דקות. אשכרה סשן אצל פסיכולוג, ובמחיר דומה. בכניסה, בעמדת המארחת, אתה מתבקש למלא בזריזות טופס ולבחור מתוכו מה תאכל ותשתה — רשימה בלי הסברים, בלי שנייה לחשוב, להבין, לעכל. אחר כך אתה מתיישב בחדר קטן ואלגנטי, מחופה עץ בהיר. הקהל צעיר מאוד, ולמרבה ההפתעה — לפחות באותו ערב — מועט למדי. המקום כולו הוא בר בצורת ח', ושני פרחי טבחים מתחילים להגיש לך את מה שהזמנת. מגישים פה סושי האנד רול ים־תיכוני. זה דף אצה מגולגל, גדול יותר מהסושי הרגיל ומכיל את כל הטוב שבו. כאן הוא מגולגל כסיגר, לא קטן אבל ממש לא גדול. "ים־תיכוני" פירושו שבמקום דגים, אורז וירקות (שגם הם מופיעים כאן, אבל בתפקיד משנה) יש, תחזיקו חזק, למשל "מטיל חציל": אצבע קטנה של חציל מצופה ומטוגן, ממש כמו בסביח. אפשר לקחת גם עיג'ה, אותה חביתת ירק מפורסמת. לא לקחתי, יש גבול. יש גם "סתם" האנד רולים עם דג נא או שרימפס, אבל גם כאלה עם כבד דג משומר מאיסלנד.
בחלק מהגלילים יש צנים בגודל אצבע, במקום אורז. בי נשבעתי. אחרי שני גלילים עם צנים כזה התעשתנו וביקשנו שמכאן והלאה יהיה רק אורז. זה לא ממש עזר. כל הגלילים היו בין סתמיים למוזרים בטעמם. אכלנו את ההוא עם החציל, אחד עם כבד דג, עוד אחד עם דג נא, אחד עם סרדינים ומולים, ואפילו אחד תוניסאי עם חריף וטונה. הכל היה מוזר ובעיקר מיותר. כל הגלילים רחוקים שנות אור מהמטבח היפני המופלא בעדינותו, וגם מההישגים הרבים של שני. אכלתי אצל שני כמה ארוחות מופלאות שלא אשכח בחיי. הוא אדם רב־זכויות במטבח הישראלי, וכשהוא רוצה — הוא עושה אוכל שאין שני לו. אבל מה לעשות, הפעם לא כל כך יצא.
ביז'ו, אלנבי 108, תל אביב
