המותחן המבריק הפך לקרינג' קיצוני: ניקול קידמן עושה עוול לסקרפטה
העיבוד הטלוויזיוני למותחנים המעולים של פטרישיה קורנוול מהניינטיז עמוס בקפיצות זמן מעייפות ומאוד לא נעים אסתטית. המשחק השטוח והפלסטיקי של ניקול קידמן מגיע לא פעם למחוזות האבסורד, ואפילו ג'יימי לי קרטיס לא מצליחה לעורר עניין בסדרה המשעממת שנופלת לכל הקלישאות בז'אנר
בפרק הראשון של הסדרה החדשה של אמזון פריים "סקרפטה", שכתבה ויצרה ליז סרנוף על פי ספריה של פטרישיה קורנוול, ניקול קידמן וג'יימי לי קרטיס הולכות מכות. זה כאוטי, היסטרי, מוגזם עד כדי גיחוך ולמעשה הסיבה היחידה שמצדיקה צפייה בפרק או בסדרה כולה. קידמן, שכבר מוכרת בתפקידי הטלוויזיה הלא מוצלחים שלה ("קצה האגם", "היית צריכה לדעת", "הזוג המושלם"), וקרטיס, שדווקא מצטיינת בתפקידה ב"הדוב" שזיכה אותה באמי, כל כך מביכות ברגע הזה שהסצנה הופכת לכמעט קאמפית מהנה. "סקרפטה" היא ד"ר קיי סקרפטה, פתולוגית מחוננת שחוזרת לעיירת הולדתה בווירג'יניה כדי לעמוד בראש חקירה של רציחות של נשים. הגופה הכפותה שנמצאת בהווה של הסדרה מזכירה לסקרפטה מאוד את זו של נרצחת אחרת אותה חקרה לפני 28 שנה. הממצאים הדומים מביאים את הפתולוגית ואת הבלש שמלווה אותה (בובי קנאבלי) להבין שיש קשר בין המקרים, ושאולי נעשה עוול למי שהואשם בביצוע הרצח הקודם. גרוע מזה, שהרוצח האמיתי מסתובב לו חופשי.
הסדרה מדלגת בין אירועי העבר להווה. את סקרפטה המבוגרת מגלמת קידמן ואת הגרסה הצעירה שלה מגלמת רוזי מקיאן. קרטיס היא אחותה דורותי והשתיים נוהגות לריב מאז היו ילדות. הריבים מתרחשים בדמויות העבר וההווה, דבר שיוצר עומס עלילתי. אולי עוד אפשר היה להתגבר עליו אילו הדמויות, כלומר השחקניות, היו מתאימות יותר לאירועים. ספריה של קורנוול משנות ה־90 היו מותחנים כיפיים, מעולים מסוגם. ד"ר סקרפטה שבראה היתה דמות רושפת, מרתקת וחכמה. ב־29 רבי המכר האלה, שכל אחד מהם נכתב במיומנות אדירה, הכירו הקוראים פן אחר של הפתולוגית – בת למהגרים מאיטליה, בשלנית מדופלמת שהכינה פסטה ביתית (בשנות ה־90 זה היה די יוצא דופן), בעלת מערכות יחסים אמיתיות, מעוררות הזדהות עם הסובבים אותה. הליהוק של קידמן לתפקיד הזה עושה עוול לדמות המצוינת שיצרה קורנוול. מהרגע שהיא מתעוררת עם איפור מלא ושיער עשוי ועד השנייה שהיא שולפת את הצלעות מהגופה של הנרצחת בחדר הניתוח באלגנטיות מנותקת כאילו היו תכשיט מקריסטל, היא חוטאת לתפקיד הזה. כשהיא מתפרצת על אחותה, כאמור, זה מגיע למחוזות האבסורד.
"סקרפטה", שקידמן וקרטיס גם הפיקו, לוקה בכל המחלות הרגילות של הז'אנר. היא אמנם מציגה דמויות של נשים מקצועיות, שלא נרתעות מדם ומעימותים, אבל גם את הגופה העירומה הכפותה מצולמת מכל הכיוונים באור נוגה, עם איזה ניחוח נקרופילי דוחה. בין הפשעים שעומדים להיחקר בסדרה, צריך להקים יחידה ספציפית שתחקור את הפשע הגדול יותר - איך ייתכן ששילוב של ספרים מצוינים, כוכבת גדולה כמו קרטיס וז'אנר אפקטיבי התגבש ביחד ליצירה המשעממת והדוחה הזאת.
