הקץ לחלום הירוק: למה תעשיית האופנה זנחה את העור הטבעוני?
מיליוני דולרים הושקעו בפיתוח עור מפטריות, פלסטיק מקקטוסים ומשי במעבדה. אבל אחרי ההכרזות הגדולות המוצרים היקרים לא עמדו בציפיות, הסטארט־אפים קורסים, ותעשיית האופנה איבדה עניין
ב־2021, כשבית האופנה הרמס הכריז ביחד עם חברת הביוטכנולוגיה מייקו וורקס (MycoWorks) על גרסה לתיק ויקטוריה שלו, העשויה מתחליף עור מחומרים ביולוגיים, נדמה היה שתעשיית האופנה הגיעה לנקודת מפנה. תאגידי אופנה, מותגים ואפילו מדינות אסרו שימוש בפרווה ובעור, מה שהעלה סימני שאלה לגבי עתידם כחומרי גלם. מובילי התעשייה התחייבו לאמנת האו"ם לאופנה ואקלים להגיע לאפס פליטות גזי חממה עד 2050. פיתוחים מתפטיר מעבדתי (מערכת שורשי פטריות) ו"עורות" מפסולת מזון וטקסטיל ממוחזר הוצגו כפתרון לזיהום הסביבתי ההולך וגדל שייצרה תעשיית האופנה.
ארבע שנים לאחר מכן, MycoWorks סוגרת את המפעל היחיד שלה בדרום קרוליינה. כפי שכתב מנכ"ל החברה מת'יו סקאלין בפוסט בלינקדאין באוקטובר, "תפטיר אינו תחליף זהה לעורות בקר והתגלה כבעל חסרונות בתפקידו כחלופה לעור". סטארט־אפים נוספים שהתמקדו בפיתוח תחליפים אלטרנטיביים נתקלו בגורל דומה, לאחר שגייסו מיליונים בהשקעות. כך, בולט ת'רדס (Bolt Threads), שהחלופות שפיתחה לעור ולמשי שימשו מעצבים כמו סטלה מקרטני, הפסיקה לגמרי פיתוח וייצור של מוצרים, ועברה להתמקד בתעשיית הקוסמטיקה. Natural Fiber Welding שייצרה תחליף עור בשם מיריום, וקיבלה השקעות מראלף לורן, מצמצמת פעילות. Renewcell שהתמחתה במיחזור בדים וקיבלה מימון מ־H&M פשטה בשנה שעברה את הרגל. גם Ananas Anam הבריטית שייצרה עור ביולוגי בשם פינטקס, שהיה בשימוש של הוגו בוס ופול סמית’, נכנסה להליך פירוק באוגוסט.
4 צפייה בגלריה
בגדים של סטלה מקרטני מתחליף העור מיילו, מתפטיר. החומר התגלה כבעייתי והייצור שלו הופסק
"רוב החברות לייצור חומרים בני־קיימא נתקלו לאחרונה בקשיים, כולל אנחנו", אמר אדריאן לופז ולארדה, ממייסדי דזרטו, שפיתחה תחליף לעור המבוסס על קקטוסים. ב־2021, קפרי הולדינגס, החברה־האם של מייקל קורס, רכשה החזקה של 30% בחברה, אך בשלב זה אין לדזרטו שום פרויקטים עם מותגי אופנה בצנרת. "אני חושב שתעשיית האופנה נכנסה למוד הישרדותי שמתרכז במאמצים לצמצם עלויות ולהיות תחרותיים ככל האפשר. נראה שקיימות כבר לא נמצאת בראש סדר העדיפויות".
הקשיים המאקרו־כלכליים בשנים האחרונות השפיעו על ההוצאות של מותגים על חדשנות, ועל ההליך היקר של הטמעת חומרים חדשים בשרשרת האספקה שלהם. האיום ברגולציות שיגבילו את תעשיית העור פחת, כך שירד הלחץ מהמותגים למצוא חלופות ישימות בטווח הקצר. אך ברבים מהסטארט־אפים מאשימים בעיקר את תעשיית האופנה שנמנעת במודע מאימוץ דרכי עבודה חדשות, ואת הצרכנים, שהרגלי הקנייה שלהם לא השתנו. "אופנה היא לא באמת מרחב חדשני", אמר דן ווידמאייר, מנכ"ל בולט ת'רדס. "בעיקרון, אין מי שיממן את זה. אף אחד לא רוצה להתמודד עם לוחות הזמנים. כולם אוהבים את הרעיון בתיאוריה, אבל לא אוהבים לבצע שינויים".
אך המציאות מורכבת יותר. רבים מהחומרים החלופיים התגלו כבעייתיים, ולא היו תחליפים מספיק טובים לחומרים המקוריים. כך, המשי החלופי של בולט ת'רדס התכווץ מהלחות ולא התמודד היטב עם אור. "זה לא נראה טוב ולא היה לביש", אמרה מעצבת שעובדת עם מותגי יוקרה. בדומה, העור החלופי של החברה, מיילו, "היה פריך כזה, כמו שילוב בין נייר אריזה ושעם". הוא נשבר כשקיפלו אותו והיה קשה לתפור אותו. מהחברה נמסר בתגובה כי החומרים השתפרו במהלך הזמן. מעצבת נוספת דיווחה כי העור החלופי מיריום נסדק, בעוד הצבעים של פינטקס דהו במהירות. החלופות היו גם יקרות במידה ניכרת לעומת החומרים המקוריים.
בעוד החברות שפיתחו את החומרים המעיטו להעריך את הזמן שייקח להביא את החומרים שלהן למצב של אופטימלי, המותגים מיהרו להראות לצרכנים ולרגולטורים שהם מוכנים להשתמש בהם, גם כשלא היו מסוגלים להתחייב מעבר למוצר פיילוט.
חברות שכן מצליחות נמצאות בתחום המצומצם של בדים ממוחזרים. למשל, אמברסייקל שחתמה ב־2023 על עסקה בשווי 70 מיליון יורו עם אינדיטקס, הבעלים של זארה, ונמצאת לקראת פתיחת מפעלים תעשייתיים בצרפת. רבים מהסטארט־אפים האלו בונים על עלויות נמוכות יותר, הטמעה פשוטה יותר בשרשרת האספקה וייצור בהיקף רחב יותר. הם מתמקדים בחומרים כמו פוליאסטר, שהיה אחראי ל־59% מייצור הסיבים העולמי ב־2024, ומשתפים פעולה עם רשתות במקום עם שוק היוקרה. כמו, למשל, הסטארט־אפ השבדי Syre, שהשיג בשנה שעברה מימון של 60 מיליון דולר מ־H&M וממשקיעים נוספים, וחתם על הסכמי רכישה עם H&M ונייקי. לדברי המנכ"ל דניס נובליוס, שבב הפוליאסטר הממוחזר של החברה לא דורש התאמות כדי לשלב אותו בשרשרת האספקה של מותג. להערכתו, הפער במחיר הקמעונאי בין מוצר ש־Syre מייצרת עם פוליאסטר ממוחזר לכזה עם חומרים מקוריים יהיה בסביבות 1%.
השועל שלך חזר
אחרי שנים של היעדרות ממסלולי התצוגות ומאופנת הרחוב פרוות אמיתיות - שנחשבו לטאבו - חוזרות ובגדול. איתן חוזרים גם מוצרי העור שלא באמת עזבו אף פעם, והם עדיין מנוע הצמיחה העיקרי של מותגי יוקרה רבים. עולם האופנה שעטף עצמו בסיסמאות של קיימות ואחריות סביבתית, מתעסק פחות באידיאולוגיה, אקולוגיה ותקינות. כשכל פריט נקרא ירוק ומיחזור הפך לביטוי שיווקי שאין מאחוריו הרבה, השיח מאבד משמעות, ובתי האופנה כבר לא מנסחים הצהרות סביבתיות בכל קולקציה. להפך. בקולקציות חורף 2026 משולבות פרוות במותגים ששמרו שנים על מדיניות נטולת פרווה, למשל לואי ויטון, בלמיין ופראדה. ואילו מותג היוקרה האיטלקי פנדי, שלאורך השנים לא ויתר עליהן, מציג בקולקציית החורף פרוות מינק, שועל ועורות ייחודיים.
סטלה מקרטני ממשיכה להיות מותג היוקרה היחיד שלא משתמש בעור או בפרווה מאז נפתח ב־2001. בשנים האחרונות גם ניכרת עלייה ברכישת פרוות וינטג' בשוקי יד שנייה. העור, מרכיב מרכזי בענף היוקרה, שב להיות אופנתי, גם אם מעולם לא איבד מערכו. הטענה היא שהוא מחזיק שנים ארוכות בהרבה ממקביליו הסינתטיים, למרות טביעת הרגל הפחמנית שלו והשלכותיה המרחיקות לכת בכל הנוגע לחקלאות בעלי חיים ותהליך העיבוד שלו שנסמך על כימיקלים רעילים. ובתוך כך, לא מעט סלבריטאים עוטים עליהם פרוות, בהם דואה ליפה, אן האת’וויי, וגם ריהאנה שנצפתה לובשת מעיל וינטג' של ג'ון גליאנו מפרוות חורפן וקנדל ג'נר במעיל וינטג' של בלנסיאגה מפרוות שועל.
עילית מינמר
