"אנחנו רוצים לשנות את איך שמגדלים ואוכלים בישראל"
בחוות עשב לימון בבית לחם הגלילית מוכיחים גלעד ותמרה גורל שגם על שטח של שני דונם בלבד אפשר לייצר חקלאות מגוונת, אורגנית ורווחית, שמשרתת את הקהילה המקומית ומכשירה דור חדש של חקלאים
חוות יצרניות קטנות הפכו בשנים האחרונות לבון־טון הכי חם של פודיז עם מודעות סביבתית. הסתמכות על אספקה עצמית אינה טרנד חולף או שיגעון של היפסטרים הזויים אלא דרך נכונה ואפשרית לצמצם זיהום ובזבוז. חוות עשב לימון שבבית לחם הגלילית היא אחת ממובילות המגמה הזו. על אף שהיא פועלת בסך הכל שלוש שנים, הפכו בעלי החווה גלעד גורל (29) ובת זוגו תמרה (30) למובילים ומשפיעים בתחומם. השדה שלהם משתרע על שני דונם בלבד, שטח שנחשב מזערי במונחים חקלאיים, אך הם מצליחים להפיק ממנו תוצרת מעולה במגוון רחב. מדי שישי הם מקיימים מעין שוק קטן המלווה לעיתים גם בתבשילים של תמרה או של שפים אורחים.
ביקרתי אצלם לפני מספר ימים בבוקר שישי. הירוק שוטף את העיניים, ובבית הקפה הסמוך יש אפילו הופעת מוזיקה. גלעד מפנה כמה דקות בין לקוח ללקוח ומספר לי את סיפורם בעוד תמרה ממשיכה לסדר סלק וקייל על המדפים בסככה הצמודה לשדה שלהם. אני קונה לפת לבנה קטנה ומתוקה וטעימה להפליא, צנוניות פרנץ' ברקפסט מוארכות, קולורבי, גזר וסלק, עלים ירוקים ועוד. בקיץ יהיו גם עגבניות מורשת, דלועים, פאקוס וקישואים. לצידם מוצעים למכירה לפעמים מאפים פריכים במילוי ירקות מהגינה, עלי מרוות ירושלים או עלי תות ממולאים, ויש יין של יקב חרשים הנהדר.
אל החקלאות הגיעו בעת הקורונה. לפני זה היה גלעד רקדן בלהקת "אדמה" של ליאת דרור וניר בן גל. הם החלו להתנדב בחוות אקולוגיות כמו יער מאכל "גן החיים" ליד יבניאל בכנרת "הרעיון הוא לחקות תהליכים טבעיים שקורים ביער כדי שזה יהיה בר־קיימא יזין את עצמו וישקם את הקרקע". משם המשיכו לחוות נוספות "ראינו את עצמנו כנוודים", ובהדרגה נכנסו חזק לגידול ירקות מקצועי. במקביל תמרה התחילה להתמחות בבישול. "באופן טבעי, יש מלא ירקות בשדה אז מבלי שהתכוונו מראש נולד לנו עסק של פארם טו טיייבל, של ירקות שאנחנו מגדלים ואז מבשלים איתם לאירועים קטנים".
התחנה האחרונה לפני העצמאות היתה קורס גן ירק יצרני של רוני ואסף מינינברג מ"גינת כף העץ", מהאורים והתומים בתחום, שפועלו במעלה צביה. גן ירק יצרני הוא גרסה ישראלית של "מרקט גרדן", משק חקלאי קטן המתמקד בגידול מגוון רחב של ירקות, פירות, פרחים ותבלינים למכירה ישירה בשווקים מקומיים. הוא מבוסס על ניצול מקסימלי של שטח קטן יחסית, מגוון רחב של גידולים, מכירה ישירה, עונתיות וקיימות. "הרעיון הוא לגדל על שטח קטן של דונם עד חמישה דונם, שזה ממש מזערי. כל חקלאי יגיד לך שפחות מעשרה דונם זה לא מסחרי. יש סט של פרקטיקות שהופכות את זה לכלכלי, ובראשן יעילות בהעברת הירקות מהיצרן לצרכן, בלי פערי תיווך, בלי משלוחים. הכל בתוך השדה". עוד עיקרון שהם מקפידים עליו הוא "פרודוקטיביות שיא", כהגדרתו של גלעד, "בכל רגע נתון יש גידול ויש תוצרת". זאת בניגוד לחקלאות רגילה שבה ישנם חודשים ארוכים שהשדה עומד ריק. הירקות של חוות עשב לימון הם כמובן אורגניים. "קנה המידה הקטן גם מאפשר לנו לעבוד בשיטה שנקראת מינימום פליחה. אני לא פולח את האדמה, לא פוצע אותה. זה מאפשר לקרקע להשתבח ולהיות הרבה יותר פורייה ולגדל בלי שום ריסוס ודשנים, חוץ מקומפוסט. השיטה הזאת לא אפשרית בחווה גדולה שבה צריך לעבוד עם טרקטור".
שיטת הגידול הזאת אומנם לא מאפשרת לו להתרחב מבחינת שטח, אבל כן אפשר להשתכפל. "החזון שלי הוא שבכל יישוב יהיה מקום כזה, ומסביב לכל עיר יהיו 100 כאלה", אומר גלעד. במקביל לעבודה בשדה הוא גם ממשיך את דרכם של בני הזוג מינינברג ומכשיר חקלאים. 16 חוות כבר הוקמו מאז שהחל הקורס הזה, בהן חוות תלתן בפרדס חנה, חוות הר אדיר בחורפיש וקייטרינג באטר המבוסס גם הוא על תוצרת חקלאית שבעליו מגדל בעצמו.
הוא רואה בחווה סוג של שליחות. "לא הקמתי אותה כדי להתפרנס ממנה אלא כדי להוכיח שאפשר להתפרנס ממנה. אף פעם לא ראיתי את עצמי כאיש עסקים, אבל הצלחנו מעל ומעבר בשנה הראשונה. אם זה לא היה מצליח לא הייתי לוקח על עצמי ללמד את זה". הוא מספר שהוא עכשיו במגעים כדי להקים מרכז לקידום גני ירק בישראל מהביתי ועד היצרני הקטן. "לגדל ירקות זה לא רק יפה וחינוכי ובריא אלא גם יכול להיות חסכוני".
בשנה הבאה הם מתכננים לעבור לשטח אחר המתאים יותר לשילוב בין גידול ולימודים. "בעלי השטח שלנו קונים את החווה מאיתנו ויעסיקו את אחד מבוגרי הקורס. אז הפכתי ליזם, יש לי אידאולוגיה, אג'נדה ותשוקה, ואיכשהו בדרך נס זה התחבר עם עולם היזמות".
את הירקות שהם מגדלים הם מוכרים באופן מפתיע במחירים סבירים בהחלט: צרור גזר נמכר ב־14 שקל, סלקים ב־13, עשבי תיבול עולים שישה שקלים ושתי חסות סלנובה 12 שקל. "ככל שמחירי החשמל והמים עולים המחירים בסופר קופצים איתם, בגלל האריזה והשינוע. אבל אצלנו אין את זה. אנחנו לא חייבים להעלות את המחיר או שנעלה ונתפרנס עוד יותר טוב. השיטה הזו יכולה להיות לא רק אקולוגית אלא גם משתלמת כלכלית. אני לא בן אדם של פוליטיקה ורואה את עצמי כבן אדם קטן, אבל מצאתי את הדרך שלי לעשות בקטן משהו שבעיניי הוא ענקי ויכול להיות עוד יותר ענקי ככל שאנשים יבינו ויבחרו לעשות את זה — לשנות את איך שמגדלים ואוכלים בישראל. וזו הסיבה שאני רוצה שבכל מקום יהיו חוות קטנות שמתפרנסות מהקהילה שלהם".
