שנתיים ל־7.10
"הסופר־פוד שגדל בבארי יכול להגיע לשווי עצום בנאסד"ק"
עופר לינצ'בסקי ושמעון בן־חמו רכשו את חברת הינומן, שמגדלת את צמח המנקאי בחממות בבארי ושנקלעה לחובות, תמורת 6 מיליון שקל בלבד. יומיים אחרי 7 באוקטובר עובדי החברה מבארי כבר שבו לטפל בצמח הנדיר. כעת השניים פועלים כדי לשלב את הצמח בשלל מזונות, מארטיקים עד פסטה, לפרוץ לשווקים בחו"ל ובהמשך להגיע לבורסה
ב־9.10.23, יומיים אחרי האסון הגדול שהתרחש בעוטף עזה, כבר חזר לבארי אחד מתושביו. היעד: חממה שבה מגדלים את צמח המנקאי (Mankai) – צמח מים זעיר במיוחד, בגודל של גרגיר קוסקוס, שנחשב לצמח הקטן ביותר בעולם ולסופר־פוד בשל רמות החלבון הגבוהות, הברזל, הסיבים וה־B12 שבו. חלק מהחממות בבארי שבהן מגדלים את הצמח, שמשתרעות על שטח של 70 דונם, הושחתו ונשרפו עד היסוד על ידי מחבלי הנוחבות של חמאס, אך לא כולן. ישראל היא המקום היחיד בעולם שבו הצמח הזה מגודל באופן מסחרי ומתורבת, ויש לקצור אותו כמעט מדי יום כדי לאפשר לו לגדול היטב, ולכן היה צורך לחזור לחממות רגע אחרי הטבח הנורא.
את צמח המנקאי מגדלת בישראל חברת הינומן שכיום נמצאת בבעלות של קבוצת משקיעים בראשות שמעון בן־חמו ועופר לינצ'בסקי (74%) וקיבוץ בארי (26%). בן־חמו, לשעבר מנכ"ל מקורות, ולינצ'בסקי, לשעבר מנכ"ל רכבת ישראל, הם כיום שותפים בקרן אירופה ישראל שהקימו, שמגבשת קבוצות משקיעים ייעודיות לרכישת חברות דוגמת קבוצת התחבורה דן, שאותה רכשה יחד עם ואליו בייס, וחברת גדות כימיקלים, שגם אותה רכשה יחד עם ואליו בייס, שהיא גם שותפה בנמל חיפה. הם צירפו את אייל מליס, מנכ"ל תנובה לשעבר, כשותף לחברה, ויש להם תוכניות גדולות עבורה, שמגיעות עד להנפקה בוול סטריט. הם לא נוקבים במספרים, אבל קשה לפספס את הנימה. הם חושבים במיליארדים.
ההשקעה בסופר־פוד הייחודי שמפותח בישראל לא היתה טריוויאלית עבור בן־חמו ולינצ'בסקי, מכיוון שהם מתמחים בהשקעה בתחום התשתיות. "נקרתה בפנינו הזדמנות", הם מספרים בריאיון לכלכליסט. הינומן נכנסה להליך של הסדר חוב בינואר 2022, שלוש שנים לאחר הקמתה, תוך שהיא קורסת תחת נטל חובות של 170 מיליון שקל, כאשר חלק לא קטן מהחובות (כ־28 מיליון שקל) הוא לקיבוץ בארי עצמו, הבעלים של הקרקע שהיא שוכרת שעליה ניצבות החממות שלה. הסיטואציה הזו היתה רחוקה מאוד מהחלומות שנרקמו ב־2021 על הנפקה לפי שווי של יותר מ־100 מיליון דולר בבורסת ת"א, בעיצומו של גל ההנפקות הגדול שהביא לבורסה בתוך שנתיים יותר מ־100 חברות. בסופו של דבר, לאחר הקריסה ובחסות בית המשפט נמכרה החברה לקבוצה שהובילו בן־חמו ולינצ'בסקי תמורת 6 מיליון שקל בלבד. וכך יצאה הינומן לדרך חדשה, נקייה מחובות ועם מטרה להפוך את המנקאי למוצר עם תפוצה בינלאומית בהיקף משמעותי.
2 צפייה בגלריה
מנקאי של הינומן. גם אייל מליס, מנכ"ל תנובה לשעבר, הצטרף כשותף לחברה
(צילום: סטודיו dmwa)
לפי בן־חמו ולינצ'בסקי, "במכרז שערכו הנאמנים שמונו להינומן, התמודדו קבוצות גדולות, כמו קרן פורטיסימו, אחת משתי קרנות ההשקעה הפרטיות הגדולות בישראל. ואנחנו לאו דווקא הצענו את הסכום הגבוה ביותר. אבל ידענו למצוא את המכנה המשותף עם הקיבוץ, ידענו להפוך את הקיבוץ לשותף אמיתי שלנו, וזה היה מאוד חשוב לכונס שמונה על ידי בית המשפט, כי הקיבוץ השקיע שם לא מעט כסף. הוא אמר לכל מי שרצה את מסמכי המכרז שחייבים להגיע להסכם חדש עם הקיבוץ. וזה מה שעשינו".
הקבוצה של בן־חמו ולינצ'בסקי הפכה לבעלת המניות הגדולה בהינומן יותר משנה לפני 7 באוקטובר, והשניים מספרים כי "אין ספק שהאסון חיזק מאוד את הקשר עם הקיבוץ והפך אותו למאוד רגשי. מי שמנהל את החממות בבארי היה בממ"ד עם אשתו ושלושת הילדים שעות ארוכות. הוא החזיק 17 שעות את דלת הממ"ד כדי למנוע מהמחבלים להיכנס ובסופו של דבר הצליח להינצל". השניים מספרים כי העובד ששב לחממה מיד לאחר אירועי 7 באוקטובר "עשה את זה בליווי של פלוגת צנחנים ששהתה בבארי, כיוון שבימים הראשונים עוד היה חשש למחבלים בשטח וכל מקום בבארי ובעוטף היה בפועל שדה קרב. אבל לא היתה ברירה. אם הוא לא היה הולך ומגיע לחממות כדי לטפל בצמחים, כל הפרויקט הזה היה יורד לטמיון. זה צמח שמגודל באופן מתורבת רק פה. פירוש הדבר שהוא היה נעלם מהעולם במתכונת הנוכחית".
על פניו לא מדובר בהשקעה טבעית עבורכם, והגם שרכישת החברה הבטיחה תעסוקה לכ־30-20 עובדים בעוטף עזה, אתם לא משקיעים בחברה לשם שמים. מה אתם מחפשים במוצר כזה?
"אנחנו אנשי תשתיות מיומנים. אנחנו מבינים את העולם הזה, החל מרמת הלוגיסטיקה, דרך התכנון ועד הקמה של תשתיות מורכבות וניהול פיננסי נכון שלהן. אז אנחנו מחפשים דברים שנושקים לעולם הזה, כי בזה יש לנו ערך מוסף מקצועי. והאמת היא שחברה כמו הינומן היא אופטימלית עבורנו. עד שאנחנו הגענו הושקעו בה למעלה מ־65 מיליון דולר על ידי משקיעים גדולים וידועי שם כמו אג'ינומטו, תאגיד המזון השני בגודלו ביפן, קרן השקעות מסינגפור ומשקיע גדול מאוד מאינדונזיה שהוא יצרן הנודלס הכי גדול במזרח אסיה שעבורו זו היתה הפעם הראשונה שהוא השקיע בחברה ישראלית. לחברה יש פטנטים בינלאומיים ויכולות טכנולוגיות גבוהות. מדובר בצמח שגדל מאות שנים בנהרות מים מתוקים באסיה. הוא תמיד היה ידוע כסופר־פוד, אבל הוא לא היה מתורבת, אז הוא היה מזדהם בקלות. כדי להפוך אותו למוצר אחיד ברמתו, שאפשר לשנע ממקום למקום, צריך הרבה מאוד טכנולוגיה והרבה מאוד השקעה. ואת זה ידעו בחברה לעשות. על כל הצד המקצועי ראוי ונכון לפרגן לקודמינו בגדול. איפה הם פחות הצליחו? בחלק המעשי, בניהול הפרקטי, בהקמה של המפעל, בניהול הלוגיסטי המורכב, הניהול הפיננסי, בניית תוכנית עסקית, איך לייצר קשרים עם גופים בחו"ל וכו'. את זה הם עשו פחות טוב, וזה בדיוק מה שאנחנו יודעים לעשות, זה הערך המוסף שלנו. אנחנו יודעים לקחת את החזון וליישם אותו. ואנחנו מדברים פה על צמח שנעשו עליו עשרות מחקרים בעולם וכולם הצביעו על הערכים הגבוהים שלו ועל הסגולות שלו. יש עם מה לעבוד".
יישום חזון זו אמירה מאוד כללית. תנו לי דוגמה בבקשה.
"תחשוב על נושא המים, שהוא קריטי עבור גידול צמח כזה. שמעון היה מנכ"ל מקורות. ברגע שאתה יודע לייעל את מערכת המים, לעשות שימוש נכון יותר בטכנולוגיה, ולחסוך בעלויות, זה דרמטי וזה משנה הרבה לחברה כזו".
אם אנחנו מדברים על תוכנית עסקית, מה השלב הבא בחיים של החברה? מה התוכניות הריאליות שלכם עבורה?
"בשלב הראשון אנחנו מתמקדים בישראל. אנחנו מסתכלים על הפעילות פה כעל סוג של פיילוט. אנחנו מייצרים שיתופי פעולה עם כל מיני יצרני מזון, אם באמצעות המוצר הקפוא ואם באמצעות המוצר הטרי. במסגרת שיתופי הפעולה האלו משלבים את המוצר בתוך מוצרי מזון אחרים, דוגמת ארטיקים או פסטה. אנחנו מקבלים פידבקים ומדייקים את הדברים. אחר כך אנחנו מתכוונים לקחת את זה לעולם. אנחנו מתכוונים למצוא בכל מדינה את השותף המתאים. מבחינתנו צריך להיות מדובר בשחקן גדול בתחום המזון, דוגמת תנובה או אסם פה, או מפיץ גדול, כי השחקנים המקומיים הגדולים מכירים הכי טוב את השוק המקומי, את הרגולציה, את הבירוקרטיה ואת הטעמים וההעדפות של הקהל. ככה אנחנו לא צריכים להתעסק בכל הנושא של מחקר שוק ותכנון אסטרטגיית חדירה, אלא במה שאנחנו טובים בו - בפיתוח של המוצר. אם נחזור לדוגמה של אג'ינומטו, אז לייצר שיתוף פעולה עם שחקן כזה, פותח לנו שוק ענק. אנחנו מספקים לה את חומר הגלם בדמות אבקה, והיא יכולה לשלב את זה בכל מיני מוצרי מזון. אם זה עובד, אז כל מה שאנחנו צריכים זה לייצר עוד ועוד ולשנע את זה, לא להיות קמעונאים בעצמנו, את זה אנחנו לא רוצים. אנחנו מאמינים שעד סוף השנה נקבל את האישורים הרגולטוריים הנדרשים כדי לשווק את המוצר באירופה, שהיא אחד השווקים המעניינים יותר מבחינתנו, לצד ארה"ב וישראל".
על ההשקעה בחברה: "נקרתה בפנינו הזדמנות. עד שהיא קרסה, הושקעו בחברה 65 מיליון דולר על ידי משקיעים גדולים. הם עשו עבודה טכנולוגית פנטסטית, אבל לא הצליחו בבניית תוכנית עסקית"
השניים מוסיפים כי להערכתם "הינומן זו חברה שיכולה להגיע לשווי עצום, כי אנחנו היחידים בעולם שמייצרים ויכולים לייצר את המנקאי, יש לנו בלעדיות. השוק של תוספי המזון, שאליו פונים כל סוגי הסופר־פוד, הוא שוק שמגלגל מאות מיליארדי דולרים בשנה, אבל בחלק מהמקטעים שלו יש תחרות עזה. למשל בגידול ושיווק ספירולינה יש לך 70 אלף יצרנים. למנקאי יש רק יצרן אחד".
אז כשאתם מדברים על אפשרות הנפקה עתידית, המחשבה היא על נאסד"ק?
"בהחלט. זה הכיוון. ייקח לזה זמן כמובן. יש לנו עוד לא מעט מהלכים להשלים לפני כן. אנחנו במשא ומתן מחודש עם אג'ינומטו, מה שיפתח לנו שוק של 120 מיליון איש ביפן, ניכנס לשוק האמריקאי, אנחנו עובדים על ההיתרים הרגולטוריים בשוק האירופי, וכשנהיה מבוססים בשווקים האלו תקופה יפה, אפילו כמה שנים, אז בהחלט אפשר לדבר על הנפקה. אבל חשוב לזכור שהנפקה היא אמצעי - לצמיחה או לביצוע אקזיט - ולא מטרה בפני עצמה".
אז גם מכירה או מיזוג אלו מהלכים שבאים בחשבון?
"כמובן. כל חברת מזון גדולה, כל חברת שיווק גדולה, כל חברת הפצה גדולה היא רוכש פוטנציאלי. אין פה מועמד אחד טבעי כי זה שוק שיש בו הרבה שחקנים והוא מעניין הרבה גופים".
לינצ'בסקי ובן־חמו מכירים זה את זה שנים ארוכות והיו להם שלל ממשקים. שניהם עבדו בתפקידים בכירים באוצר, לאחר מכן בן־חמו עמד בראש ראשות החברות הממשלתיות כשלינצ'בסקי ניהל את רכבת ישראל, בהמשך עבדו בתפקידים בכירים אצל לב לבייב באפריקה ישראל, ולבסוף חברו זה לזה כשותפים עסקיים במגזר הפרטי. העסקה הגדולה הראשונה שלהם היתה ב־2019, אז רכשו יחד עם ואליו בייס את השליטה בקבוצת התחבורה והנדל"ן דן לפי שווי של 1.26 מיליארד שקל. כפי שנחשף בכלכליסט בשבוע שעבר, מנכ"ל הקבוצה אופיר קרני מגבש קבוצת משקיעים על מנת לרכוש את פעילות התחבורה שלה לפי שווי של 3 מיליארד שקל. דן ניהלה בשנה האחרונה קרב משפטי מול המדינה ואגד, שזכתה במכרזים להפעלת הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה בגוש דן. באוגוסט נדחו הטענות של דן בדבר זכייה פסולה של אגד במכרז. על כך אומרים בן־חמו ולינצ'בסקי כי "אף אחד לא רואה בזה יריבות. זו פרקטיקה נהוגה במכרזים. חשבנו שההצעה שהגשנו מצוינת, ושנפלו פגמים בפרוצדורה שהובילו לכך שאגד זכתה. לגיטימי להתווכח עם ועדת המכרזים, ואנחנו חושבים שגם באגד רואים כך את הדברים. אנחנו גם לא רואים באגד יריב באופן כללי. אין לנו שאיפה ספציפית שדן תהפוך לגדולה יותר מאגד. השאיפה שלנו היא להצמיח את דן, לייעל אותה, להרחיב את קשת העיסוקים שלה, להכניס אותה לתחומי פעילות חדשים ולוודא שהיא תיהנה מכמה שיותר סינרגיות".
בנמל חיפה הם שותפים דרך קבוצת גדות, כאשר בעלת המניות הגדולה היא קבוצת אדאני ההודית בבעלות גאוטם אדאני, שהואשם בשנה האחרונה במעורבות בהונאת ענק בארה"ב והתמודד עם מחקר שפרסם שורטיסט על הקבוצה שלו. בן־חמו ולינצ'בסקי מתייחסים לנושא בדיפלומטיות: "אנחנו לא מתייחסים לזה. קבוצת אדאני יודעת לספק את התשובות לשוק. אנחנו לא רואים בזה אישיו. קבוצת אדאני היא קבוצה מרשימה מאוד, אחת מקבוצות התשתית הגדולות בעולם, והם גוף מדהים ושותפים נהדרים, אפשר לומר שאנחנו אפילו חברים".
