"באיראן היום יש גם היפסטרים, ראפרים ולהקות רוק"
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין, פרשנית מובילה לענייני החברה והתרבות באיראן, מדברת פרסית שוטפת, נמצאת תחת מעקב של משמרות המהפכה ולא יצאה מהארץ עשור. "אם לא ייפול המשטר באיראן יהיה רע ומר, אבל אנחנו במלכוד: אסור שהרפובליקה האסלאמית תשרוד, אבל גם אסור שזה יבוא מאיתנו"
ד"ר תמר עילם גינדין, אחת הפרשניות המובילות לענייני החברה והתרבות באיראן, מרגישה קצת רדופה בימים אלה. היא יוצאת מנקודת הנחה שהאויב עוקב אחריה, ואפשר להבין למה: היא דוברת מושחזת בעד שחרור העם האיראני מכבלי משטר האייתולות. היא מוזמנת כל יום להרצאות, מתראיינת לאינספור גופי תקשורת ומעלה סרטונים ברשתות החברתיות, כולם נוגעים לחברה ולתרבות האיראניות בעבר ובהווה.
"תמיד הייתי עסוקה אבל לא בכזה סדר גודל", היא אומרת. "בשבוע שעבר כמעט הגעתי לקריסה, אז הגבלתי את עצמי ל־10 ראיונות והרצאות ביום. הילדים שלי תקועים בחו"ל ואני שמחה שהם שם, גם כי הם יותר בטוחים וגם כי אני לא צריכה להאכיל אותם, כי את עצמי אני בקושי מצליחה להאכיל".
יש לה שני ילדים בוגרים בני 20 פלוס ועוד ילד בן 11, והיא החליטה לשלוח אותם יחד לטיול אחים עוד לפני המלחמה, משום שהיא עצמה לא יכולה לנסוע לחו"ל. היא לא יוצאת מגבולות ישראל מאז . "כל מיני גורמים של משמרות המהפכה פרצו לי למחשב וניסו להבין מתי אני בחו"ל", היא מגלה. "אני לא לוקחת צ'אנסים, אני מעדיפה להיות פרנואידית ובחיים".
את חושדת שמשמרות המהפכה עוקבות אחריך?
"אני לא חושדת, אני יודעת. אני אפילו יודעת את שמה של קבוצת התקיפה, היא די ידועה".
"הפרסייה הראשונה במשפחה"
בניגוד למה שאפשר לחשוב, השפה הפרסית המתנגנת בפיה לא באה מבית, אלא נרכשה באהבה ובהשקעה רבה. עילם גינדין (51) נולדה בירושלים וגדלה בגדרה למשפחה יוצאת מזרח אירופה. כשהיתה בת 14 הכירה חברה שהיתה עולה חדשה מאיראן, והתחילה להתעניין בפרסית ובתולדות איראן. מכיוון שיש לה קליטה טובה לשפות — היא דוקטור לבלשנות, דוברת עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית, סינית, אפילו קצת יידיש — היא למדה את השפה. היא שירתה במודיעין, ועשתה דוקטורט בבלשנות באוניברסיטה העברית. נוסף לכל זה יש לה גם הוצאת ספרים שפתחה, הוצאת זרש. "נחשפתי לשפה, לתרבות, לאנשים, והתאהבתי", היא אומרת. "שואלים אותי אם אני פרסייה, אני אומרת שאני הפרסייה הראשונה במשפחה שלי".
השבוע העלית סרטון שבו את אומרת במפורש שאם לא ייפול גם המשטר באיראן — זה לא ייגמר בטוב.
"אם לא ייפול המשטר באיראן יהיה רע ומר, אבל אסור שזה יבוא מאיתנו. אנחנו במלכוד — אסור שהרפובליקה האסלאמית תשרוד, אבל גם אסור שזה יהיה אנחנו. איראן היא לא אויבת של ישראל, לאיראן ולישראל יש אויבת משותפת ששמה הרפובליקה האסלאמית, והיא יותר אויבת של איראן מאשר של ישראל. הבעיה היא שכשישראל תוקפת את הרפובליקה האסלאמית על אדמת איראן, אז גם מתנגדי המשטר פתאום חצויים".
השאלה איפה נמצא הרוב.
"קשה לדעת. לפי ההפגנות שהיו בעבר, יש יותר מתנגדי משטר מאשר תומכי משטר. בימים הראשונים למלחמה היתה אופוריה והיו יותר קולות בעד ישראל, אבל עבר יותר משבוע, אין כסף בכספומטים, הדלק אוזל, אין מספיק תרופות. את הטלפונים והאינטרנט המשטר סגר, אבל כל השאר זה בגלל המלחמה. אני חוששת שאם הפסקת האש לא תחזיק והמלחמה תתארך, נראה יותר התאחדות סביב הדגל, אז יאללה, שהמשטר יעשה כבר איזו טעות שתוציא את העם לרחובות נגדו".
מה יכולה להיות טעות כזאת?
"אני יכולה להגיד אילו דברים היו בעבר. הבעיה שהרפובליקה האסלאמית לומדת מטעויות עבר. אחרי שב־2022 הנערה מהסא אמיני נעצרה עקב טענה שלא לבשה את החג'אב שלה כראוי, עונתה ומתה והיו הפגנות, כמה חודשים אחרי כן מתה נערה אחרת בדיוק באותן נסיבות ולא קרה כלום כי השלטונות למדו איך להכיל ולדכא את המחאה. הם גם לומדים מטעויות של אחרים והקימו את משמרות המהפכה כי דיקטטורים אחרים הסתמכו על צבא אחד, וברגע שהצבא עובר צד מהפכות מצליחות, אז יש צבא ויש משמרות המהפכה ולשניהם יש חילות יבשה, אוויר, ים והגנה אווירית, ומשמרות המהפכה שומרות על המהפכה מפני העם".
מה את שומעת מאיראן?
"אני בקשר עם אנשים מבפנים אבל לא באופן ישיר, כי משמרות המהפכה נמצאות אצלי בפלאפון ובמחשב. השבוע האינטרנט חזר ואני לא יודעת אם זה מדאיג או משמח, זה אומר שהמשטר מרגיש פחות בסכנה. מאנשים שיש להם קרובים באיראן אני שומעת מה קורה, ומהם על הכספומטים והתרופות, על הבריחה מטהראן, ומהרשת אפשר לראות את הסחף לכיוון הדגל גם מצד מתנגדי משטר.
"רפובליקה אסלאמית מוחלשת ומושפלת היא הרבה יותר גרועה לעם האיראני, יהיו הרבה יותר דיכוי, הוצאות להורג, התעמרויות, והיא גם יותר גרועה למערב כי הם ילמדו להסתיר יותר טוב את מעשיהם. הם אמרו שיש להם 400 ק”ג של אורניום מועשר חבוי".
מה אנחנו יודעים על החברה האזרחית באיראן?
"הרפובליקה האסלאמית הגשימה בניגוד לרצונה את חזון השאה לחברה מערבית, ליברלית, חילונית, לנשים שלא רוצות חג'אב ולפיחות עצום במעמדם של אנשי הדת. כל זאת כתגובת נגד לכפייה הדתית. זאת התוצאה שלה. אז יש היפסטרים, ראפרים, להקות רוק וכו'. להט"בים, לעומת זאת, מצבם לא משהו, ולא בגלל המדינה אלא בגלל החברה. המדינה מעודדת ניתוחים לשינוי מין גם להומואים סיסג'נדרים, כי זה 'פותר' את בעיית ההומואים. יש משפחות שמעמידות את הילד ההומו בפני בחירה: תעשה ניתוח לשינוי מין או שנהרוג אותך על כבוד המשפחה. בקטע הזה דווקא המדינה יותר סובלנית. אין עונש על נטייה מינית, רק על משכב זכר, אבל החוק מקשה מאוד על ההוכחה. כן אפשר להוציא אותם להורג על אונס, רצח, סמים - הדברים הרגילים שגם סטרייטים נאשמים בהם".
מה את חושבת שהולך להיות?
"אני לא נביאה. אני יכולה לצייר תרחיש הכי טוב ותרחיש הכי רע אבל אי אפשר לדעת איזה מהם יתגשם. הכי גרוע זה שהרפובליקה האסלאמית תלמד מהטעויות ותקצין את התנהגותה, ותסתיר יותר טוב את תוכנית הגרעין. הם ישתמשו במחסנים התת־קרקעיים הסודיים שלהם כדי להרכיב פצצה. בתרחיש הטוב המשטר עושה טעות, העם יוצא לרחובות ולוקח את איראן חזרה לאיראנים".
