מפסטיבל הקומדיה ועד הקולקציה החדשה של ויוי בלאיש: המלצות לסוף השבוע
הדרמה המשפטית החדשה של רוברט ומישל קינג, השיא של עונת הגויאבות, ״תערוכה בשיחים״ בגני רמת הנדיב - ועוד דברים שלא כדאי לפספס
טלוויזיה
להילחם בענקי הטק, לפחות על המסך
רוברט ומישל קינג, יוצרי סדרות כמו "האשה הטובה", "הטובות לקרב" ו"אלזבת’", הם מלכי ז'אנר הדרמה המשפטית. הם יודעים לספר סיפור מתמשך על פני עונה ארוכה, ועדיין לדאוג שכל פרק יהיה מותח בפני עצמו ושהסיום יהיה מבריק. גם "קופרטינו", הסדרה החדשה שלהם, שעלתה השבוע ב־yes, HOT וסלקום TV, מסתמנת ככזאת.
היא נקראת על שם העיר בעמק הסיליקון שבה שוכן מטה אפל, והגיבורים שלה הם מייקל פרייס (מייק קולטר, “Evil”), עורך דין ומייסד־שותף, שמפוטר מהסטארט־אפ שלו כי השותף שלו רוצה לעצמו את כל הקופה, ואוליביה סיפר (רייצ'ל קלר, "פארגו"), עורכת דין זוטרה באותה חברה, שמפוטרת גם היא אחרי שהבוס הטריד אותה מינית. השניים מחליטים לתבוע את החברה ומייצגים את עצמם, כי אף משרד לא מוכן להילחם בענקי הטק. "זה דוד וגוליית", אומרים למייקל. "והגולייתים מגנים זה על זה. לאפל, גוגל, פייסבוק ו־OpenAI יש ערך מצטבר של 23 טריליון דולר. אם תתבע אותם, לא תעבוד כאן יותר". אירוני ש־CBS, שמשדרת את הסדרה בארה"ב, מציגה את עצמה דרכה כדוד במשוואה הזאת. הרשת שייכת היום לתאגיד סקיידאנס של משפחת אליסון, שהאב בה, לארי, הוא מייסד אורקל, אחת מענקיות הטק.
רותה קופפר
אוכל
גויאבות כמו ביועזר
מי שאוהב גויאבות, כמוני, יודע שיש בתים שבהם אחד מבני הזוג מסרב שיכניסו אותן הביתה, ואז צריך להגניב אותן בחשאי. הכי כיף לאכול גויאבות ישר מהעץ, ויש עדיין לא מעט עצי גויאבה בארץ, כולל בחצרות הבתים בערים הגדולות, שריד לתקופות אחרות. מי שיכול לשתול או להשיג גויאבה ורודה או גויאבה תותית ייהנה אפילו יותר.
זהו שיא עונת הגויאבות, וזה הזמן לאכול אותן כמו שהן, להכין מהן ריבה או לנסות את המתכון הבא, שהייתי מכין ב״יועזר בר יין״ של שאול אברון לפני כ־30 שנה. חותכים גויאבות לרבעים או לשמיניות לאורך. מחממים במחבת קובייה גדולה של חמאה ומקפיצים בה את הגויאבות עם מעט עלי טימין, פלפל שחור גרוס גס ומלח ים. אפשר להוסיף קצת דבש, סילאן, מייפל או סתם סוכר להגברת המתיקות. אני מעדיף בלי. אפשר לאכול אותן כך, להגיש כאנטיפסטי או אפילו כתוספת למנה העיקרית, במקום תפוחי אדמה או בטטות, או לצידם.
חיליק גורפינקל
אופנה
פאנק, משי ודיוויד בואי
השבוע הציג המעצב המוערך ויוי בלאיש את "בלקסטאר", קולקציה חדשה שבה חזר לראשית דרכו: לקולקציית הגמר שלו בשנקר מ־1996 ולאותה דמות שחורה וחושנית שיצר אז. שלושה עשורים אחר כך הוא משלב את היכולות, את השפה ואת הניסיון שפיתח לאורך השנים, ויוצר דימוי נשי רך יותר.
בלאיש ממציא את עצמו מחדש באוסף שמרחפת מעליו רוח שנות ה־80: פאנק ורכות משתלבים בו בחיבורים בין צבעים, נפחים, טקסטורות, צלליות ותנועה, המון תנועה. בלאיש שאב השראה גם מדיוויד בואי, שלאורך הקריירה שלו ברא את עצמו מחדש שוב ושוב. הקולקציה קרויה על שם אלבומו האחרון, ושיריו מלווים את התצוגה. בין האלמנטים שבלטו בה: סטריט ורומנטיקה, שיק ורוקנרול, נשים וגברים שהגבול ביניהם מתעתע לעתים, ועבודות יד שהופכות חלק מהפריטים לאמנות יותר מאופנה, כמו פיסולים בהשראת ציפורים דמיוניות.
לצד בדי המשי שמזוהים איתו, שמקבלים חיים חדשים, הוא משתמש לראשונה בבדים מטאליים מוזהבים, שמעניקים לשמלות ולז'קטים נוכחות בולטת. "בעבר ניסיתי להישאר בתוך המסגרות והחוקים שהצבתי לעצמי, והפעם השמיים היו פתוחים", הוא אומר. אינסטגרם: vivibellaish_studio
עילית מינמר
תערוכה
הגן של הברון מתחיל להתמלא בפסלים
״תערוכה בשיחים״ בגני רמת הנדיב, מדרום לזכרון יעקב, מפגישה חמישה פסלים ישראלים מדורות שונים. האוצרים, אפרת קליפשטיין ועידו ברונו, הזמינו מיעקב דורצ'ין, עדן בנט ומשה רואס עבודות חדשות במיוחד לתערוכה, המקיימות דיאלוג עם הצמחייה והנוף, אך גם עם המציאות הישראלית, ההיסטורית והעכשווית. למשל, ״מאובן דרך״ המונומנטלי של בנט ו״מחסה״ של דורצ'ין, שיוצר מקום מפלט מן התרבות אל הטבע, ובה בעת מקלט מפני מציאות המלחמה.
העבודה המוקדמת ביותר בתערוכה היא ״ילדה עם איילה״ (1944) של דב פייגין, המוכרת גם בשם ״לזכר ילדים נהדרים״. זוהי עבודה פיגורטיבית נדירה, שלמרות חזותה המלבבת היא למעשה קינה שקטה על ילדי קיבוץ אפיקים שמתו ממגפת הפוליו. זוהר גוטסמן מציג דמויות ממזרקות אלגוריות ומצביאים רכובים על סוסים, שאותם הוא מפסל בווירטואוזיות, תוך שיבוש משעשע של קנה המידה. התערוכה היא הראשונה בתוכנית רחבה לשילוב אמנות ישראלית בגנים המקיפים את קברו של הברון רוטשילד, המשתרעים על פני כ־70 דונם. לפרטים נוספים - לחצו כאן
יקיר שגב
טלוויזיה
קארי בעידן השיימינג
"קארי" היה הספר הראשון של סטיבן קינג שראה אור, ולפני בדיוק 50 שנה הוא היה הסרט הראשון שעיבד את קינג לקולנוע. הגרסה של בריאן דה־פלמה מ־1976 היתה להיט ענק והפכה את קינג למותג שספריו מעובדים שוב ושוב לקולנוע ולטלוויזיה. העיבוד של דה־פלמה היה מעולה ונאמן למקור, עם מיקס של סקס ואלימות, דם, עירום וצרחות מהסצנה הראשונה, בדיוק כמו בספר. אבל קינג אף פעם לא אהב את עיבודי ספריו לקולנוע, כי הסרטים תמיד קיצרו וצמצמו את ספריו עבי־הכרס.
כעת מגיעה לאמזון פריים וידיאו הסדרה "קארי" (סאמר האוול האלמונית נהדרת בתפקיד הראשי), שמצד אחד מנסה להכיל כמה שיותר מהדמויות והעלילות של הספר, ומצד שני משנה באופן דרמטי את העלילה (ובעיקר מנקה ממנה כל זכר לעיסוק במיניות). התוצאה היא סדרה מהנה מאוד ועשויה מצוין, שעליה חתום מייק פלאנגן, וזה העיבוד הרביעי שלו לספריו של קינג. הוא מביא אל ההווה את העלילה על התיכוניסטית הביישנית והמודחקת שחברותיה מתעללות בה, שמגלה שיש לה כוחות על־טבעיים הרסניים שמתפרצים ממנה כשהיא זועמת ולחוצה. "קארי" של היום עוסקת ברשתות חברתיות, שיימינג, כתות דתיות ויריות בבתי ספר, ומנכיחה את מה שקינג דמיין ב־1974 במציאות של 2026.
יאיר רוה
פסטיבל
צחוקים בלב פתוח
פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון יתקיים ב־22-18 באוקטובר בירושלים. את הפסטיבל מפיק תיאטרון אינקובטור, והוא ייפתח במופע סטנד־אפ של גורי אלפי ואלי חביב.
"המציאות הישראלית מספקת לנו לאחרונה כמויות בלתי סבירות של חומר לקומדיה. אבל גם מציבה בפנינו שאלות לא פשוטות: על מה אפשר לצחוק? מתי? עם מי?", אומר המנהל האמנותי יפתח ליבוביץ. "השנה אספנו יוצרים שלכולם מכנה משותף אחד: הרצון להמשיך לחקור, לפתח ולהעצים את הקומדיה הישראלית. יש שמגיעים עם סכין חדה, אחרים עם לב פתוח, ויש שמגיעים עם שניהם ועם ברווז גומי שאף אחד לא ביקש. ודווקא המגוון הזה הוא הכוח של הפסטיבל. לא לנסות להחליט מה הקומדיה צריכה להיות, אלא לתת לה להפתיע אותנו". בין האירועים המסקרנים: מחזמר בורקס פארודי, "מלך הקריוקי", "קומדי סלאם" ומופעים של רשף לוי וגיתית פישר. לפרטים נוספים וכרטיסים - לחצו כאן
מאיה נחום שחל




































