"אמרתי לבראד פיט שאין לי שירים, הוא אמר לי 'בוא'"
אסף אבידן נמצא עכשיו בסיבוב הופעות באירופה לרגל אלבומו החדש שהוקלט אצל פיט באולפן. הוא גר בחווה בצרפת עם חיות שהציל משחיטה, שונא שום ובצל ברמה דתית, מתגעגע לסבא דב מחיפה שעבד במפעל נעליים, ואם לא היה מוזיקאי היה נשאר בחווה ופותח מאפייה טבעונית
אסף אבידן
גיל: 45 • מקום מגורים: דרום־מערב צרפת
• מצב משפחתי: בזוגיות • זמר ומוזיקאי. אחד האמנים הישראלים המצליחים בזירה הבינלאומית. מופעי ההשקה של אלבומו החדש 'Unfurl' יתקיימו ב־27-26 בינואר בהיכל התרבות תל אביב, בליווי 35 נגנים מתזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של מאסטרו תום כהן
איפה אנחנו תופסים אותך?
“במלון בשוויץ כחלק מטור אירופי אינטנסיבי לרגל יציאת האלבום החדש ‘unfurl’”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“אני לא ממש שותה קפה. אף פעם לא שתיתי ו־45 שנה אני לא מתחבר לזה, אז נראה לי שכבר אוותר”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם הסופר וחוקר המיתולוגיות ג’וזף קמפבל. הוא חקר מיתולוגיות ודתות מכל העולם ומצא קו מקשר בין סיפורים של תרבויות שונות בזמנים ובמקומות שונים. כנראה יש משהו אינהרנטי בתודעה האנושית שממציא ארכיטיפים של דמויות ומבנים סיפוריים זהים. הייתי מדבר איתו על חיפושי משמעות לקיום ועל הקווים המקשרים בין כולנו במקום להתעסק בשוני”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“העבודה הארוכה על האלבום החדש ‘unfurl’ הסתיימה ועכשיו הוא בחוץ. האלבום הוקלט באולפני Miraval באחוזה של בראד פיט בצרפת. פיט היה בהופעה שלי בצרפת, נכנס אחריה לבק סטייג’ ואמר שהוא אהב אותה והציע לי לבוא להקליט אצלו. אמרתי לו שאין לי שירים, והוא אמר 'בוא, אולי זה יפתח לך משהו, תהיה לך השראה'. זאת וילה באמצע היער בדרום צרפת. הגעתי עם בת זוגי והתאהבנו במקום. התארחתי שם וקיבלתי השראה. יש ציטוט של לאונרד כהן שאומר שאם הייתי יודע מאיפה שירים באים, הייתי מבקר שם יותר. כמעט ארבע שנים ניסיתי למצוא את החוט שיוביל אותי להתחלה של האלבום ולא הצלחתי, ודווקא בשבוע שם בווילה לבד בסופה גשומה כתבתי שלושה שירים. אז תודה לבראד פיט. הקלטנו אותו עם תזמורת מלאה, שמשתתפת גם בהופעות. בינואר אנחנו בהיכל התרבות”.
מה השריטה שלך?
“בגדול, מה לא? אבל אם צריך משהו ספציפי - אני שונא שום ובצל. ברמה דתית כמעט. ברמה שאם היו לי שלוש משאלות, הייתי מבזבז אחת על להעלים אותם מהעולם”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“לא בדיוק עצה, אבל קיבלתי הרבה תזכורות על הרגעיות, השבריריות והסופיות של החיים. היה לי סרטן בגיל 20 וזאב אכל אותי בגיל 30. אימצתי זאב מעורב עם כלב רועה גרמני, ואחרי שבועיים ניסיתי להפריד בינו לחתולה שלי והוא כמעט הרג אותי. היו לי תקופות של שיגעון שאיבדתי שפיות בצבא, והלב שלי נשבר אלף פעמים ולא רציתי להמשיך לחיות, וגם תאונות דרכים וחצי טביעה. הייתי קרוב הרבה פעמים לסוף. אני מאמין שבתת מודע הידע שאנחנו סופיים מוביל אותנו לדברים הכי מדהימים ונוראיים שאנחנו עושים. זה שם הרבה דברים בפרספקטיבה בריאה. אני לא חושב שצריך לעבור סרטן או זאב טורף בשביל זה. בכולנו נמצאת איזושהי ידיעה של הסופיות שלנו ושל הכל. הסוד הוא איך להביט בעובדה הזאת בעיניים ולא לחמוק מהידע הזה, ולא לחפש תשובות פשוטות, אלא לקבל את חוסר הידיעה וחוסר ההמשכיות ועדיין למצוא כבוד ויופי בדרך המורכבת הזאת”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“אין אצלי ממש חלוקה בין שבוע לסוף שבוע, אבל ביום שקט וחופשי אני אוהב להיות בטבע החי בחווה שלי. הקמתי את החווה יחד עם בת הזוג שלי כדי להציל חיות מהתעללות, מתעשיית הבשר והביצים, מהספורט, ובעתיד גם מהמעבדות ומתעשיית החלב. זאת לא חווה גדולה ואנחנו עושים את הרוב לבד עם האחים שלי. עברנו לפה לפני שלוש שנים, שטח מאוד גדול עם מפלים, נהר, אגם ויער, ואנחנו מצילים פה סוסים, חמורים, תרנגולות וברווזים. זה מקום עם הרבה חיים ואני קשור לכל החיות. למשל, קליאן האתון המקסימה שגודלה כדי להפוך לבשר לאכילה. היא היתה בדרך לקצב ועצרנו את המשאית בשנייה האחרונה. היום היא אמפתית, כריזמטית, אינטליגנטית ומקסימה. היא המאמא ששומרת על העדר”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“לדבר עם חיות יהיה נחמד”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
”אני לא מרבה לשקר. אני משתדל לייצר לעצמי סביבה שאין בה שום סיבה לא להיות פתוח וכן. אם רוצים להיות עמוקים יותר, אני חושב שאמנות היא תמיד סוג של שקר, כי היא עוטפת את האינסוף בסדר כלשהו, אבל עם זאת, מבין כל השפות, היא עדיין הכי קרובה לאמת”.
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
“לא אוהב את ההגדרה ‘הכי’. זה נראה לי ילדותי. יש המון המון אנשים שאני חושב שהם סקסיים, וזאת לא צריכה להיות תחרות”.
למי אתה מתגעגע?
“אני מאוד מתגעגע לסבא שלי, דב. הוא גר בחיפה, ועבד כמדביק סוליות במפעל נעליים, ולכן תמיד היה מביא לי נעליים. לא הכרתי אדם כל כך ישר וטוב לב כמוהו שלא מפחד להראות את השבריריות שלו. הוא לימד אותי להיות אדם טוב, וגם לימד אותי שחמט. שיחקנו יחד והוא תמיד נתן לי לנצח. אני מתגעגע גם לכלבה ולחתולה שלי, פיי ואתינה, שתיהן אומנם מתו בשיבה טובה אבל עדיין הגעגוע כואב. אני גם מתגעגע לתחושה של זמן בילדות, שנמתח לנצח ונראה כמעט אינסופי, ולפעם הראשונה שהרחתי את הים אחרי שהייתי חולה ולא יכולתי להריח שנתיים”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“בדיוק איפה שאני, בחווה”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“על צמחים ועצים לשתילה, ועל בניית תשתיות להציל עוד חיות. יש גם דברים יותר קטנים כמו מתנות לאנשים שאני אוהב, והרבה מאפים טבעוניים”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“כמעט הכל. והרצון הזה - לשינוי, התבוננות עצמית, ביקורת, חקירה והתכווננות, כל התהליך הזה של לחיות קרוב לאמת חשופה — הוא החיים עצמם”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“רגשות אשם כמו רחמים עצמיים הם מכניזם נרקיסיסטי שלא באמת עוזר לשינוי ולשיפור התנהגות עצמית. זה לא שאין לי רגשות אשם אבל אני משתדל לא לשקוע בהם, אלא לחשוב על דרכי פעולה שיפחיתו את הצורך ברגשות אשם להבא”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“אני לא יודע אם זה הישג, אבל אני שמח שהחלומות ופילוסופיית החיים שיש לי לזמן המוגבל שלי פה הם שלי, והם לא מוכתבים מקונצנזוס חיצוני או דוֹגמה שולטת”.
מה מפחיד אותך והאם זה השתנה אחרי המלחמה?
“מפחיד אותי שאנשים בוחרים לראות את העולם בקונטרסט של שחור ולבן, טוב ורע, אנחנו והם. שמתוך פחד וכאב אנשים מתאבנים ומתעוורים לספקטרום הרחב של האפור, הניואנס, המורכב”.
מה עושה אותך מאושר?
“להיות בטבע, להיות עם החיות, להיות על במה”.
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
“באלבום הנוכחי השפיעו עליי מאוד המלחינים ברנרד הרמן וג׳ון בארי, והסופרים־חוקרים קארל יונג וג׳וזף קמפבל”.
אם לא היית מוזיקאי וזמר מה היית עושה?
“מנהל חווה להצלת חיות ופותח מאפייה טבעונית”.
