35 דקות של אמריקה שבורה: שלושה סרטי דוקו שוברי לב שמועמדים לאוסקר
שלושה מהמועמדים לאוסקר לסרט התיעודי הקצר זמינים עכשיו לצפייה בסטרימינג, והם מאפשרים הצצה אינטנסיבית ועשויה היטב לרעות החולות של אמריקה כיום: מהפלות ועד ירי המוני בבתי ספר
איך נראה יום אחד במרפאת הפלות אמריקאית? | ״השטן עסוק״ (32 דקות, HBO Max)
איזו שנה כבירה זו לבמאית גיטה גנבהיר. היא מועמדת לשני פרסי אוסקר על שני סרטי תעודה שונים. האחד הוא הסרט התיעודי הארוך ״השכנה המושלמת״ (זמין לצפייה בנטפליקס), אחד מסרטי התעודה המדוברים של השנה ומועמד מוביל לזכייה, המתעד מקרה רצח בין שתי שכנות בפלורידה. השני הוא הסרט הקצר הזה, שמתעד יום אחד במרפאה לנשים באטלנטה, שאליה מגיעות נשים לבצע הפלות. למרפאה הן צריכות להיכנס עם אבטחה, כי בחוץ עומד משמר קבוע של מפגינים, שלפעמים אף מטריד אותן ומאיים עליהן. בחצי שעה של תיעוד דקדקני גנבהיר, ושותפתה לבימוי כריסטלין המפטון, מציגות את שגרת יומן של נשות המרפאה, שמתמודדות עם השלכות ביטול פסיקת רו נגד ווייד, הוצאת ההפלות מחוץ לחוק, עם מצוקת הנשים, ועם הזעם של המפגינים בחוץ.
דיוקן מסמר שיער של עיתונאי מלחמות | ״חמוש רק במצלמה: חייו ומותו של ברנט רנו״ (40 דקות, HBO Max)
העיתונאי, הדוקומנטריסט וצלם המלחמות האמריקאי ברנט רנו נהרג מירי צלף רוסי ב־2022 כשסיקר את הפלישה הרוסית לאוקראינה. אחיו, קרייג רנו, שהיה חתום איתו על כמה מכתבותיו, טס להחזיר את גופתו לארצות הברית. הטסת הקבורה וטקס האשכבה הם סיפור המסגרת לסרט התיעודי הקצר הזה שמספר את סיפור חייו של רנו. על הסרט חתומים האחים רנו, כך שברנט - שצילם את רוב חומרי הגלם מאזורי אסונות ומלחמה בהם נכח - עשוי לזכות באוסקר ארבע שנים אחרי מותו. קרייג מציג את קריירת הצילום של אחיו, כמי שבכל מלחמה היה מילימטרים ממוות: הוא לכד במצלמתו משאית תופת מתפוצצת בסומליה וטיל אר.פי.ג׳י פוגע בנגמ״ש אמריקאי בשיירה שבה נסע בעיראק, הוא היה ברעידת האדמה בטהיטי ועדיין טען שהעיר הכי מסוכנת שהוא צילם היתה שיקגו, שמקרי המוות מירי בה הרגו יותר אנשים מכל החיילים האמריקאים שנהרגו במלחמות. הסרט הוא אומנם הנצחה לחייו של ברנט, אבל גם עוסק בכך שעיתונאים הפכו למטרה באזורי קרב.
בעקבות הילדים שכבר לא יחזרו הביתה | ״כל החדרים הריקים״ (35 דקות, נטפליקס)
סרט נוסף על עיתונות, צילום ואסונות. סטיב הרטמן הוא עיתונאי שהתפרסם בזכות הכתבות הקלילות והאופטימיות שהכין למהדורות הערב ותוכניות הבוקר של רשת סי.בי.אס ושהפכו אותו לאורח מבוקש בתוכניות אירוח. אבל הוא שינה כיוון כשהתחיל לסקר את סיפורם של קורבנות ירי המוני בבתי ספר. הרטמן הבין שהוא כבר לא יכול להיות קליל ואופטימי, ושמתחת לאפו מתחוללת מגפה של רציחות המוניות – ילדים שנרצחים על ידי ילדים. הוא יצא למסע ברחבי ארצות הברית עם הצלם לו בופ, כדי לצלם ולתעד את החדרים הריקים של קורבנות הירי. סרטו של ג׳ושוע ספטל עוקב אחרי מסעם של הרטמן ובופ, ובזמן קצר מאוד מצליח לייצר חמישה מיני־דוקו קורעי לב על חמישה ילדים שהוריהם השאירו את חדרם בדיוק כפי שהיה כשיצאו בבוקר לבית הספר ולא חזרו ממנו.
