הג'יגולו כבר לא בקונגו: גרסה חדשה לקברט הסאטירי של חנוך לוין
35 שנה אחרי שהוצג לראשונה, הקברט הסאטירי של חנוך לוין מועלה בהבימה בגרסה חדשה ופוליטיקלי קורקט. "המערכון נכתב על ג׳יגולו אפריקאי מזדקן בג׳ונגלים שמציע את שירותיו לתיירת, וממש לא רציתי לעשות ‘בלאק פייס’”, אומרת הבמאית תמר קינן
המחזה: "הג'יגולו מקונגו" הוא רביו סאטירי עם 24 מערכונים ושירים שכתב חנוך לוין ועלה לראשונה בבימויו ב־1989 בהפקה משותפת לצוותא והקאמרי עם גידי גוב, תיקי דיין ויוסי פולק. הקטעים מאז הפכו לקלאסיקה, בהם "בין שדך הימני לשדך השמאלי", "המשתין", "שני גברים נכלמים ואשה עצבנית", "ציפור המכנסיים הקטנה", "המתים המשפיעים על חיינו", "זה שהוא לא אני אלא אתה" ועוד. 20 שנה אחרי "מלכת אמבטיה" ו"קטשופ" הפוליטיים, עלה ערב שנגע בנפש האדם עם טקסטים על החיים: אהבה, שנאה, תשוקה, חרטה, חלומות, אכזבות, יחסים, עליבות הקיום, בריאות ומוות. לוין היה רב־אמן שזיקק את התחושות והרגעים הכי עדינים של חיינו והפך אותם לאמנות בשפה הייחודית והמופלאה שלו. זהו ערב שנע בין צחוק לדמע, בין המגוחך לנשגב, בין געגוע לציניות.
משתתפים: מיקי קם, יגאל נאור, ישראל קטורזה.
הבמאית: תמר קינן, שחקנית ובמאית, שיחקה בתיאטרונים הקאמרי, בית ליסין, הבימה וחיפה, בין השאר ב"הרטיטי את לבי", "אורזי מזוודות" ו"כולם רוצים לחיות" של לוין. ניהלה אמנותית את פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. ביימה, בין השאר, את ההצגות "יהודים רעים" בחאן, "שיעור" בתיאטרון באר שבע ו"לילה לבן" ו"מה קרה לעולם" בקאמרי.
"קובץ השירים והמערכונים הזה עוסק ביחסים של האדם בינו לבין עצמו או בינו לבין הקרובים אליו ביותר, ובכמה שהכל כל כך קטן, קטנוני ועלוב", היא אומרת. "כל הזמן יש תחושה של המתנה, מחכים שמשהו יקרה, וכלום לא קורה. כשניגשתי לחומרים הבנתי שאני צריכה ורוצה לתת לזה קונטקסט כלשהו שיכיל את התחושות האלה, ומצד שני היה לי חשוב גם להדהד את ההפקה המקורית והאיקונית. ראיתי אותה כשהייתי נערה צעירה מאוד ואני זוכרת את עצמי המומה מול הטקסטים האלה. לא ידעתי שמותר ואפשר לדבר ככה. הטקסטים של לוין מדברים תמיד את המחשבות הכמוסות שלנו, אלה שאנחנו לא מעיזים להגיד בקול רם, ויש כיף נורא גדול להגיד את הדברים ולשמוע אותם, מן כיף ילדי כזה של לעשות את מה שלא יפה לעשות. ומה שמדהים הוא ש־35 שנה אחרי, והנה אנחנו שוב בעידן שהמילים האלה הן סוג של 'לא יפה', הפעם מטעמי פוליטיקלי קורקט, ושוב יש הנאה גדולה נורא מלראות את המערכונים האלה שמצחיקים כמו ביום שהם נולדו. מצד שני, המערכון שנושא את שם ההצגה נכתב על ג׳יגולו אפריקאי מזדקן בג׳ונגלים שמציע את שירותיו לתיירת (“פק־פַק? בּוּם־בּוּם? צִ'יק־צִ'יק פַק־פַק הוֹפּ־הוֹפּ?”). ממש לא רציתי לעשות 'בלאק פייס' ואז נזכרתי שב'הרטיטי את לבי' הדמות של פשוניאק עוברת למלון שיקגו - וככה מיקמתי את הדמויות, השירים והמערכונים בלובי של מלון קונגו, מלון מיושן ותקוע בזמן בעיר לא אטרקטיבית במיוחד, שהג׳יגולו המזדקן המקומי עובד בו.
"הטקסטים של לוין כל כך אוניברסליים, בעיקר אלה שמדברים על טבע האדם כי הוא לא השתנה, אז זה נשאר מאוד רלבנטי. זה גורם להסתכל פנימה על עצמך ולהיות קצת יותר סלחן ואוהב לחלקים הפחות נעימים באישיות שלך. זה סופר־מצחיק וסופר־עצוב".
העבודה: בחדר החזרות עובדת קינן עם השחקנים על הקטעים והשירים, ויחד עם הנגנים ומעצבת התנועה טל קון הם מדייקים שוב ושוב כדי להגיע למינון הנכון של הדברים. קם ונאור שיחקו עד לאחרונה את הזוג לביבה ויונה פופוך במחזה של לוין "מלאכת החיים" בהבימה והכימיה ביניהם נראית מבטיחה כבר בחזרות. קטורזה הופיע בעבר בתיאטרונים חיפה ודימונה ובמחזמר "שיקגו" בבית ליסין, וזו הפעם הראשונה שהוא עובד על חומרים של לוין. "שיחקתי בתיאטרון אבל הפעם זה משהו אחר ואתגר מטורף בשבילי ואני נהנה מכל רגע", הוא אומר. "למדתי בעבר שנה במכינה לבית ספר למשחק ונתקלתי שם לראשונה במונולוג של לוין והשתגעתי מזה, וכשקפטן (משה קפטן, מנהלו האמנותי של הבימה - מנ"ש) פנה אליי, אמרתי 'וואו, אני רוצה, אני מתחבר'. אני מרגיש שיש לי הזדמנות להביא את לוין לימים האלה ואני עובד מאוד קשה. לעשות לוין זה גם ללמוד שפה חדשה". "אני מנסה לא להפריע לשחקנים", מוסיפה קינן. "זכיתי בקאסט פסיכי".
המוזיקה: את הלחנים כתבה המוזיקאית דפנה קינן (“דפנה והעוגיות”), אחותה הצעירה של קינן. "בהתחלה היה לי מורכב להתחבר לטקסטים ולתכנים אבל הצלחתי למצוא דלתות אחוריות להתחבר אליהם וברגע שאת חופרת בדימויים את מבינה שזה בן אדם", אומרת דפנה קינן. "למשל דימוי כמו 'אחורייך הכבדים' היה קשה לי, אבל כשזה נכנס לקונטקסט, פתאם הבנתי שזה הרבה מעבר לזמן ולתרבות של היום. חוץ מזה יש כמה שירים שהם mind blowing וישר מרגישים שלך, כמו 'כשאהיה גדול אהיה קטן' או 'תן לנו בריאות', אלה להיטים עוד לפני שיש להם לחן. עם 'שיר האשה המרומה' היה לי ממש טריפ. הלחנתי אותו והגעתי לחזרה ראשונה עם מיקי, חזרתי הביתה וגנזתי והלחנתי מחדש אחרי שראיתי את היכולות שלה. זו השראה ורציתי לכתוב את זה בשבילה. זה כיף ומאתגר. סיימתי להלחין לפני כמה ימים ועכשיו אני קצת בדיכאון כי זה עצוב כשהשלב האינטימי נגמר".
