רומנטיקה בלי רומנטיקה: גם פדרו פסקל ודקוטה ג'ונסון לא מצילים את "מאץ' מושלם"
זהו סרטה השני של סלין סונג, שסרט הביכורים שלה, "חיים שלמים", הקסים רבים והיה מועמד לאוסקר. הסרט הוא קומדיה הרומנטית שהיוצרת שלה שמרנית וצינית מכדי להאמין באהבה
"מאץ׳ מושלם", או בשמו המקורי הציני והקולע ״Materialists״, הוא סרטה השני של סלין סונג, שסרט הביכורים שלה, "חיים שלמים", הקסים רבים והיה מועמד לאוסקר. סונג חשפה בו את סיפור חייה והפיכתה ליוצרת - האופן שבו נדדה עם משפחתה מקוריאה לקנדה ומקנדה לברוקלין. הגוף נהיה אמריקאי, אבל הלב שלה נשאר בקוריאה. החינוך הקוריאני הנוקשה שמתנגש עם חיים של לכאורה חופש מוחלט באמריקה, שהופך למעשה לחיים של עכבות ותחושת החמצה.
ב״מאץ׳ מושלם״ אין גרם מחייה האישיים של סונג, אבל יש בו לא מעט מתפיסות עולמה הסותרות. הסתירות האלה - בין מרד לחופש, בין שמרנות ומהפכנות - הופכות אותו לסרט עם פוטנציאל מעניין להיות קומדיה רומנטית מקורית, סרט עכשווי עם טעם של פעם. אבל למעט כמה סצנות כתובות היטב, הסרט מפוספס. זהו סיפורה של גיבורה שפשוט קשה להאמין לה בגלל שהתסריטאית שכתבה אותה לא מצליחה להחליט אילו חיים היא מאחלת לה.
בסרט, דקוטה ג׳ונסון מגלמת שדכנית. נעצור רגע פה ונתמקד בנקודה הזאת. זה סרט על שדכנית. האם נעשה סרט על שדכנית בתפקיד הראשי מאז ״הלו דולי״? לא. לעומת זאת, שדכנית בקולנוע היא דמות נפוצה דווקא בקומדיות רומנטיות ישראליות חרדיות - ״לעבור את הקיר״ ו״בחורים טובים״. ויש עוד דמות מפורסמת שעוסקת בשידוכים - אמה, גיבורת ספרה של ג׳יין אוסטן. במילים אחרות, סונג חוזרת לילדותה בקוריאה ובוחרת בסרט הזה את החיים שהיא מתגעגעת אליהם, החיים של החינוך השמרני, חיים שמזכירים את אנגליה במאה ה־18 או בני ברק במאה ה־21.
השדכנית של סונג מסתכלת על חתונה במבט מפוכח. המטרה בשידוך אינה רומנטית אלא פרקטית: למצוא בן זוג לחיים, ולכן כדאי שהוא יהיה גבוה, בריא ועשיר. בקונטקסט של ניו יורק של 2025 זה נשמע ציני וקפיטליסטי - מטריאליסטי, כבר רמזו לנו בפוסטר - אבל סונג מזכירה שבין אם גדלתם על ג׳יין אוסטן או בקוריאה, זה לא נשמע כל כך משונה. הבעיה היא שלפעמים הלב נדחף באמצע וכך נוצר משולש רומנטי, כשהשדכנית שטובה בלשדך אחרים אבל גרועה בלהשתדך בעצמה, מחוזרת על ידי שני גברים: מיליונר חתיך (פדרו פסקל) ועני חתיך (כריס אוונס), שהוא האקס שלה. במי מהם היא תבחר? כפרפראזה עכשווית ל״אמה״ (שהמילניאלז מכירים בתור ״קלולס״), ״מאץ׳ מושלם״ הוא סרט חמוד בחלקו, כזה שמציג יפה את הקונפליקט בין המוח שרוצה חיים נוחים ונעימים ובין הלב שמחפש אהבה ודופק מואץ.
סונג מצלמת ניו יורק סנובית וקרירה, כמו בסרטיו של וויט סטילמן בשנות ה־90. ניו יורק מנוכרת של מעמדות וגינונים. אבל סונג עושה עבודה כה טובה בייצוג הצד החומרני והמעשי של הנישואים, שכשמגיעה האופציה הרומנטית היא נראית לא ריאלית, כמעט מאולצת. וכך הסרט נע בין ציניות לרומנטיות, ולכל אורכו הציניות שבו משכנעת יותר ולכן הדמויות נראות ככאלה שמתנהגות בניגוד להיגיון של עצמן, ונכנעות למוסכמות קולנועיות ולא להשקפת עולמן. סונג ממשיכה להיות קרועה בין העולם הישן והעולם החדש וכמו בסרטה הקודם, היא לא מצליחה להחליט מה היא מעדיפה. כשזה מגיע לקומדיה רומנטית על שידוכים ועל מלחמה בין המוח ללב, מישהו צריך לספר לסונג ש״לעבור את הקיר״ של רמה בורשטין עשה את זה פי אלף יותר טוב.
