הירוקים נגד קידום חוות שרתים כתשתית לאומית: "אפקט דומינו הרסני"
בחברה להגנת הטבע מזהירים כי הצעת החוק להגדיר חוות שרתים כתשתית לאומית ולקדם את הקמתן במסלול מזורז, עלולה לפגוע בשטחים פתוחים, להעמיס על משק החשמל ולהוביל לשרשרת השלכות סביבתיות ואנרגטיות: "מדובר בהימור מסוכן על הביטחון האנרגטי של ישראל"
בשבוע שעבר פרסם אתר החקיקה הממשלתי להערות הציבור הצעת חוק המבקשת לתקן את חוק התכנון והבנייה ולקבוע כי חוות שרתים שהספק צריכת החשמל עבורן צפוי להיות לפחות 50 מגה וואט יוגדרו כתשתית לאומית, כך שניתן יהיה להכין תוכניות להקמתן ולהגישן לטיפול הות"ל (ועדה לתשתיות לאומיות). על פי התיקון, הוועדה תוכל לדון בעד 10 תוכניות בשנה. את המהלך ניתן להבין כהמשך ישיר להחלטת הממשלה מפברואר האחרון שכותרתה היא "קידום הקמת חוות שרתים מתקדמות לחיזוק ההובלה של ישראל בתחום הבינה המלאכותית". המעבר לות"ל נועד לזרז את קידום התוכניות. עם זאת, יש הרואים בו סכנה - בעיקר לסביבה. בחברה להגנת הטבע טוענים כי מדובר ב"הימור מסוכן על הביטחון האנרגטי של ישראל" וב"אפקט דומינו הרסני"
על פי החלטת הממשלה מפברואר "מוצע להכיר בחוות שרתים מתקדמות העומדות בתנאים שנקבעו כתשתית לאומית, תוך שמירה על איזון בין צורכי הפיתוח, לבין שיקולי תכנון, סביבה, אנרגיה ושימושי קרקע". ההחלטה מבהירה כי תוכניות חוות השרתים לא יקודמו בתחום שטחים ביטחוניים, בתחום הסביבה החופית ובתחום שמורות טבע. תינתן עדיפות לתכנון בשטחים שאין להם רגישות סביבתית ונופית לפי תמ"א 35, ובאזורי תעשייה. כלומר, שלא ייווצר מצב של מתקן בודד בשטח הפתוח.
דו"ח אגף התקציבים, שהתפרסם אף הוא בפברואר, מגלה כי יש קושי בקידום תוכניות לחוות שרתים בגלל מתנגדי nimby (not in my backyard) שלא מעוניינים שתשתיות לאומיות ימוקמו בסביבתם; בגלל התיישבות בלתי חוקית שלא מאפשרת העברת קווי מתח; אישורים שנדרשים מבעלי מקרקעין לכניסה לשטחם, וכן בגלל התנגדות ארגוני סביבה להשלכות נופיות ואקולוגיות. עניין נוסף הוא "אתגרי תיאום תשתיות", כך למשל אזורי טיסה נמוכה. הדו"ח ממליץ אפוא על קידום תוכניות לחוות שרתים במסגרת הות"ל - אך רק ל"תוכניות תומכות אסטרטגיה לאומית".
אגף התכנון והפיתוח של חברת נגה קבע בפרסום משנת 2024 שהרשת יכולה לקלוט צרכנים בינוניים עד 50 מגה ואט למתקן, ברוב חלקי הארץ. עם זאת, ההמלצה הברורה של אגף התקציבים, המתייחסת לאתגרי התכנון השונים, היא לקדם תוכניות לחוות שרתים של צרכני אנרגיה כבדים (מעל 100 מגה ואט למתקן) בפריפריה, ומתקנים קטנים יותר במרכז הארץ. בכל מקרה, הדו"ח קובע בצורה ברורה כי נדרשת אסטרטגיה ממשלתית לקידום אספקת החשמל בישראל: "קידום חוות שרתים ללא מתן פתרון משלים לאתגרי תשתיות החשמל, יכול להביא לגידול ארוך טווח בהפסקות החשמל בישראל ולעליית מחירים, ובמקביל, לעיכוב במימוש תוכניות של חוות שרתים".
טלי קדמי, רכזת תכנון אנרגיה ותשתיות בחברה להגנת הטבע מסרה כי החברה תתנגד למהלך: "הרצון להכניס חוות שרתים - מתקנים שהצורך בהקמתם טרם נקבע במדיניות סדורה והם עשויים להיות בעלי אופי עסקי פרטי מובהק - תחת המטרייה של 'תשתית לאומית' והכללתן בות"ל, הוא בבחינת זילות של המושג תשתית. חוות שרתים אינן מתקני התפלה, הן צרכניות קצה אינטנסיביות, בעלות השלכות המאיימות על הביטחון האנרגטי ועל השטחים הפתוחים. האישור להקמת 10 חוות שרתים מדי שנה בהליך מזורז, מייצר אפקט דומינו הרסני. כך, צריכת שטח ישירה עבור המבנים עצמם וצריכת שטח עקיפה (ובעלת פוטנציאל פגיעה חמור יותר). היקף צריכת החשמל של כל מקבץ חוות שיאושרו מדי שנה, שווה להיקף צריכת החשמל של עיר גדולה בישראל, כמו חיפה, או ראשון לציון. במקום לחייב את חוות השרתים להשתלב במרחב הבנוי הקיים ולהישען על התשתיות המקומיות הקיימות, החוק מעודד את הקמתן בהליך עוקף תכנון רגיל ומהווה לא רק איום על משאב הקרקע, המצוי במחסור, אלא גם הימור מסוכן על הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל".
