נוסעים לעבוד מהבית: כך השתנו חללי העבודה בזכות הקורונה
נוסעים לעבוד מהבית: כך השתנו חללי העבודה בזכות הקורונה
שנתיים אחרי המגפה כבר ברור כי היה מוקדם להספיד את שוק המשרדים. השינוי המשמעותי מתבטא דווקא בתוך חלל העבודה: הצבעים הרועשים הוחלפו בלבן, העושר הומר במינימליזם והגימיקים הוסבו לנוחות מירבית. כשההגעה לעבודה הופכת לעול, המשרד החדש הופך לסוג של בית
עוד לא סיימנו את רצף גלי מגפת הקורונה וברור כבר לכל שסביבות העבודה שהיכרנו פעם השתנו לבלי הכר. העובדים רוצים לעבוד יותר ויותר מהבית, והחברות, שמתחרות ללא הפסקה על עובדים איכותיים, מנסות לשוות למשרד לחלל העבודה המשרדי החדש תחושה ביתית. “המשרדים מתו, זה נגמר”, אומר האדריכל רואי דוד, אחראי לתכנון חללי העבודה של Rooms במודיעין, רעננה ובני ברק, משרדי RDA בתל אביב (400 מ”ר), משרדי פרוספרה בתל אביב (1,100 מ”ר) ומשרדי פלייטיקה בהרצליה (2,800 מ”ר).
מה שדוד מתכוון הוא שהמשרד כפי שהכרנו אותו כבר לא קיים. “יש שינוי פרדיגמה בעולם הזה”, הוא אומר למוסף “כלכליסט”, “אנחנו בתקופה שהמשרד, כמו שהכרנו אותו, איבד משמעות. ממוצע הזמן שעובדי הייטק עובדים בחברה אחת הוא שנה וחצי. זה אומר שביום שאני מתחיל לתכנן משרד ועד שאני מאכלס אותו, כל העובדים מתחלפים. זה אומר שתכננת משרד שהוא לאנשים שאתה בכלל לא מכיר. ולכן התכנון הוא כבר לא עבור העובדים. קו העיצוב, שהיה דיכוטומי בין מקום עבודה, מקום בילוי ומגורים, לא רלבנטי עוד. ההפרדות האלה נגמרו”.
4 צפייה בגלריה
Edwards Lifesciences. תחום: טכנולוגיה רפואית. שטח: 500 מ"ר. אדריכל: רואי דוד
(צילום: יואב פלד)
האדריכלית ורד גינדי אחראית לתכנון משרדי סודהסטרים (4,800 מ"ר) בכפר סבא ומשרדי חברת GM בהרצליה פיתוח (בשטח של 4,000 מ"ר), שותפה לעיצוב הפנים של קמפוס מיקרוסופט (45,000 מ"ר), ובימים אלה היא משלימה את עיצוב הפנים של קמפוס מובילאיי בירושלים (60 אלף מ"ר). כמו דוד, גם גינדי טוענת שתחום עיצוב המשרדים עובר מהפך: "אני מרגישה שחברות ההייטק נכנסות לעידן הג'ינס והטי שירט השחורה. הדימוי לא צריך להיות יותר פומפוזי, מהונדס יתר על המידה ומפואר. ההפך. יש משהו שמרגיש נח, סקנדינבי, מינימליסטי. כמו בית. אין כבר את הצבעוניות המטורפת, עושר החומרים והבלאגן".
4 צפייה בגלריה
ארטליסט. תחום: תוכן וקריאייטיב. שטח: 3,000 מ"ר. אדריכל: עדי להב וקורן אורן
(צילום: יואב פלד)
לדבריה, העיצוב הפשוט לכאורה לא עולה פחות: "זה בכלל לא העניין של הכסף, אלא האמירה שאנחנו רוצים להרגיש נוח. אם לפני 10 שנים גוגל באו ועשו משרדים מטורפים והרימו טרקטור לקומה 40 במגדל אלקטרה. היום מה שחשוב זה שיהיה נעים. עכשיו זה עידן הביופיליה. כדי לבלות שעות במשרד יש דברים שמאפשרים להכניס את החוץ לפנים: חשיפה לאור יום, למשל כשכל העובדים יושבים ליד חלונות, עם נוף, והרבה צמחייה ועציצים, או קירות ירוקים. זה בדיוק ההפך מעיצוב של קזינו בלאס וגאס, שמייצר מציאות אלטרנטיבית. אנחנו רוצים שהחוץ והפנים יסתנכרנו".
עירא בילסקי הוא מנכ"ל משותף של חברת ההייטק ארטליסט, העוסקת בפיתוח והנגשה של תכנים בעבור יוצרי וידיאו מכל העולם. החברה נוסדה ב־2016 ועובדים בה כעת כ־250 איש. לחברה יש חלל גדול בקיבוץ אפיקים (1,000 מ"ר), וחלל בשטח 3,000 מ"ר במבנה לשימור במרכז ת"א. בילסקי מסביר שהבחירה במבנה לשימור היתה מודעת: "התחלנו בצפון הארץ במרחבים פתוחים עם קרקע ודשא. האווירה המשרדית היתה מאוד כפרית. עברנו לאחרונה לבית פולק, מתחם של בניינים לשימור ברחוב אחד העם בתל אביב, וזה קשור בהחלט לתחושת החיבור לקרקע. במגדלים, איפה שיש שער עם שומר, יש משהו מנוכר. כשיש לך בניין עצמאי זו תחושה אחרת מאשר לשבת במגדל עם עוד עשרות חברות. מעבר לזה, האופי של המבנה לשימור תורם המון ליצירה של האנשים”.
בילסקי מוסיף כי בעוד עולם ההייטק במגדלים הלך לרוב לאזורים סופר מעוצבים ומקושקשים, “ההפריה שלנו היתה תמיד מהכיוון של דירת בוטיק או מלון יוקרה. בהקשר הזה אתה יכול לקבל הרבה יותר מבניין שיש לו אופי והבסיס שלו איכותי. אלה דברים שאתה לא יכול לקבל מקישוטים שאתה שם על קירות גבס".
ערן נעים הוא מעצב בוגר המכון הטכנולוגי בחולון ובעלי הסטודיו En design, שהוקם ב־2015 ומתמחה בעיצוב חללי עבודה. נעים אחראי, בין היתר, לעיצוב משרדי חברת לייטריקס בגבעת רם, בירושלים (שטח של 6,180 מ"ר), לעיצוב חללי העבודה והמשרדים של פאפאיה, שיושבים במגדל במתחם חסן ערפה בת"א (4,000 מ"ר).
נעים מסביר שמשרדו פחות עובד עם תאגידים ויותר עם סטארטאפים, ויש לזה ביטוי גם בעיצוב. לדבריו, חל כרגע שינוי בתפיסת המעסיקים את העובד: "עולה עכשיו צורך לייצר אנטיתזה — שקט במרחב העבודה. ההייטק חודר להרבה מאוד שווקים, ויש צורך עז להסתכל על העובד כעל לקוח של המשרד, ולאו דווקא לייצר את הערכים של הברנד, שנותן שירות ללקוחות של החברה כלפי חוץ.
“מה שמובן כעת זה יש צורך לייצר ניתוק מהברנד ולהתחיל לחשוב על מה החוויה שניתנת לעובדים. הרצון כרגע הוא לתת לעובדים חוויה ברמת האירוח. טווח הזמן של העובד במשרד הוא קצר יותר. אם היום־יום הוא אינטנסיבי, אז שההגעה למשרד תאפשר התנתקות וחיבור לצד היצירתי של העובד".
