מפעילות התחב"צ והאוצר מתווכחים, והנהגים חוששים לכיסם
החברות המפעילות את התחבורה הציבורית דורשות פיצוי מלא על אובדן ההכנסה בזמן "שאגת הארי", מאחר שרוב הוצאותיהן הן קבועות ונותרו בעינן במלחמה. המדינה מציעה להן שני שלישים, בדומה ל"עם כלביא". והנהגים? נשארים באוויר
המאבק על האחריות למימון שכר נהגי התחבורה הציבורית במבצע "שאגת הארי" נמשך: במשך המבצע צומצמה התחבורה הציבורית ל־60%-30% פעילות בלבד. כתוצאה מכך, מפעילות התחב"צ ספגו אובדן הכנסה של מאות מיליוני שקלים, ושכרם של מרבית הנהגים נפגע. על מנת לשלם את מלוא שכרם, המפעילות קיזזו ימי חופש והעניקו הלוואות להשלמת השכר. בחודש האחרון העבירה המדינה למפעילות פיצוי חלקי בגין ההפסדים ודרשה כי ישלמו את שכר הנהגים, אך החברות דורשות מתווה מותאם והנהגים חוששים כי ייאלצו להחזיר את השלמת השכר.
במהלך דיונים בין האוצר לבין משרד התחבורה סוכם כי החברות המפעילות יקבלו עבור תקופת המבצע שני שלישים מהסבסוד שהן מקבלות, שבימי שגרה עומד על כמיליארד שקל מדי חודש. עד כה העביר האוצר 85% מסכום זה (משני השלישים — חכ"א), כשההנחה היתה כי המפעילות ישתמשו בכסף בראש ובראשונה לתשלום שכר הנהגים שבדרך כלל צורך 40%-35% מהסבסוד מהמדינה.
החברות מצידן הבהירו כי סכום זה אינו מספיק וכי הן לא צריכות לספוג שליש מההפסדים, כיוון שתחבורה ציבורית היא ענף חיוני. עוד הן טוענות, כי גם בזמן מלחמה, כשההכנסותיהן נפגעות, הוצאותיהן כמעט לא משתנות – תשלומים עבור שכר, שכירות, תחזוקה וליסינג, שנחשב להוצאה המרכזית שלהן. למעשה, למעט ירידה בצריכת הדלק, ההוצאות נותרו כמעט זהות בעוד ההכנסות ספגו פגיעה קשה.
האוצר: המתווה ראוי
באוצר, לעומת זאת, הבהירו כי הנושא ממילא מעוגן בחוזים של החברות, כאשר המלחמה מוגדרת ככוח עליון ובמצב כזה על החברות לספוג לפחות חלק יחסי מההפסדים. עוד נטען באוצר כי המתווה שהוצע ראוי וזהה לזה שניתן למפעילות במבצע "עם כלביא" ועל כן מוטב שיקבלו אותו. במשרד התחבורה כבר פנו למפעילות והובהר להן שכיוון שהמתווה כולל שיפוי בגין עלות לק"מ, שכולל בתוכו שיפוי מלא לשכר הנהגים – גם אלו שלא עבדו – מדובר במתווה טוב יותר מזה שהוצע ליתר המשק, ומצופה מהן כי יעבירו את שכר הנהגים באופן מלא. במהלך דיון בנושא בוועדת הכלכלה אמר יו"ר הוועדה, דוד ביטן: "הנהגים הם לא בני ערובה של החברות מול האוצר. זה לא הגיוני שלא שילמתם לנהגים מה שקיבלתם. אם קיבלתם, תעבירו בינתיים מה שקיבלתם ותשבו עם האוצר על ההפרש".
בזמן שהצדדים ממשיכים להתדיין, מי שנותר קירח משני הצדדים הוא הנהג הממוצע. אלפי נהגי אוטובוסים עלולים לספוג פגיעה בשכרם כיוון שאת ההשלמה לשכר עבור ימי המלחמה, החברות העבירו בדמות הלוואה או ימי חופש שקוזזו. במידה שהחברות יקבלו פיצוי מלא הן לא ידרשו את החזרת ההלוואה או שישיבו לנהג את ימי החופש. החשש המרכזי של הנהגים הוא שהדיון יתמסמס והם אלו שישלמו את המחיר כאשר החברות יתחשבנו עמם.
שכר חלקי בלבד
למעשה, בחישוב מהיר גילו הנהגים כי בהשוואה לעובד ממוצע בישראל שיצא לחל"ת וקיבל קצבת אבטלה, דווקא הנהגים שיצאו לעבוד בשיא מצב החירום בתחילת המלחמה, וסיכנו את גופם בכבישים, הרוויחו פחות – כיוון שמדובר במשמרות מקוצרות שהשכר עבורן היה חלקי בלבד.
"הנהגים נותרים באוויר", אומר יו"ר איגוד נהגי התחבורה הציבורית, ישראל גנון. "הם חוששים, ובצדק, שכל הדיון הזה יימרח, עד המלחמה הבאה או מה שיקרה בעתיד, ואף אחד לא יזכור אותם. הם ימצאו את עצמם במצב שבו הפסידו ימי חופש, כיוון שמי שנכנס למינוס מתחיל לצבור ומי שלא – פשוט לא יקבל אותם בחזרה, או שיפדו מהם את ההלוואה. יש כבר חברות קטנות בצפון שמקדמות את הנושא. אומרים שקשה לגייס נהגים. זו בדיוק הסיבה, כשהלך הרוח מזלזל אף אחד לא רוצה את התפקיד. הגיעה השעה שהמדינה תיצור רשת ביטחון לתחום, שיפתחו חוזים מחדש ויסדירו את הנושא אחת ולתמיד".
