משיה שומרת על יוקרה, טכניקה ומחירים גבוהים גם עם השף החדש
למרות המחירים הגבוהים משיה שומרת על מעמדה בצמרת המסעדות בארץ. עכשיו, עם השף גיל דהאן, היא מציגה מטבח מקצועני, וטעים מאוד, שעדיין חסרה בו קצת נשמה
משיה, שנפתחה לפני כעשור בהובלת אחד השפים הגדולים כאן, יוסי שטרית, הפכה מהר מאוד לאחת המסעדות המדוברות והמבוקשות, ושומרת על מעמדה מאז. שטרית, שיצר בה פרשנות מוצלחת למטבח המרוקאי, פרש בסוף 2019 ומי שהחליף אותו היה השף הצעיר והמוכשר גיא אריש. הוא יצר מטבח אישי שאותו פיתח בצורה נפלאה בהמשך במסעדת סנטי שלו, שבה החליט כעת להתמקד. מי שנבחר להיות השף החדש של משיה הוא גיל דהאן, שפרץ לתודעה עם וייס, מסעדה מרשימה ששכנה בלוקיישן היסטורי באחד הבתים הראשונים של תל אביב. דהאן, שהחל את דרכו בקיטשן מרקט, המסעדה הקודמת של שטרית, יצר בווייס אוכל יפה ואלגנטי שהיה לטעמי קצת מנוכר ולכן הייתי סקרן לגלות להיכן יתפתח כעת.
משיה היא מסעדת יוקרה הממוקמת בלובי של המלון ברחוב מנדלי. השילוב הזה בין מסעדה ולובי הוא בדרך כלל לא מוצלח, ובמשיה עושים הכל כדי לחבר את המסעדה לחלל שבו היא נמצאת. התוצאה אלגנטית, מנומסת, הגונה אבל לא באמת יפה. למרות כל זאת, ובעיקר אף על פי שארוחה זוגית במשיה עלתה לנו אלף שקל לזוג (כולל שירות), המסעדה היתה מלאה בזמן הביקור שלנו, ועושה רושם שלקהל האמיד שגדש אותה זה לא ממש מפריע.
דהאן יוצר כאן אוכל מודרני עם מנות מאוד מורכבות ועדיין ברורות בטעמן. מטבח מקצועי ומקצועני, מאוד מאוד טעים, אבל כמו אצל רבים מבני דורו, קצת חסרה נשמה. מסתבר שצריך הרבה שנים במטבח כדי לעשות מה שעושים שפים כמו חיים כהן או ברק אהרוני — כלומר להכניס לב ושורשים לתוך בישול עילי. ועדיין דהאן עשה דרך ארוכה מאז וייס, והוא מציב את עצמו בפסגה – טכנית בוודאי, ונדמה לי שגם הנשמה תגיע.
התחלנו עם שלושה פתיחים: בצל במצבי צבירה שונים עם פינגר ליים. ביס אחד מהמם. לצידו בשר כבוש על בריוש עם טבסקו ורוטב הולנדייז. לא פחות טעים. השלים את השלישייה טרטר בקר עם עלי ואסאבי וחרדל מותסס. שוב, נפלא. זו היתה פתיחה מוחצת וגם אחד הרגעים המרעננים והקלילים יותר בארוחה. סלט העלים כלל חסת בייבי ג'אם ועלים חריפים ברוטב הולנדייז מיסו עם קראמבל אנשובי. מעין סלט קיסר למתקדמים, גם המחיר היה למתקדמים: 68 שקל, לסלט חסה. הטורטליני הממולא בגבינות גרוייר ופקורינו הוגש ברוטב חמאה לבנה ומי גבינה על תרד שחור – קסם אמיתי. הוא תומחר ב־92 שקל. למה לכל הרוחות מנת פסטה, טובה ככל שתהיה, צריכה לעלות כמעט 100 שקל?
עכשיו הגיע שיפוד פטריות על הגריל עם גלידת פטריות פורצ'יני וקרם קשיו. זה נשמע מוזר אבל זה היה נהדר. אחריו אכלנו קלמרי ממולא בנקניקיית צ'וריסו עם צדפות קוקי סן ז'ק, ניוקי מאורז וציר חמוסטה (כמו בקובה חמוסטה) – כמה בלגן, ככה טעים, אף שזו מנה כבדה מדי. כך גם המנה שהגיעה אחריה – סטייק נתח קצבים ברוטב פלפל עם שערות צ'יפס. הוא היה מעולה אך סבל טיפה מטעם קצת חמוץ לא שגרתי. קינחנו בטארט הדרים עם קלמנטינה על הגריל וסורבה הדרים. זו היתה אולי עוגת הלימון הכי טובה שאכלתי מימיי אף שלא היתה באמת עוגת לימון. דהאן נכנס בקלות, מסתבר, לנעליהם הגדולות של שטרית ואריש. וגם למחירים הגדולים שלצערי דומים בכל מסעדות היוקרה של תל אביב. משיה, בכל אופן, שומרת בצדק על מקומה בצמרת.
משיה, מנדלי מוכר ספרים 5, תל אביב
לפני הטיפ
פתיח בצל • 22 שקל
פתיח פיקניה • 28 שקל
פתיח טרטר • 28 שקל
סלט עלים • 68 שקל
טורטליני • 92 שקל
פטריות • 64 שקל
קלמרי וצ'וריסו • 132 שקל
נתח קצבים • 148 שקל
טארט • 54 שקל
כוס ברברה איטלקי • 47 שקל
קוקטייל סיידר וג'ין • 58 שקל
