הקאמבק הנוכחי של תומר אגאי מאכזב
מסעדת O שפתח השף המוערך ברוטשילד מציעה מנות קטנות וחסרות ייחוד, עם ווליום ומחירים בשמיים
מאז שנאלץ לסגור את שעריה של מסעדתו המצליחה סנטה קתרינה ברחבת בית הכנסת הר סיני באלנבי בתל אביב לפני שנה ורבע, דומה שהשף תומר אגאי איבד קצת את דרכו. שמו נקשר בפרק הזמן הזה בעוד ועוד פרויקטים קולינריים שאחרי פרק זמן קצר הוא נעלם מהם. זה התחיל בהודעה דרמטית על התייצבותו בסניף האם של רשת המסעדות היווניות של גרקו, אחר כך במסעדת מזה בנחלת בנימין, ובין לבין הגיעה הודעה קצרה על כך שהוא חתום של תפריט של חלל אירועים ביפו. בכל פעם הכותרת היתה בומבסטית יותר, ובכל פעם זה הסתיים בקול ענות חלושה. הפעם, כך הכריזו שוב, זה "באמת באמת באמת" הקאמבק המיוחל של אגאי. ובכן, בביקורי ב־O הוא אכן נצפה ליד הבר מסתחבק עם הלקוחות.
את O פתחו האחים אבידן, סוג של מלכי חיי לילה תל אביביים, שבבעלותם ברי קוקטיילים כמו קונסיירז' המצליח ליד כיכר דיזנגוף. המסעדה נפתחה בחלל העגול שבו שכן שנים סניף הדגל של רשת השוקולד מקס ברנר בשדרות רוטשילד.
בערב בו ביקרנו O היתה מלאה בקהל שהתענג על המוזיקה בווליום הרצחני שהשמיע הדי ג'יי בכניסה. מסעדה שמחופשת למועדון או להיפך זה סבבה, אבל לרקוד ב־O אי אפשר. הזמנו שתי כוסות רוזה צרפתי (רוב הלבנים בכוסות לא היו זמינים, 2 מתוך 3, למה בעצם?), ומנת לחמים שהברמנית אמרה שאנחנו חייבים. לא בטוח שהיינו באמת חייבים אבל מצד שני לאור קוטנן של המנות, אולי כן. היא תומחרה ב־36 שקל (למה?) וכללה כמה פרוסות סטנדרטיות של שני סוגי לחם, צלוחית זערורית של לבנה עם עגבניות שתוארה כ"לאבנה רג'אב עם קונפי שרי מהערבה" וצלוחית רוטב חריף שעליו התפייטו כ"רוטב הבנרו וגזר חריף".
המנה הראשונה שהגיעה היתה סביצ'ה. עוד סביצ'ה אחד מיני רבים בתל אביב. המנה כללה תועפות עלים ועשבים וקצת פחות דג, שהוגדר כילו טייל אבל באמת שקשה היה לדעת. בתפריט גרסו שיש שם גם מלפפון, שומר, סלרי, בצל אדום, צ'ילי, מיקס עלים, פיסטוק ואפילו קיווי - כל זה התגבש למין ממבו-ג'מבו שלא העלה ולא הוריד.
מנת הסשימי, לעומת זאת, היתה הרבה יותר מינימליסטית. פרוסות דקות של אינטיאס ותאנים. עם זאת, הכל טבע ממש במיץ יוזו. זה רכיב נהדר אבל שתלטני מאוד אם לא נזהרים בכמויות, ב־O לא נזהרו.
המשכנו לדג בר ים פריך עם מיונז. סליחה, איולי יוזו (הפעם בקטע טוב), ורוטב גזר והבנרו חריף. אותו רוטב ממנת הלחם. זו היתה מנה מצוינת של פיש אנד צ'יפס, רק בלי הצ'יפס שזה קצת חבל. במחירים האלה (82 שקל), אפשר היה לשדרג בתוספת.
סיימנו באקווה פאצה – קלאסיקת ים איטלקית של דג אפוי בנייר אפיה שאליו צורפו צלפים, אספרגוס, עגבניות, זיתים, יין לבן חמאה ומרווה. הוא היה בסדר גמור גם אם קצת רכרוכי מדי. התגעגעתי קצת למנה הזו בגרסת פרונטו של רפי אדר מפעם.
המחירים, כרגיל, בשמיים. אני ממש מקווה ש־O היא אכן הקאמבק של שף אגאי. נדמה לי שנדרש עוד מקצה שיפורים וליטושים אבל זה לא אמור להיות מאוד קשה.
O, שדרות רוטשילד 45, תל אביב.
לפני הטיפ
לחם - 36 שקל
סביצ'ה – 82 שקל
סשימי – 84 שקל
בר ים פריך – 82 שקל
אקווה פצה- 138 שקל
שתי כוסות רוזה – 92 שקל
