פרשנותשומרי הסף נגד אובר רולינג: צעד בכיוון הנכון, אבל לא מספיק
פרשנות
שומרי הסף נגד אובר רולינג: צעד בכיוון הנכון, אבל לא מספיק
רשות ני"ע והיועמ"שית דורשות מהחברות לצעוד במסדרון הבושה כשהן עוקפות החלטות בעלי מניות. אבל במאבק בין בושה לתאוות השכר, התאווה תמיד מנצחת. בלי תיקון החוק, הנחיות הרשות יהיו עוד מאותו דבר
בסוף השבוע שעבר פורסמו שני ניירות עמדה בנושא האובר-רולינג — של רשות ני"ע ושל היועמ"שית — שמבהירים את הכללים הנדרשים לקבלת החלטה כזו, המנוגדת לעמדת האסיפה הכללית. ההוראות וההבהרות מצטרפות לפעולות שהגופים המוסדיים כבר ביצעו בשנה האחרונה נגד התופעה, ונראה שאלה הצליחו במידה רבה לצמצם אותה.
הצעד שנוקטות היועמ"שית ורשות ניירות ערך הוא בכיוון הנכון. מלכתחילה נראתה כקיצונית האפשרות בחוק החברות, שמתירה לחברות לעשות כראות עיניהן על אפם וחמתם של בעלי המניות.
נראה שהמחוקק לא חשב שיהיו מקרים כאלה, שבמסגרתם חברות יהיו מוכנות לצעוד את כל הדרך במסדרון הבושה ולהסביר מדוע החליטו להעניק למנכ"ל אופציות במיליוני שקלים, אף שמרבית בעלי המניות שאין להם עניין אישי בהצבעה סברו אחרת. אבל החברות הפתיעו. מנגנוני הבושה התפרקו מול התאווה לעוד כמה מיליונים למנכ"ל, ולהורדת כאב הראש של מציאת מנכ"ל חדש לדירקטוריון. בזו אחר זו אימצו החברות מנגנוני אדישות. "אתם, בעלי המניות היקרים, תגידו מה דעתכם, ואנחנו, בעלי השליטה בחברות, נעשה מה שאנחנו רוצים".
גילוי הדעת של רשות ני"ע ועמדת היועמ"שית עושים שימוש באותו מנגנון — דרישה מהחברות לנמק מדוע הדירקטוריון החליט שמדובר במקרה מיוחד, שמחייב החלטה הפוסלת את זו של האספה הכללית. החברה אף נדרשת להוסיף נימוקים חדשים, ולא להסתפק בנימוקים שהביאו להחלטה טרם פסילתה בידי האספה. גילוי הדעת קובע שאירוע מיוחד, שחייב את פסילת החלטת הרוב, יהיה לגבי מנכ"ל בעל כישורים יוצאי דופן, במקרה שהחברה באמצע מהלך עסקי חשוב שהוא מוביל, או שלדירקטוריון יש מידע שבעלי המניות אינם חשופים לו, ולכן הוחלט ללכת נגד החלטתם.
במילים אחרות, אתם רוצים ללכת על הראש של בעלי המניות? אז תתכבדו בבקשה ותצעדו שוב במסדרון הבושה. השאלה היא מדוע אם זה לא עבד בפעם הראשונה שהחברה נדרשה להסביר את החלטתה, הכלי הזה יעבוד בשנייה. הרי כל האירועים שלכאורה מכריעים אם מדובר באירוע מיוחד כבר התקיימו בפעמים הקודמות שהחברות עשו אובר־רולינג. המנכ"ל הוא תמיד איזה תכשיט נדיר שהחברה תתמוטט בלעדיו, תמיד יהיה אירוע שהוא מוביל, ואי־אישור שכרו חסר הפרופורציות יעצור אותו. כל אירוע יהפוך לנדיר וחריג, שבעטיו נדרש צפצוף על בעלי המניות. שום דבר שעוד כמה עשרות אלפים לעורך דין מפולפל לא יפתרו.
במפגש בין התאווה לבושה הראשונה מנצחת ללא עוררין. גם כשסברו בעבר ברשות ני"ע שפרסום המשכורות בחברות הציבוריות יעורר את הבושה וידחק את המשכורות מטה — טעו. קרה בדיוק ההפך: הפרסום הגביר את התחרות בין המנכ"לים על כיבוש המקום הראשון. המהלך היחיד שניצח את התאווה היה החוק להגבלת השכר במערכת הפיננסית. כל הטענות על התמוטטות הענף וכיבושו בידי אנשים בינוניים התנפצו לרסיסים. השכר הוגבל, הביצועים המשיכו לעלות ולרדת עם כוחות השוק, ולא נצפתה שום פגיעה אקוטית.
בינתיים הכלי היעיל ביותר הוא המקל. המוסדיים, שמבחינים בחברה העושה שימוש תכוף באובר־רולינג, פשוט לא מצביעים בעד בחירת דירקטורים שעשו זאת. וכשהמהלך הופך לדפוס פעולה יש לו כוח שצובר תאוצה באחרונה. וכלי יעיל אף יותר הוא שינוי החוק, שלא יאפשר החלטה המנוגדת להצבעת בעלי המניות. נשק יום הדין. אבל רמת הקשב של הכנסת הנוכחית לחקיקה כלכלית היא מהנמוכות שהיו, למעט אם היא משרתת את מטרות הקואליציה.
בהינתן שבעתיד הקרוב אי אפשר יהיה לשנות את החוק, עמדת רשות ני"ע והיועמ"שית היא הצהרת כוונות, המביעה חוסר שביעות רצון מהאובר־רולינג הסדרתי. היא גם מאלצת אותן לפשפש בנושא שבו הן הכי פחות רוצות לפשפש. אבל בלי המקל של המוסדיים, שיידרשו להמשיך בשמירת מאזן האימה מול הדירקטורים שהולכים נגדם, או בלי תיקון החוק, הכלי של הרשות יהיה בבחינת עוד מאותו דבר.
