אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לקפוץ לערבה לא רק בשביל בירה מצוינת, להתמוגג מהאירועים שהולידו את "שטיסל", להיחשף לאוספים של מעצבים ואמנים, לחגוג את הכוח הנשי, בחיים ועל המסך או לפתח קשר היסטורי ורומנטי עם פולין
טיול / לקפוץ לערבה לא רק בשביל בירה מצוינת
פסטיבלי בירה אינם אירוע יוצא דופן, ובכל זאת, כשפסטיבל כזה נערך בערבה, זו לא רק סיבה למסיבה אלא גם לטיול ספונטני. למשל, סיור צפרות נחמד בסביבה, שחייה וצלילה קצרות בים של אילת (כן, בחורף) וביקור במאפיית לחם ברויטמן ובמסעדה או שתיים באילת, יהפכו לחופש שמזמן לא לקחתם. מרכז הצעירים במועצה האזורית הערבה התיכונה מקיים בצוקים החל מהערב ב־20:00 את "פסטיבל בירה ערבה", ובו יציגו את מרכולתן מיטב המבשלות מהאזור וממקומות אחרים. תוכלו לטעום בירות של מבשלת "בירה ערבה" שמיוצרת במקום, וממבשלת "בירצינות" מקטורה הסמוכה. בין האורחות מבשלת "שריגים" מהיישוב שריגים־לי־און ליד בית שמש, שתציג את "בירה תומר" שיוצרה לזכרו של הלוחם תומר נגר לנפל ב־7 באוקטובר, ומבשלת "בירליך" ממנרה בצפון. בתוכנית הופעת קאברים של להקת "פריצת דיסק" ואוכל של השף יריב איתני ממעדניית route 90. מסעדת אורסולה ביישוב תהיה פתוחה גם היא.
חיליק גורפינקל
טלוויזיה / להתמוגג מהאירועים שהולידו את "שטיסל"
"קוגל", סדרה חדשה של היוצר יהונתן אינדורסקי, שעולה הערב ב־yes, מתחילה באנטוורפן שבבלגיה בשנת 2013, או כמו שמקובל לומר אצל הדמויות החרדיות של הסדרה: התשע"ג. זו הסדרה שמקדימה את האירועים של "שטיסל", הסדרה עטורת הפרסים וההצלחה הבינלאומית, שהציגה את סיפורה של משפחה חרדית בישראל. "קוגל" נפתחת בשתי נקודות מבט עיקריות, של שני מספרי סיפורים. האחד מספר הבדיות נוחעם שטיסל (ששון גבאי), האח המנוכר של שולם מהסדרה האם; והשנייה של ליבי (הדס ירון), בתו, מורה באולפנה הבלגית, שרוצה להיות סופרת, וחייבת להתחתן. בסצנה הראשונה בסדרה היא מין קארי בראדשו, יותר נכון בראדשע ביידיש, אחת משלוש שפות המדוברות: יידיש, עברית ופלמית. היא כותבת על לפטופ מול חלון את מעשייתה ומקריינת את הסדרה. בפרק הראשון, שאפשר להגדיר כפאוסט פוגש את שלום עליכם, נוחעם הלא־יוצלח מקבל הזדמנות להיטיב עם עצמו במחיר מסוים של למכור את נשמתו ועוד דבר מה חשוב. בעקבות המעשה אשתו (מילי אביטל) עוזבת אותו, מניותיה בשוק השידוכים של בתו יורדות במהרה, והכל מתחיל להסתבך. "קוגל", בבימויו של ארז קו אל, הוא מתוק, דביק עם קמצוץ פלפל וצימוקים לרוב. מעדן אמיתי. בונוס: בהפרש של ארבעה ימים יוכל הקהל הישראלי לראות את ששון גבאי עושה עסקים ביידיש ב"קוגל" ב־yes ומזמר בפרסית ב"טהרן" בתאגיד השידור.
רותה קופפר
תערוכה / להיחשף לאוספים של מעצבים ואמנים
לכל חפץ יש האספניות והאספנים המשוגעים לו, שיהיו מוכנים ללכת רחוק כדי להוסיף עוד פריט לקולקציה. אבל המיוחד בתערוכה "ח.פ.ץ", באוצרות גלינה ארבלי בבית בנימיני בדרום תל־אביב, שהיא מאפשרת הצצה אינטימית לאוספים פרטיים של 25 מעצבים ואמנים ישראלים משוגעים לדבר. התוצאה היא מגוון מרהיב ומפתיע של אוספים משונים בעלי טביעת עין עיצובית מובהקת. כל אוסף כזה, בין אם אלו גלויות דואר, סכו"ם, חפצי דת מכל העולם או אפילו עפרונות, מספק נקודת מבט ייחודית על האספן או האספנית, ומשקף את הליך הבחירה והקשר העמוק שנוצר בינם. בתערוכה מוצגים בין היתר אוספים של פריטי נוסטלגיה מוכרים, כמו צלחות קישוט ישראליות משנות ה־50 וה־60, קרמיקה מן התקופה והאוסף המרשים של רביב ליפשיץ הכולל מכשירי רדיו מקוריים בעיצוב רטרו מוחצן. אבל את ההצגה גונבים דווקא אוספי העיצוב התעשייתי של חפצים פעוטים וזניחים שנמצאים סביבנו, שאנחנו כמעט לא מקדישים מחשבה לאסתטיקה שלהם, או לכך שהם עוצבו על ידי מישהו. כאלו הם אוסף הקולבים המדהים של עידו ברונו, הכולל עשרות וריאציות רבות בעץ, מתכת, פלסטיק ובד, או אטבי הכביסה של גד צ‘רני ויואב זיו, שחיברו את אוספיהם למיצב פופ ארט בשלל צורות הומוריסטיות, כולל ציפורים, כריש ורוח רפאים חמודה.
יקיר שגב
פסטיבל / לחגוג את הכוח הנשי, בחיים ועל המסך
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ייפתח ביום שני (9 בדצמבר) בסינמטק ירושלים עם הקרנת הבכורה של הסרט העלילתי "מבעד לעדשה: סיפורה של לי מילר". זה פרויקט קולנועי שעליו עובדת קייט ווינסלט קרוב לשמונה שנים, בתור המפיקה וגם כמי שהשקיעה בו מכספה. ווינסלט מגלמת את דמותה של לי מילר, דוגמנית בעברה שהפכה לצלמת ובמלחמת העולם השנייה לכתבת מלחמה, שצילומיה היו בין הראשונים שתיעדו את זוועות השואה. בין לבין מילר יצרה סקנדל קטן כשהסתננה לביתו של היטלר, אחרי שנכבש על ידי האמריקאים, והצטלמה בעירום באמבטיה שלו. מריון קוטיאר ואנדי סמברג מופיעים בתפקידי משנה בסיפורה של האישה שעבדה לצד מאן ריי, ססיל ביטון והמשורר פול אלואר. ווינסלט, בהברקה גדולה, הציעה את תפקיד הבמאית בסרט לצלמת הקולנוע אלן קוראס, שצילמה אותה ב"שמש נצחית בראש צלול". וכך צלמת מביימת סרט על צלמת. אחרי שנים שבהן קוראס שברה את תקרות הזכוכית לצלמות קולנוע בהוליווד ועבדה רבות עם מישל גונדרי, ספייק לי ומרטין סקורסזי בסרטים עלילתיים ותיעודיים - היא כעת מביימת לראשונה ויוצרת סרט רציני ומשמעותי על אישה שסירבה להישאר בעורף ולעשות מה שהגברים אומרים לה. הפסטיבל יימשך עד 13 בדצמבר ובמהלכו כדאי מאוד לראות את הקרנות טרום הבכורה של שני סרטים ישראליים חדשים ונהדרים (ונשיים): "כביש הסרגל" של מיה דרייפוס ו"חלב" של מאיה קניג.
יאיר רוה
סרט / לפתח קשר היסטורי ורומנטי עם פולין
"הנכס", הרומן הגרפי שכתבה ואיירה רותו מודן ב־2013, הוא סיפור מסע בין־דורי מאויר, שהיה מלא כאב, אירוניה והומור שחור. כעת מגיע הסרט המבוסס על הספר ועליו אחראית אחותה של רותו - דנה מודן, שמוכרת כיוצרת טלוויזיה מצליחה וכאן לראשונה מביימת סרט קולנוע. סבתא ונכדתה נוסעות לפולין, לכאורה כדי לברר מה עלה בגורלה של הדירה שנשארה מאחור, אבל למעשה הסבתא רוצה לנסות ולמצוא שוב את האהוב שהיה לה, כשהייתה נערה לפני השואה. רבקה מיכאלי היא הסבתא שכל פינת רחוב פולנית היא עבורה גם טריגר וגם נוסטלגיה, ושרון סטרימבן שובה את הלב בתור הנכדה, שיוצאת לגלות את העיר בגפה וחווה את ההיסטוריה האפלה של פולין, ובהיכרות שלה עם מדריך טיולים מקומי למעשה פותחת מחדש את המעגל ההיסטורי־רומנטי שסבתה באה לסגור. "הנכס" הוא סרט חמוץ־מתוק, שסוחב על עצמו שקים של טראומות שהאחיות מודן ושתי השחקניות שלהן מפוררות באמצעות רגש והומור. אורי הוכמן, שנראה שגם היה השראה לדמות מהרומן הגרפי מרוב שהם דומים, מספק רגעים של קומיק ריליף בתור החזן החטטן שיש לו אג'נדה משפחתית משלו. זה סרט ישראלי נדיר שעוסק בזיכרונות השואה, אבל ברחובות ורשה, לא בתל־אביב.
יאיר רוה
תיאטרון / לדמיין מול במה את היום שאחרי המלחמה
כמדי שנה בדצמבר התיאטרון העצמאי בישראל חוגג את היצירה, וזו השנה ה־26 שבה יתקיים פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא (הערב עד מוצאי שבת). שני מקצרונים, כל אחד עם ארבע הצגות קצרות, יעלו בשני החללים של צוותא ובנוסף יתקיים אירוע קצרצרים עם מחזות בני ארבע־שבע דקות. השנה יעלו קומדיות פרועות, הצגות בנושא המלחמה ופרשנויות עכשוויות למיתולוגיות יווניות, ובין השחקנים והיוצרים: אלמה דישי, אוהד קנולר, תובל שפיר, אילאיל סמל, אפרת ארנו ועוד. כשהמנהלות האמנותיות תמר קינן ונועה שכטר הוציאו במרץ קול קורא לכתיבת מחזות לפסטיבל הן ביקשו בתמימותן לבחור מחזות בנושא "שש אחרי המלחמה" ו"מיתולוגיות", ולא העלו בדעתן שבסוף 2024 עוד נהיה עמוק במלחמה. "המחזות שנבחרו משקפים מצד אחד את חוסר האונים של החיים בארץ בימים אלה, ומצד שני את התקווה ואת הספקטרום הרחב של תחושות ורגשות עזים שהשנה האחרונה העלתה", אומרות השתיים. "הכותבות והכותבים הצליחו לבטא בהומור, בכאב, בחריפות ובאהבה את כל הדברים שביומיום בלתי אפשרי לבטא במילים, אלא רק בשתיקות, בזעקות שלא נזעקות ולפעמים בסתם אדישות שלא תיאמן. התקווה היא שנצליח בסוף שבוע אחד לדמיין את היום שאחרי, את המיתוסים שעוד ייכתבו על הזמן הזה ואת העתיד שלנו כאן, בוהק בצבעים בהירים של שקט". פרטים: tzavta.co.il
מאיה נחום שחל
