לא טועמים, אוכלים - מסעדת הדגים שצ'ופק מכינה אוכל טעים כבר 30 שנה
בלי "קונספט", "שרינג", ובלי לצלם ולרוץ לספר לחבר'ה באינסטגרם. עם אוכל פשוט, טוב ונדיב ששומר על מסורת של 30 שנה - שצ'ופק ברחוב בן יהודה בתל אביב היא מסעדת דגים שעושה פשוט כיף
פעם מזמן, היו אוכלים במסעדות. היום, לפחות בתל אביב, טועמים. דוגמים. חולקים ומתנסים.
"הייתם אצלנו פעם?", שואלת אותך מלצרית יומיים אחרי שנפתח המקום. איך היינו? אתמול פתחתם. "אתם מכירים את הקונספט?" – זה לא משהו כמו לאכול ולשלם? מסתבר שלא. אלו "מנות שרינג למרכז השולחן". לשבוע? תשכחו מזה. מקסימום לצלם ולרוץ לספר לחבר'ה, כלומר להעלות סטורי באינסטגרם.
אני כמובן לא מחדש כאן כלום - אולי חוץ מזה ש"גיליתי" שאפשר עדיין אחרת ויש מקומות שבהם אין קונספט ואין שרינג אלא רק אוכל. והרבה. ואתם יודעים מה? אפילו לא יקר. הכל באופן יחסי כמובן.
מסעדת הדגים שצ'ופק, או בשמה המלא מפעם "שצ'ופק נולד ב־1900" (שמציין את כינויו ושנת לידתו של אביו של גדי שפי, מייסד המקום) שוכנת כבר שנות דור מול תיכון עירוני ה' בקצה רחוב בן יהודה, איפה שהוא נפגש עם דיזנגוף. פעם, מזמן, היו הרבה "דגיות" כאלה. הקונספט, אופס, היה סלטים על חשבון הבית ומנה עיקרית על חשבונך. בשצ'ופק, כמו בברבוניה אחותה הגדולה בהמשך הרחוב, זה עדיין ככה. עזרא מרמלשטיין מברבוניה כבר שותה מזמן עם המלאכים וגם גדי כבר מזמן שוחה עם הדגים איתם שחה גם לפני שהפך למסעדן אגדי והיה מפקד השייטת. כן, פעם היו פה כאן יורדי ים אמיתיים מאחורי הדלפק.
אבל שצ'ופק שלו כאמור עדיין כאן, גם בלעדיו, ואחרי 30 שנה היא עדיין עושה בדיוק את אותו הדבר: מגישה דגים ופירות ים ומשתדלת שיהיה לך נעים, טעים וגם, שומו שמים, משביע ולא קורע כיס. לכן ממשיכים כאן במסורת לתת לך עוד מסלט שגמרת. אלוהים, כמה סלטים טחינה וחצילים, חסה וחמוצים, סלק ואיקרה, דג מלוח וטאבולה, סלט ירקות כמו פעם וליד הכל פוקצ'ה ענקית וריחנית, ישר מהתנור. שום סלט כאן הוא לא משהו לכתוב עליו הביתה. אבל למה לכתוב כשאפשר לאכול, סתם לאכול בכיף בלי לכתוב ובלי להעלות פוסט.
אז אכלנו ושבענו. מה שבענו? התפוצצנו. כמעט שכחנו שיש עוד עיקריות וכמעט לא נותר לנו מקום. כי הכל היה כל כך פשוט וטעים. פשוט טעים. כמו פעם.
אבל היו גם עיקריות. קוביות לוקוס מטוגנות בשמן עמוק – מנה לשניים אם תשאלו אותי – היתה מעולה שבמעולות. יחד עם סלט הארוגולה הפשוט עם הבצל היתה זו אחת ממנות הדג הכי כיפיות שיש.
השרימפס-קלמרי היו טיפה, אבל רק טיפה, פחות מוצלחים. השרימפס היו כנראה קפואים – אבל אם עושים את זה אצל כל הפלצנים עם הקונספט אז בטח שכאן מותר, והקלמרי הטריים אומנם היו טיפה רכים מדי, אבל רק טיפה. למי אכפת? לא לנו.
שטפנו את הכל עם קצת אוזו ולא ידענו את נפשנו מרוב אושר. אתם יודעים מה? אם כבר מזכירים את האוזו, זה היה באמת קצת כמו ביוון. סתם אוכל טוב וחשבון נורמלי פתאום. איזה כיף. בראבו שצ'ופק. איך אני מתגעגע לגדי ועזרא.
כתובת: שצ'ופק, בן יהודה 256, תל אביב
לפני הטיפ:
קוביות לוקוס – 142 שקל
שרימפס וקלמרי על הפלנצ'ה - 119 שקל
שני אוזו - 58 שקל
בחשבון כתוב: חום ואהבה - 0. יעני על חשבון הבית. איזה יופי.
