הממשלה אישרה תוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, הכוללת איום בהפקעת קרקע
התוכנית תחל כפיילוט בחמישה יישובים ותציב לתושבים אפשרות: הסדרה תמורת הכרה בבעלות או הפקעה. המדינה רואה במהלך חיזוק המשילות ופיתוח יישובים קיימים של הבדואים בנגב, בעוד ארגוני זכויות טוענים כי מדובר ב"מהלך דורסני"
ועדת השרים לענייני החברה הבדואית, בראשות ראש הממשלה, אישרה אתמול (א') תוכנית ממשלתית לקידום הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. התוכנית גובשה על ידי הרשות לפיתוח ולהתיישבות הבדואים בנגב, הפועלת תחת משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, בשיתוף עם משרדי ממשלה נוספים.
התוכנית מציעה להתחיל פילוט ביישובים כסייפה, מרעית, סעווה, אבו תלול ולקיה, שיציב לתושבים אולטימטום של הסדרה תמורת בעלות. במילים אחרות: אם אלה היושבים על הקרקע ויש להם תביעת בעלות עליה לא יגיעו להסדר עם המדינה בתוך זמן קצוב של כמה חודשים – היא תופקע.
לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה מיולי 2023 ונתוני הלמ"ס מדצמבר 2022, בנגב מתגוררים כ־300 אלף בדואים. כ-30% מהם מתגוררים ביישובים לא מוכרים. לפי ההצעה, "עד היום נחלה הרשות לפיתוח ולהתיישבות הבדואים בנגב הצלחה מוגבלת ביותר בניסיון להגיע להסדרי פשרה עם תובעי בעלות בתחומי התוכניות המאושרות למגורים, למסחר ולתעשייה ביישובי הבדואים בנגב. בנסיבות אלה, עד כה, ובחלוף שנים רבות מאז הוקמו, בחלק מהיישובים המרוצפים בתביעות בעלות – מעל ל־70% מהשטחים אינם משמשים למגורים, תעשייה, שימושים ציבוריים או מסחר, אינם מפותחים ולא ניתן לממשם לייעודם. פריסת אוכלוסייה כה דלילה מקרב תובעי הבעלות בלבד על פני שטחים כה נרחבים, לצד היעדר אפשרות להסדיר בשטחים אלה התיישבות של אוכלוסייה נוספת מהפזורה – אינם מקיימים את התנאים הנדרשים לפיתוח היישובים ואת מימוש המטרות שלשמן הם הוקמו".
על פי הצעת המחליטים שאושרה אתמול, בדואי שיסרב להגיע לפשרה – שטח תביעת הבעלות שלו ייגרע מהגבולות הרשמיים של היישוב שבו הוא חי. בחלק מהמקרים, המדינה תוכל להפקיע את הקרקע. לפי התכנון, לשטחים שיתפנו בתוך היישובים המוכרים יועברו תושבי הכפרים הלא מוסדרים.
מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים, הפועלת "לשמירה על אדמות העם היהודי ועל אוצרות הטבע והנוף של ארץ ישראל ולמניעת השתלטותם של גורמים זרים על משאבים אלו", מסר: "מדובר על פתח לשינוי עומק ביחסה של מדינת ישראל לנגב. לא עוד חוסר משילות ואיבוד קרקעות, לא עוד הליכה באותו נתיב המוביל להפקרות. אנו מברכים על צעד זה שיוביל לשינוי אמיתי בשטח, בשילוב עם אכיפה משמעותית, ומחזקים את ידי ידידנו השר עמיחי שיקלי על המהלך ההיסטורי והציוני".
דפנה ספורטה וסזאר יהודקין מעמותת "במקום – תכנון וזכויות אדם" מגנים בתוקף את ההחלטה: "מדובר במהלך מגמתי המתחזה ל'פשרה מרצון', אך למעשה כופה פתרון חד־צדדי שלצידו עונש". לדברי ספורטה, "התוכנית המלאה טרם פורסמה, מה שמצביע על חוסר השקיפות שבו נוהגות רשויות המדינה. לפי המעט שידוע, ההצעה לצמצום או ביטול שטחים מתוכננים בתוך היישובים המוכרים בשל אי הסכמה של תובעי הבעלות על הפיצוי המגיע להם – היא בלתי ישימה וחסרת תקדים או היגיון תכנוני. היא עלולה להוביל ליצירת מובלעות ללא תכנון בלב היישובים המוכרים, מבלי להביא לפתרון אמיתי כדי לפתח אותם. מדובר במהלך דורסני. עדיף שהמדינה תשקיע את המשאבים שלה בתכנון שוויוני, צודק ומותאם, בשיתוף מלא של הקהילה הבדואית – ולא בכפיית הסכמות כביכול מעל ראשה".
מהמועצה לכפרים הבלתי מוכרים ופורום דו־קיום בנגב נמסר: "לתוכנית שיקלי כמה בעיות. האחת – היא פוגעת בזכות הקניין החוקתית. שנית – היא גובשה תוך הדרה וללא שיתוף ציבור. שלישית – היא דמגוגית: ההשוואות בין הכפרים הבדואיים לערים כמו כפר סבא ותל אביב תקפה כמו השוואה בין להב, רביבים או אפיקים לערים אלה. למה לא לצופף בכוחנות גם את הקיבוצים והמושבים? רביעית – החברה הבדואית מוכרת בקהילה הבינלאומית כמיעוט ילידי, וישראל פוגעת בשמה כאשר היא מפרה את זכויותיה. חמישית – היא מתעלמת מההליך המורכב של שינוי גבולות, וספק אם יכולה לגבור עליו. שישית – אלימות מדינתית לא תשבור את הקונצנזוס בחברה הבדואית בנושא הבעלויות. זה נכשל כבר יותר מיובל, והטענה שדווקא התוכנית הזאת תאתחל את תפיסת הבעלויות – היא מכירת אשליה".
