פרשנות
בין חוק ההשתמטות לבן גביר: בג"ץ בדרך לשדה המוקשים החוקתי
שופטי בית המשפט העליון מעדיפים להישאר בתחום הפרוצדורלי של קבלת ההחלטות, אבל הדיונים על חוק ההשתמטות וביתר שאת על כהונת בן גביר יחייבו אותם להיכנס לתחום החוקתי. אף על פי שהיו מעדיפים להימנע מכך, הם יצטרכו להכריע אם חוק השתמטות שמבדיל בין דם לדם ועבריין גזען בראשות המשטרה עולים בקנה אחד עם דמותה של הדמוקרטיה הישראלית
1. כאשר הושקה ההתנגדות העממית הרחבה להפיכה המשטרית לאחר הכרזתה בינואר 2023, נטבע הביטוי "עיניים על הכדור", שמשמעו מעקב ממוקד אחרי מה שחשוב באמת בשלל היוזמות המגונות. אז הכדור היה שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. היום "עיניים על הכדור" מתכוון לשני האירועים הדרמטיים שעל סדר היום, שאיכשהו אפילו קשורים זה לזה, אבל חשיבותם הגדולה היא בנפרד: חוק ההשתמטות והבג״ץ להדחת השר איתמר בן גביר מתפקידו כשר האחראי על המשטרה. החוק שמתבשל כרגע בוועדת חוץ וביטחון צפוי להגיע לקו הגמר בשבועות הקרובים, והדיון בפיטורי בן גביר מיועד ל־24 במרץ בפני הרכב מורחב.
2. בינתיים הוציא היום בג״ץ צו על תנאי בעתירות לסגירת גלי צה״ל. צו על תנאי משמעו העברת נטל ההנמקה לממשלה ולשר הביטחון, שיסבירו את החלטתם להשתיק את שידורי התחנה. בתרגום לעברית – שופטי בג"ץ סבורים שיש טעם ועילה רציניים בעתירות. זה לא אומר שהן יתקבלו, אבל זה אומר שיש די פגמים בהחלטה כדי לבחון אותה ברצינות. בעניין גל״צ הוצא כבר צו ביניים שעוצר את הסגירה עד להחלטה הסופית. הבקשה לצו ביניים נדחתה בארבע העתירות שהוגשו והתקבלה בעתירת ועד עובדי התחנה, שעתרו לא רק בשל האינטרס הציבורי, אלא גם האישי.
בהחלטתם היום ביקשו השופטים להתמקד "בתקינותו של הליך קבלת ההחלטה ואופן הפעלת שיקול הדעת במסגרתה״. במהלך הדיון טענו העותרים לשני פגמים – סמכות והליך. נגד סמכות הממשלה לסתום אפיק של חופש ביטוי, במיוחד בתקופת בחירות, ונגד ההליך הפגום שביסוד ההליך, שבמהלכו שר הביטחון מרכיב ועדה שנגועה בחלקה בהטיות פוליטיות ובדעה קדומה ומכתיב לה את רצונו לסגור את התחנה.
כבר בדיון לא התלהבו השופטים מנימוקי הסמכות שגלשו למשפט החוקתי והתעניינו בעיקר במשפט מינהלי – בתקיפת הפגמים שדבקו להליך: הרכב הוועדה, הכתבת רצון השר, היעדר התשתית שבכוחה לבטל את החלטת ועדת זמיר (הוועדה שהמליצה להותיר את התחנה תחת מגבלות שבפועל מיושמות) ועוד.
3. בהשאלה להחלטת הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה עו״ד גלי בהרב־מיארה: גם שם לא נכנסו השופטים לסמכות הממשלה לפטר. כמו בסגירת גל״צ – ההנחה שהיא שלממשלה נתונה הסמכות והבעיה היא בהליך. בג״ץ מנע את פיטורי היועצת בגלל פגם מהותי בהליך - דילוג על ועדת האיתור בראשות גרוניס, שחובה היה להתייעץ עמה בטרם קבלת ההחלטה. בשני המקרים, העתירות הוכרעו (היועמ״שית) או יוכרעו (גל״צ) על תקינות ההליך ולא על שאלת הסמכות. במשפט המינהלי ולא החוקתי.
וזה מעביר אותנו לחוק ההשתמטות ולפיטורי בן גביר. כאן יכוון המאבק המשפטי לקומה הגבוהה יותר – החוקתית. ולפיכך גם משימת שופטי בג״ץ מאתגרת ומורכבת יותר – להכניס את היד לתוך האש החוקתית; לשאלות היסוד של הדמוקרטיה המתכרסמת; לערכים ולא רק לפרוצדורות; וכמובן - לשאלת הגבולות בין הרשויות ולסמכויות בג״ץ לבטל מעשים שלטוניים שלא דבק בהם פגם מינהלי־פרוצדורלי, אלא בגלל היותם סכנה ברורה ומוחשית לדמוקרטיה. השר בן גביר כבר הקדים ״תרופה״ למכה אפשרית, כשהאשים את בג״ץ ביצירת משבר חוקתי אם יורה על פיטוריו. ובקומה החוקתית יידון גם חוק ההשתמטות שעוד נכונו לו עלילות והסתעפויות עוד לפני העתירות לביטולו. למשל, בעתירות לביזיון בית משפט או בעתירות אכיפה נחושה יותר של הסנקציות.
4. בשבוע שעבר נערכה ישיבת המעקב מספר 12 שמקיימת היועצת המשפטי לממשלה בהשתתפות נציגי הצבא, האוצר ועוד בנושא גיוס בני הישיבות. עלו בה שני ממצאים מעניינים ושתי מסקנות לא פחות חשובות. ממצא ראשון, עלייה של כ־20% בכמות המתגייסים ביחס לשלישון המקביל ב־2024. השני, עלייה של כ־100% לעומת המצב טרם פקיעת הסדרי הפטור בחוק שירות הביטחון והחלת חובת הגיוס באופן אחיד, גם על החרדים.
ושתי המסקנות הן: האחת, שהסנקציות עובדות ומחזקות את החלטת הרמטכ״ל מיולי 2025 להוציא צווי התייצבות לכל חייבי הגיוס החרדים. והשנייה, שמקפיצה אותנו לפוליטיקה: ״להערכת גורמי האוצר״, כותבת היועמ״שית בסיכום ישיבת המעקב, ״הציפייה במגזר החרדי להעברת חוק שיפטור את בניו המיועדים לשירות מחובת הגיוס... יוצרת תמריץ שלילי לגיוס מבחינת הפרט״. והיא מוסיפה שאלמלא הציפייה לחוק שיבטל הן את הסנקציות והן את מעמדם של חייבי הגיוס כעריקים ומשתמטים – ״נתוני הגיוס צפויים היו להיות גבוהים יותר".
במילים אחרות, עצם הציפייה לחוק ההשתמטות כבר מכרסם ביעילות האכיפה והסנקציות, שכבר מתחילות לספק תוצאות חיוביות בעליית שיעורי המתגייסים. והיועצת מציינת עוד מכשול בפני הרחבת ההרתעה – השתמטותה של משטרת ישראל מלסייע למצ״ח במעצר עריקים בשכונות וערים חרדיות, שהפכו ״ערי המקלט״ שעלולות להתלקח באלימות סביב ניסיון מעצר. ומדוע המשטרה משתמטת? כי יש לה עומס וסדרי עדיפויות אחרים. ואולי את התשובה יספק מפכ״ל־העל השר איתמר בן גביר, נשוא העתירות שדורשות את הדחתו.
5. שני האירועים, חוק ההשתמטות ופיטורי בן גביר, הם המבחן הגדול ביותר עד כה שמצפה לבג״ץ בהגנה על ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל. חוק ההשתמטות נוגע לא רק להפרת חוק מתמשכת, אלא לפגיעה מובהקת בצורכי הביטחון והצבא תוך הפרת חובה מוסרית זועקת לשמיים אל מול הציבור המשרת. ממשלת ישראל, שמכנה עצמה ימין־על־מלא, מפקירה את האינטרס הביטחוני והצבאי תוך יריקה בפרצופם של המשרתים. בסיפור בן גביר הפקרת הביטחון נגזרת מריסוק עצמאות וממלכתיות המשטרה והפיכתה למיליציה פוליטית.
בשני האירועים הפוליטיקה מכתיבה את ההפקרה. והיא מכתיבה אותה גם בהתנהלות בפרשת הצוללות, ובהימנעות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר. בכל ארבעת הסיפורים האלה – חוק ההשתמטות, התמיכה בבן גביר, פרשת הצוללות, ההימנעות מוועדת חקירה – הפוליטיקה של נתניהו מכריעה ומכופפת את שיקולי וטובת הביטחון.
שופטי בג״ץ יידרשו כאן לא להליך אלא למהות. משפטנים חלוקים בינם לבין עצמם בשאלת הסמכות להתערב במהלכים שהתקבלו לכאורה בסמכות ובהליך תקין, אבל תכליתם היא הרס המשטר הדמוקרטי. בהלכת דרעי־פנחסי המפורסמת הועבר מתפקידו שר בגלל שהוגש נגדו כתב אישום. פשעיו של בן גביר בריסוק המשטרה קשים לאין ערוך מכל כתב אישום על שחיתות אישית. ולכן צריך לקרוא את ההלכה ההיא ככזו שמתייצבת להגנת אמון הציבור במוסדות המדינה במובן העמוק ביותר.
כתב אישום צריך להוכיח, טוענים מבקרי הלכת דרעי־פנחסי, ואילו כאן בן גביר מעיד על עצמו, בציטוטים ובראיונות, שהוא כופה על המשטרה את מדיניותו עד לרמה המבצעית של הכתבת סדרי עדיפויות, קידום והרחקת קצינים לפי מבחן הנאמנות האישית אליו ולאינטרסים השלטוניים, כפי שניכר בפרשת רינת סבן. במובן זה, הוצאת צו על תנאי בעתירה לפיטורי בן גביר תהא מהלך דרמטי שיאותת לצמרת המשטרה ששמירת העצמאות היא עדיין ערך שראוי להיאבק למענו.
״העיניים על הכדור״ צופות כעת אל המבחנים הגדולים של בג״ץ. לא רק כאלה שניתן לפתור ולפטור בפגמי הליך ופרוצדורה, אלא כאלה שחודרים לליבה הדמוקרטית, לערכי היסוד של המשטר, לצביונה וקלסתרה של מדינת חוק ליברלית ומתקדמת. חוק השתמטות שמבדיל בין דם לדם ועבריין גזען בראשות המשטרה אינם עולים בקנה אחד עם כל אלה.
