קריית ים שלחה לרפאל חשבון של 1.2 מיליארד שקל, ביהמ"ש קבע: "לא סביר"
לאחר שב-2018 המפעל הענק של רפאל צורף לשטחה של קריית ים, ב-2021 העירייה ביקשה ממנו להשתתף בעלויות הפיתוח – ושלחה חשבון חריג של 1.245 מיליארד שקל. לאחר שנים של דיונים, ביהמ"ש קבע שהעירייה רשאית לגבות היטלים, אבל פסל את התחשיב
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי עיריית קריית ים רשאית לגבות מרפאל היטלי פיתוח, אך ביטל את דרישת התשלום שהעמידה על 1.245 מיליארד שקל, לאחר שמצא כי התחשיבים שעליהם התבססה היו פגומים והובילו לתוצאה בלתי סבירה. המחלוקת בין הצדדים נולדה לאחר שב-2018 צורפו לתחומה המוניציפלי של קריית ים כ-6,000 דונם מתוך כ-6,800 הדונם של מתחם רפאל, שעד אז הוגדרו כשטח גלילי שאינו שייך לאף רשות מקומית.
הנכס של רפאל בקריית ים, הידוע גם כמכון דוד, הוא הגדול בין נכסיה בישראל, ושטחו גדול יותר משטח העיר לפני שהתווסף אליה שטח המפעל. אך מאז הקמתו, קצת אחרי קום המדינה, ועד ל-2018, הוא הוגדר כשטח גלילי - שטח שלא נמצא בשטחה המוניציפאלי של אף רשות. שלוש שנים לאחר ששויך לקריית ים, שלחה העירייה לרפאל את החשבון: דרישה לתשלום היטלי פיתוח בסכום של לא פחות מ-1.245 מיליארד שקל. הסכום הוא עבור היטל סלילה, היטל תיעול ושטחים ציבוריים פתוחים.
ברפאל התנגדו נמרצות לעצם החיוב, והגישו עתירה לביהמ"ש המחוזי בחיפה (בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים), בטענה שמעולם לא נהנו מהתשתיות העירוניות של קריית ים. כן נטען כי נפלו פגמים בהליך שקידמה העירייה לגביית ההיטלים. כך למשל, רפאל הצביעה על כך שעיריית קריית ים גובה 2.7 מיליון שקל מהיטלים מדי שנה, אך מבקשת לגבות ממנה סכום ששווה ערך למעל 400 שנה, מה שמעלה את השאלה אם לעירייה אכן יש צורך בסכומים הללו לטובת הקמת תשתיות עירוניות.
השופט רון סוקול קבע כי התחשיב שערכה העירייה הסתמך על בחינה של ארבע שכונות שבהן יש בנייה רוויה, מבלי התחשבות בכך שברפאל רק חלק קטן מהשטח בנוי (כ-270 דונם מתוך 6,000). "השימוש במדגם המבוסס על שכונות מגורים כדי לקבוע את תעריף ההיטל למתחם רפאל אינו סביר, ואינו מתיישב עם התכלית של עריכת תחשיב שיאפשר רק את מימון התשתית העירונית, מבלי להעשיר את קופת העירייה", כתב השופט בהחלטתו.
עוד כתב השופט כי "גם ללא מומחיות ניתן להבחין שדרישת היטלי הפיתוח מרפאל, המבוססת על התחשיבים שהוכנו בהתאם למדגם, מביאה לתוצאה בלתי סבירה". לסיכום כתב: "דין הדרישה לחיובה של רפאל להתבטל, שכן התחשיבים שלפיהם חושבו התעריפים ועל פיהם חושבו ההיטלים היו פגומים".
מעיריית קריית ים נמסר: “מבחינתנו, פסק הדין קובע את העיקרון החשוב ביותר: רפאל אינה אי נפרד בתוך קריית ים. גם מתחם גדול וייחודי חייב להשתתף בעלויות הפיתוח והתשתיות של העיר שבה הוא נמצא. העירייה עמדה על זכויות תושביה והצליחה לבסס את עצם החבות בהיטלי הפיתוח. כעת נפעל לתיקון התחשיב בהתאם להנחיות בית המשפט. במקביל נפעל למיצוי מלא של חובת העיר לגבות היטלי פיתוח. מדובר בכספי ציבור, ואנו מתכוונים להמשיך ולפעול בנחישות כדי שכל מי שעושה שימוש בתשתיות העיר ישתתף בעלויות הפיתוח וישלם את חלקו.
מעוה"ד מלכה אנגלסמן ואריאל בן בש"ט ממשרד פירון, שייצגו את רפאל, נמסר: "פסק הדין עושה צדק עם רפאל ומבהיר את חוסר הסבירות בדרישת היטלים בהיקף חסר תקדים, שאינו משקף את מאפייניו הייחודיים של המתחם ואת התשתיות שנדרשו עבורו בפועל. למעשה, העירייה לא ביצעה עבודות פיתוח עבור מתחם רפאל. הכביש המוביל למפעל מכיוון כביש 4 מומן על ידי משרד התחבורה. בדיוני ועדת הגבולות שקדמו לסיפוח המתחם לקריית ים דנו הצדדים בהרחבה בהכנסות הארנונה הצפויות מהמפעל ובאופן חלוקתן בין הרשויות המקומיות הגובלות. סוגיית היטלי הפיתוח עלתה רק בשולי הדיונים, ואיש לא העלה בדעתו כי הסיפוח יוביל לדרישת היטלים בסדר גודל של יותר ממיליארד שקל. פסק הדין מנתח לעומק את דרך חישוב ההיטלים ומבהיר מדוע לא ניתן להחיל באופן מלאכותי תחשיבים המבוססים על 40% משטחי שכונות מגורים ותיקות על כלל העיר שמאפייניה השתנו לחלוטין ובמיוחד על רקע סיפוח שטח רב ממדים כמתחם רפאל".
