ביסטרו פאלט מתאמץ שנרגיש בפריז במקום ביפו
עם מנות קלאסיות כמו ביסק סרטנים, סטייק באבט וצ'יפס גרטן שהיה מצוין, בביסטרו הצרפתי החדש בשדרות ירושלים נחושים לגרום לנו לשמוח. ורוב הזמן זה עובד
פאלט שבשדרות ירושלים ביפו מלאה מפה לפה בעת הביקור שלנו. הקהל אינו נראה בדיוק כחבר באומת הפודיז (כן, אפשר לזהות אותם. די בקלות) אלא סתם אנשים שבאו לבלות. לשמוח, לחגוג. או לשכוח לרגע איפה הם חיים. ופאלט, הביסטרו הצרפתי בן כמה חודשים, בדיוק כמו השדרה המשופצת בה הוא יושב, כל כך רוצה שתיהנו. זה ניכר בשירות המתאמץ (אפילו טיפה יותר מדי) ובכרזות הנוסטלגיות שצועקות: "אנחנו מסעדה צרפתית" כל כך בקול רם שזה כמעט מצחיק ונוגע ללב. את פאלט מוביל השף רועי דורי (אקס מסעדת רוז' במלון פרא ברמת הגולן ובעבר סו שף במשייה) והיא שייכת לשחר בוהדנה (מבעלי לאקי צ'יקן) ואלון אהרונוביץ' (פליים, קאמאקורה) שכמו רבים לפניהם לא ממש גדלו ברובע הלטיני בפריז. לא שחייבים.
ימי הזוהר של המסעדות הצרפתיות הקלאסיות כמו קסבה או אלהמברה ששכנה ממש לא רחוק מכאן על השדרה הם זיכרון רחוק, וגם תפוח זהב של אהרוני נסגרה כבר לפני מיליון שנה. מאז היו כאן מעט ניסיונות צרפתיים: הביסטרו של מייזון קייזר ברוטשילד שנסגר אחרי כשנתיים, וגם ל'אפוק של קבוצת רובושון במלון אלקונין שהגיעה עם הצהרות גדולות על כוכבי מישלן ולא שרדה אפילו שנה. כך שכשאתה מתבקש לזרום עם השינוי המרענן, גם אם הוא ארכאי משהו, אתה נענה ברצון. שתינו כוס קברנה פרנק וכוס פינו נואר, ואפילו מזגו לנו טעימות בלי שביקשנו. ואהבנו את המלצרית שנשמע בבירור שהיא עולה חדשה שממש רצתה לשמח אותנו. ורוב הזמן שמחנו. בה ובאוכל.
בביסק הסרטנים הטעים שהוגש עם פרוסת טוסט מלחם כפרי שעליה עוד קצת שרימפס קרים, יופי של מנה. בטרטר הבקר שהיה קום איל פו ורק טיפה'לה, טיפה'לה לא נדיב במימדיו. בסטייק הבווט שהוא נתח פנימי אמנם אבל מתנהג בטעמו כמו סטייק לילדים גדולים ומגיע מהסרעפת. הוא הוגש מדיום כמו שצריך, ולצידו צ'יפס מגרטן תפוחי אדמה שנפרש אחרי האפייה ואז טוגן. מפתיע, מוזר, לא שגרתי ונורא נורא טעים. ובמנת פירות הים, שרימפס, קלמרי ומולים שאמנם יצאו כולם משקית מהמקפיא אבל היו גדולים וטובים והוגשו ברוטב עגבניות עם עגבניות שרי קטנות וקלופות והיה סבבה.
רק בקינוח, הרגע האחרון בארוחה, ולכן כפי שטוענים רבים החשוב ביותר, כי אותו זוכרים, כי הוא אחרון, קצת פחות שמחנו. הקרפ סוזט היה אמנם סביר, אכלתי טובים ממנו אבל למי איכפת. אבל למה להיות קמצנים. שני קרפים זערורים. כולו קמח ומים. אז אמנם הרוטב היה בסדר וגבינת המסקרפונה ליד גם, אבל מה איכפת לכם לתת ארבעה כאלה או אפילו שישה. ועוד כשאתם גובים על זה לא פחות מ־58 שקל. חבל. שמחנו ונהנינו והתפללנו ששדרות ירושלים הרומנטיות ויפו כולה יחזרו לעצמם. יומיים קודם היה כאן רצח בשדרה, 200 מטר מהמסעדה, עוד אחד מיני רבים. כדאי שהמשטרה תעשה משהו, כאן ובכל מקום בו דברים כאלה קורים, ולא תהפוך את הציבור הערבי לשקוף. הכל מתחבר. אי אפשר מסעדות כשבחוץ משתוללת אלימות. אי אפשר.
פאלט, שדרות ירושלים 22, תל אביב- יפו.
לפני הטיפ
טרטר בקר 66
ביסק סרטנים 82
סטייק ותפוחי אדמה 118
פירות ים 132
קרפ סוזט 58
כוס פינו נואר 44
כוס קברנה פרנק 44
