סגור
פנאי מתוך הסדרה המזח
מתוך "המזח". חיבור מיידי בין החיילים שהיו שם לבין השחקנים (צילום: דני שוורצמן, באדיבות כאן 11)

"הדמיון בין מה שקרה במזח למה שקרה אתמול מצמרר"

התמונות שמשתקפות מהמסכים מאז אתמול דומות באופן מבהיל למה שקרה במעוז המזח במלחמת יום הכיפורים, בדיוק לפני 50 שנים: ההזהרות שאיש לא שעה להן, הפקרת האנשים בשטח והקריאות לעזרה שלא נענו. עם עליית הסרט והסדרה על המוצב שחייליו נכנעו ונשבו בכאן11 אומר המפיק חיליק מיכאלי: "זו אותה תחושה של כאוס, אובדן שליטה. רק שבמזח חיילים נכנעו באופן מסודר, כאן אזרחים נחטפו מבתיהם"

מאתמול בבוקר מקבל חיליק מיכאלי, המפיק של הסרט והסדרה "המזח", הודעות מאנשים שאומרים לו ש"מה שקורה עכשיו זה 'המזח 2'".
אפשר להבין. בסדרה, על מעוז המזח במלחמת יום הכיפורים, רואים כיצד החיילים התריעו בפני הקצונה הבכירה ימים לפני פרוץ המלחמה כי יש התרחשות גדולה על הגבול המצרי. גם כאן דיווחו תושבי הדרום כי ארגון הג'יהאד האיסלאמי פתח בתרגיל רועש וקרוב מאוד לגבול. ובסיקור מאתמול בבוקר שבו נראו סירות שמגיעות מעזה דרך הים לחופי ישראל - היה ממש הד לסצנה של סירות שמגיעות ממצרים לישראל. "אז דיווחו ודיווחו ואמרו להם להפסיק לדווח, אמרו להם שזה תרגיל שייגמר ב־7 באוקטובר. הדמיון בין אז להיום פשוט מצמרר".
הסרט והסדרה, שאמורה היתה לעלות מחר בכאן11 (אך לאור האירועים שידורה ודאי ידחה), מתארים את הקרב שניהלו במשך שבוע לוחמי "המזח", המעוז הדרומי ביותר בקו בר לב במלחמת יום הכיפורים - בדיוק 50 שנים ויום מהמתקפה על יישובי הדרום. "אי אפשר להימנע מההשוואה הלא תיאמן של גורם ההפתעה והתוצאות שלו", אומר מיכאלי. "של אנשים שנשארו לבדם מבלי שהצבא יכול להגיע אליהם. תחושה שהם נזנחים ונשארים מאחור. ההבדל העקרוני והמשמעותי הוא שאז אלה היו חיילים בשטח צבאי, וכאן אלה אזרחים בבתים שלהם. אז זה הרבה יותר חמור. בסדרה ובסרט שלנו דיברנו על צבא שלא הצליח להגיע למעוז המזח והשאיר את הלוחמים שלו עם אמצעים דלים.
פה מדובר באדם שהלך לישון בלילה וקם בבוקר: דופקים לו בדלת ויורים בו או חוטפים אותו - זו תחושה של כאוס, אובדן שליטה. במזח חיילים נכנעו באופן מסודר. כאן אזרחים נחטפו מבתיהם".
מיכאלי אומר שכמו במלחמת יום הכיפורים "שוב אנחנו מופתעים. אבל היום הטכנולוגיה היתה אמורה לנבא ולחזות את המעשה הזה. יש פה עשרות רבות של מחבלים, מבצע שנערכים לו זמן רב, יש תנועה וטיילת על הגדר — ואף אחד לא מפריע לכל זה. איך אנחנו עדיין אותה מערכת זחוחה, שמזלזלת באויב שלה כאילו הוא באותה סיטואציה של שנות ה־50? אי אפשר להאמין לדבר הזה. זה מחדל כפול ומכופל. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כתבו לי גם שצפויה לקום 'ועדת אגרנט 2'".
אחרי שהסדרה "האחת" תיארה את מה שקרה בטייסת הפנטומים 201 של חיל האוויר בזמן מלחמת יום הכיפורים עתה בא תורם של החיילים על הקרקע בחזית סיני. "המזח" היא סדרה של חמישה פרקים, של כאן11 על המעוז הדרומי ביותר בקו בר לב, על תעלת סואץ, שלאחר התקפת הפתע של 6 באוקטובר נותר מבודד, על 37 החיילים שבו.
שבוע אחרי תחילת המלחמה, כשהחיילים שם נמצאים ללא תגבורת או עזרה, וללא ציוד רפואי שיאפשר טיפול בפצועים המתרבים וגופות החיילים הנערמות - נכנע המוצב על כל חייליו למצרים ושהו בשבי המצרי כ־40 ימים. הכניעה של המוצב הישראלי, בתיווך הצלב האדום, צולמה על ידי אמצעי תקשורת זרים, והרגע הדרמטי הזה נראה בסרט ארכיון מאז בסוף הפרק הרביעי של הסדרה העלילתית. החיילים שהופקרו, וקיבלו מסרים סותרים מהקצונה הבכירה, היו מיחידות שונות, חלקם חיילי הסדר, חלקם צנחנים, נח"ל ובהמשך שריון. רק מיעוט מהם היו לוחמים.
הסדרה פועלת בשני מישורים, ועושה זאת בהצטיינות יתרה: היא מצליחה להמחיש את אימת המלחמה בתנאים הקשים האלה, ואת עינויי הנפש של החיילים לקבל את ההחלטה להיכנע. במיוחד שברגע האחרון שר הביטחון אז משה דיין שינה את החלטתו מחובה להיכנע להוראתו למפקד המוצב כי הוא "רשאי להחליט", מה לעשות בנוגע לגורלו וגורל חייליו.
את הדילמה בין דבקות במשימה לבין קדושת החיים מגלמים הרופא, ד"ר נחום ורבין, המבוגר האחראי במעוז, מי שקידם את ההחלטה להיכנע לאור התנאים הבלתי נסבלים שעמדו לרשותם (מיכאל אלוני) ומפקד המוצב שלמה ארדינסט (דניאל גד), שבשום אופן לא רצה להיכנע (עוד בצוות השחקנים שמואל וילוז'ני, אביב פנקס, דניאל מורשת, אמיר טסלר ורבים אחרים).
2 צפייה בגלריה
פנאי מיכאל אלוני בתפקיד רופא המעוז נחום ורבין
פנאי מיכאל אלוני בתפקיד רופא המעוז נחום ורבין
מימין: מיכאל אלוני בתפקיד רופא המעוז נחום ורבין. המבוגר האחראי במעוז, מי שקידם את ההחלטה להיכנע
(צילום: דני שוורצמן, באדיבות כאן 11)
במאי "המזח" הוא ליאור חפץ והוא יצא בשני פורמטים: כסרט קולנוע על מסך גדול עם סאונד משוכלל, וכסדרת טלוויזיה המאפשרת צלילה לתוך הדמויות והיחסים שנרקמו בין החיילים. מיכאלי, 57, המפיק של הפרויקט רחב היריעה הזה, הפיק גם את "החייל הנעלם", הזוכה הגדול של פסטיבל חיפה שנערך בשבוע שעבר.
מה ההבדל בין הסרט לבין הסדרה?
"בסדרה יש הרבה יותר התרחשויות. הראינו את החיילים בשבי, ואת העדויות שלהם מול ועדת אגרנט".
למה גם סרט וגם סדרה, ואיך עושים את זה?
"בשביל לעשות סדרה כל כך יקרה - במקרה הזה עלות כל פרק היתה 2.5 מיליון שקל, וביחד מעל 12 מיליון שקל לסדרה בת חמישה פרקים, חייבים לחבר מקורות. אי אפשר להסתפק בכסף של הגוף המשדר ועוד קצת לקושש מסביב. אז חיברנו את הכסף שקיבלנו מהתאגיד וממשקיעים פרטיים ביחד עם כל הכספים שקיבלנו מקרנות הקולנוע השונות - חלקן נתנו כסף רק לסרט וחלקן לסרט ולסדרה. אם הסדרה תימכר מעבר לים, לפי טריטוריה או לסטרימרים כמו אפל טיוי ונטפליקס, תהיה גם יכולת להחזיר את ההשקעה.
2 צפייה בגלריה
מפיק המזח חיליק מיכאלי פנאי
מפיק המזח חיליק מיכאלי פנאי
מפיק "המזח" חיליק מיכאלי. "בסרט התחושה עוצמתית יותר, בסדרה יש יותר התרחשות"
(צילום: יובל חן)
"כולם ידעו שזו השקעה שלא בהכרח תשתלם. המשקיעים הפרטיים עשו את זה מתוך שליחות. הם צדיקים שלא ראו בזה השקעה, אלא משהו ערכי ותרבותי. האמינו שחשוב לספר את סיפור המלחמה שלא סופר. כולם אנשים שהיו באותה תקופה במלחמה. אחד מהם הוא חרדי, אחר היה בחטיבה 401, גדוד 52 שבא לסייע עם הטנקים ועלה על מוקש כמה מאות מטרים לפני שהגיע למזח, ולבקשתו לא אגיד את שמו".
בינתיים צפו בסרט כ־100 אלף צופים, "שזה נס גלוי", אומר מיכאלי. "לזה לא ציפינו. אפשר לומר שכאן המודיעין שלנו כשל. חשבנו שלא יבואו לבתי הקולנוע כי זה סרט קשה וכי פרסמנו מראש שתהיה גם סדרה בטלוויזיה - חינם, כדי שלא תהיה עוגמת נפש מצד רוכשי הכרטיסים, גם אם באיזשהו מקום פגענו בעצמנו. הביקורות היו מאוד טובות. הם הפצירו בקהל לראות את הסרט כי המדיום הקולנועי והטלוויזיוני הם לא אותו הדבר. בקולנוע יש סאונד ומסך גדול ששואבים פנימה ובסדרה אנחנו נכנסים לדמויות. הכוח של שניהם זה שהבמאי ליאור חפץ התעקש לדייק בפרטים. הוא היה צריך לפחות שתי אינדיקציות למה שקרה כדי להשתמש בכל פרט, וזאת אף שמדובר בסרט עלילתי".
איך ביררתם את הפרטים לאשורם?
"הזמנתי את כל חיילי המזח לדגם של המוצב שבנינו בעין יהב. כל מי שבחיים ובארץ הגיע. זה היה מדהים לראות איך הם יורדים מהאוטובוס, עושים להם היכרות עם השחקנים ואנשי הצוות, וכל אחד מהם הולך למקום שבו הוא היה אז, למקום שבו נפצע, למקום שבו ירה. אתר הצילומים היה כל כך אותנטי שזה מיד החזיר אותם למקום האמיתי. זה העביר בי צמרמורת שאני לא יכול להסביר. כולנו בכינו שם, גם השחקנים".
בנוסף לסרט ולסדרה העלילתיים תהיה גם סדרה תיעודית - "המזח: הסיפור האמיתי". יורם עברי הוא הבמאי של הדוקו הזה, שישודר זמן קצר אחרי הסדרה העלילתית, גם הוא בתאגיד. "זה תוכן הוליסטי", אומר מיכאלי. "כמו כן, אחרי כל פרק של הסדרה העלילתית יהיה דיון באולפן בהנחיית ליאת רגב עם אנשי מקצוע, קצינים בכירים, פסיכולוגים ואנליסטים. זאת סדרת הדגל של התאגיד".
זאת לצד סדרת דגל אחרת שעלתה לשידור בתאגיד לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, "האחת" על טייסת 201. ההצלחה שלה הפתיעה גם בצפייה שוברת שיאים שהיתה לה ובעיקר בשיח הציבורי הרב שהתעורר סביבה. כשמיכאלי נשאל אם זה תורם לעניין ב"מזח" או פוגע בה, הוא משיב ש"קודם כל 'האחת' היא סדרה אדירה. אין בי שמץ של ספק שההצלחה שלה לא תבוא על חשבון זאת שלנו. רק שבניגוד למקרה של 'האחת' אנחנו לא נהיה מופתעים מההצלחה. חוץ מזה, בשונה מהסדרה שלנו שכולה עוסקת במלחמת יום הכיפורים, יוצאת ממנה ואינהרנטית למלחמה, 'האחת' מאפשרת לנו להיות זבוב על הקיר בטייסת בפרספקטיבה של זמן, ולראות איך פותחים שם את הפצעים שהגלידו, ואת אלה שכנראה לא הגלידו".
"אנחנו מספרים את סיפור המלחמה דרך קבוצה מאוד מעורבת של חיילים. שבשלב מסוים 21 מהם היו פצועים, ולרופא ד"ר נחום ורבין לא היה ציוד רפואי לטפל בהם. ב'האחת', מתוקף היותה על מטוסים וטייסים, יש משהו סטרילי. אצלנו המלחמה נוכחת. היא על חי”רניקים שחיים את האבק, את החום והדיכאון. נגענו במשהו יוצא דופן. זה מציף ומעורר אמוציות במנעד כל כך רחב".
בסדרה, שלא כמו בסרט, יש פרק על השבי ועל מה שחיילי המזח עברו בו. יש שם גם אירוע שקצת מחבר בין שתי הסדרות, כי גם ב"האחת" מספרים הטייסים על מה שעברו בשבי המצריוהחיבור קורה כאשר מפקד המזח פוגש בשבי לרגע קל טייס.
אחד הנושאים המטלטלים ב"המזח" נוגע בהחלטה ללכת לשבי.
"צריך לזכור איזו הרגשה היתה שם כאשר שר הביטחון משה דיין הפך את ההחלטה שלו מ'חייבים להיכנע' ל'רשאים להיכנע'. החיילים במוצב מקבלים את השינוי בהחלטה של דיין אחרי שכבר הרסו את כל כלי הנשק שלהם ושרפו את החומרים הסודיים, כדי שהמצרים לא יוכלו לעשות בזה שום שימוש. הם הלכו לשבי לא כי קיבלו פקודה אלא כהחלטה. התחושה שלהם היתה שהם אפסים, נפולת של נמושות. מי ששברו את האתוס. ואז בשבי המפקד פוגש טייס, שנשבה הרבה אחריו, וזה אומר לו, 'אתם מהמזח? אתם לא מבינים, אתם גיבורי ישראל'".
בסוף "האחת" יש מונולוג של אחד הטייסים, גיל רגב, הוא מקשר את מה שקרה אז למה שקורה היום וקובע כי לא טוב למות בעד ארצנו. מה המסקנה הסופית של "המזח"?
"המוטו של הסדרה, וידונו על זה גם באולפן, היא האחדות שמושגת אם נצליח להתעסק בכלל ולא בפרט. כמו שכשטועים בניווט, צריך לחזור לנקודה האחרונה שהיינו בה ולהתחיל מחדש. השילוב המדהים בין הטנקיסטים שהיו חילונים וההסדרניקים הדתיים, לבין הסיפור של הטבח של המוצב, שמפני שאין לוחמים, היה צריך לעמוד כתף אל כתף עם הצנחן, העירוב הזה - ימין ושמאל, דתיים וחילוניים - הוא נקודה שתואמת לנו לנרטיב. אנחנו מתרפקים על מדורת שבט אחת".