ג'ונה היל מציג: ייסורי הנרקיסיסט ההוליוודי המצוי
אחרי שיימינג ברשתות מהאקסית, ג'ונה היל גייס את קיאנו ריבס, קמרון דיאז ואפילו סקורסזה, לסרט שאמור להיות תגובה לניסיונות הביטול אבל מאשים את כולם חוץ ממנו
לפני שלוש שנים פרסמה בת זוגו לשעבר של ג'ונה היל פוסט שמאשים את השחקן באלימות רגשית ופסיכולוגית כלפיה כשהיו יחד. היא כינתה אותו "מיזוגן נרקיסיסט". היל, בתגובה, נעלם מהעין הציבורית, ובזמן הזה הוריד כ־100 קילו ממשקלו, התחתן, נולדו לו שני ילדים וביים שני סרטים. השני, קומדיה עם קריסטן וויג, תעלה בבתי הקולנוע בקיץ, אבל הראשון מבין השניים עלה השבוע באפל TV ונדמה שהסרט הזה, "Outcome" שמו, הוא דרכו של היל להגיב להתקפה עליו ברשתות החברתיות. זה לא יצא טוב.
קיאנו ריבס מגלם כוכב קולנוע בשם ריף הוק, שמתחזק קריירה של יותר מ־50 שנה, מאז שהיה ילד. הוא מקפיד לשמור על תדמית חיובית, נקייה ונחמדה ורוצה להיחשב לשחקן הכי נחמד ואהוב בהוליווד. אבל למעשה, הוא ג'אנקי לשעבר ונרקיסיסט שלא מודע לנרקיסיסטיותו. שני חברי ילדות שלו (קמרון דיאז ומט בומר) הם הפמליה הקרובה לו והיחידים ששמים לב שכל מי שריף עבד איתו בעבר - מסוכנים ועד מנקי בריכות — שונא אותו בהווה. כשעורך הדין שלו, הממונה על ניהול משברי היח"צ, מבשר לו שמישהו מאיים לפרסם וידיאו מביך שלו, ריף נשלח למשימה לניהול המשבר לפני שיפרוץ: עליו ללכת לכל האנשים שהוא העליב ולהתנצל בפניהם, ואולי כך גם לברר מי מהם מעוניין להרוס לו את הקריירה עם וידיאו מביך.
תחנה ראשונה: הסוכן הראשון שלו, זה שגילה אותו, הפך אותו לכוכב כילד ואף השיג לו שיבוץ בתוכנית של ג'וני קרסון. מרטין סקורסזה, שביים את היל ב"הזאב מוול סטריט" (עליו היה מועמד לאוסקר), מגלם את הסוכן הזה. מעניין שסקורסזה עכשיו נמצא בפאזה בקריירה שלו שבה הוא מלוהק לסאטירות פנים־הוליוודיות על ידי היל וסת’ רוגן (שני יהודים, בני אותו גיל, שהתחילו יחד כשחקנים בסרטיו של ג'אד אפאטו ואז נהיו תסריטאים ובמאים בעצמם). תחנה שנייה: אמא שלו, שמינפה את הפרסום של בנה לקריירה משלה ככוכבת ריאליטי (אותה מגלמת כוכבת אופרות הסבון סוזן לוצ'י). היל עצמו מגלם את עורך הדין של ריף, קריקטורה של כריש ציניקן, שינסה להפוך משבר תדמיתי לזהב יחצ"ני.
זהו סרטו השני של היל כבמאי, אחרי סרט ההתבגרות הפגיע והמתוק "שנות התשעים", ואף על פי שיש בו 3-2 בדיחות וגלריית שחקנים מרשימה, זה סרט לא מצחיק. זה סרט קצר למדי (86 דקות) שהוא מערכון ארוך, שלמעשה מאשים את הרשתות החברתיות שהרסו לכוכבי הקולנוע את החיים, ואת המעריצים שלא יהססו להשמיץ את השחקנים שהם אוהבים, אם זה יהפוך אותם למפורסמים לרגע.
זה סרט שהכל בו מלאכותי באופן מוקצן. גם אם אני נזהר להיכנע לנטיות ציבוריות מלאות זעם צדקני למהר לבטל שחקנים על התנהגות אישית פגומה, נראה שהיל לקח את המתקפה הציבורית הזאת וסובב אותה כמתקפה שלו על הקהל. כאילו הוא אומר 'הניחו לנו להיות אהובים באופן פומבי, ונרקיסיסטים באופן פרטי'. יש רגעים נבונים ומתוקים בסרט, רגעים של לב ואנושיות, אבל הם מעטים מדי בסרט שמגייס את התותחים הכבדים של הוליווד כדי ליצור סרט זניח, שמציג את כל תעשיית הבידור והקולנוע באור מעט מכוער.
