המדינה רוצה להקים בנגב מגורים זמניים לבדואים, שחוששים מפינוי בכפייה
הוועדה המחוזית דרום תדון ביוזמה של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שנועדה להקל זמנית על 150 אלף הבדואים שחיים במגורים בלתי מוסדרים. המתנגדים חוששים כי הזמני יהפוך לקבוע וכי התוכנית תיצור שכונות עוני עם רמת חיים ירודה
הוועדה המחוזית דרום תדון מחר (ב') בהתנגדויות לתוכנית להקמת שכונות מגורים לבדואים, כולל מבנים בבנייה קלה (קרוואנים) ותשתיות נדרשות. לכאורה מדובר ביוזמה מבורכת שתסייע בפתרון מצוקת הדיור של המגזר, אך המתנגדים חוששים כי אישור התוכנית יהווה זרז לפינוי שלא מרצון של חלק מהמשפחות בכפרים הבלתי מוכרים ותתרום ליצירת סביבת חיים ירודה.
התוכנית היא יוזמה של הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. בדברי ההסבר לתוכנית נכתב כי מדובר בפתרון ביניים שנועד להקל את הקשיים של 150 אלף הבדואים שחיים במגורים שאינם מוסדרים. "תוכניות מפורטות שאושרו לצרכי הסדרת התיישבות מתנות הוצאת היתרי בנייה למגורים בהשלמת פיתוח תשתיות העל", נכתב. "כל עוד תשתיות אלו אינן מפותחות באופן מלא בהתאם לתוכניות המאושרות, מאות תוכניות מפורטות ועשרות אלפי יח"ד שאושרו במוסדות התכנון, תוך מסע הידברות ארוך אל מול התושבים ואל מול הגופים השונים, נותרות ללא מימוש. ביצוע פתרונות התשתית המלאים לעשרות רבות של שכונות ההסדרה בכל היישובים הבדואים ייארך זמן רב ויצריך השקעות עתק באופן שאינו מאפשר מתן מענה מידי לצרכי המגורים והפיתוח הנדרשים להתיישבות הלא מוסדרת. בכך נגרמת פגיעה אנושה באמון של האוכלוסייה כלפי הליכי התכנון, ההידברות ושיתוף הציבור שיוזמת המדינה, ומנגד מתבצעת המשך בנייה לא חוקית, החשופה להליכי אכיפה שלא בהתאם לגבולות המגרשים והוראות הבנייה המאושרות, באופן שמסכל אפשרות מימוש עתידית של תוכניות שבתוקף".
בהתנגדות של הארגונים "עדאלה" ו"במקום", עליה חתומים גם כ-30 ראשי יישובים בדואים, נטען כי הוראות התוכנית המוצעת מאפשרות למדינה להקצות מקום להקמת מספר בלתי מוגבל של מתחמים עבור מבנים יבילים זמניים בכל שטח שבתחום אחריות הוועדות המקומיות רהט, נגב מזרחי ואבו בסמה, כולל בשטחים המיועדים לכרייה וחציבה, למתקנים לטיהור שפכים או לרצועות מעבר של מסילות ברזל, רצועות קווי דלק וקווי מתח עליון. החשש שלהם הוא שרמת התשתיות החלקיות במתחמים למגורים זמניים תהיה בלתי הולמת, דרכי הגישה יהיו "סבירות", לא תהיה חובה לחבר את המבנים לרשת החשמל הארצית, תותר הנחה של קווים עליים להולכת מים, תתאפשר חפירה של בורות ספיגה לביוב ואמצעי המיגון לא יהיו מיטביים.
"הלכה למעשה, התוכנית תייצר שתי מערכות תכנון בנגב השונות זו מזו ברמה הקונספטואלית והערכית", נטען. "מערכת אחת נשענת על מערך תכנוני אשר פועל לטובת האזרחים והיישובים היהודיים, רווחתם ופיתוחם העתידי. מערך זה ממקם את האזרח היהודי במרכז ופועל לטובתו ורווחתו. מערכת שנייה נשענת על מערך תכנוני המקדש את ערך הפינוי לטובת מגורים זמניים ומכפיף את כלל האוכלוסייה הבדואית והיישובים הבדואים והתכנון המתארי בהם לערך פסול זה. מערך זה ממקם את הפינוי במרכז תכליתו של התכנון ואת האזרח הבדואי והיישובים הבדואים ככלי וכערובה לשירותו של אותו מערך".
מהנדס העיר רהט, אברהים אבו סהיבאן, טען כי "הניסיון מלמד שאסדרה אינה זמנית, אלא הופכת לקבועה. כמו שכונות הפחונים. זו שיטה שהתאימה לימי קום המדינה, ולאורך זמן יצרה מוקדים בעייתיים של עוני, מצוקה ופשיעה". עוד הוא הוסיף: "הקמת מבנים יבילים או פריקים עלולה להוביל לפלישות ובנייה לא חוקית. גם ככה לוועדה המקומית יש קושי לאכוף עבירות בנייה בתחומה. העיר כיום סובלת מרמת פשיעה גבוהה ובעיקר מתוך שכונות הפחונים שנוצרו בתוך העיר והפכו לשכונות עוני קשות. בכל העולם מנסים להתמודד עם שכונות העוני של הפחונים, כך בניירובי ובריו דה ז'נרו".
אבו סהיבאן חושש גם התערבבות עם בדואים "זרים": "מטרת ההחלטה היא לאפשר העברת פזורה שאינה צמודת דופן לתחום העיר רהט, על חשבון שטחים מתוכננים, שמיועדים לתושבי העיר והפזורה הסמוכה".
