סגור
מטה סיילספורס סן פרנסיסקו
מטה סיילספורס בסן פרנסיסקו - גם היא עם תוכנית רכישות נרחבת מאד (צילום: David Paul Morris/Bloomberg)

הרכישות החוזרות של הביג־טק מחסלות את המעמד הבינוני

ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות הכריזו או ביצעו רכישות חוזרות בעשרות מיליארדי דולרים, ובאותה נשימה פיטרו עשרות אלפי עובדים. כך החברות מעשירות את בעלי המניות על חשבון השקעות יצרניות, תוך צמצום דרמטי של מעמד הביניים שהולך ונעלם

כשדיווחה חברת מטא (השם הנוכחי של פייסבוק) על תוצאותיה ל־2022 מניית החברה הגיבה בזינוק של 23%. הכותרות חגגו – מטא הכתה את תחזיות האנליסטים. רווחי ענקית הטכנולוגיה נחתכו רק ב־40%, אך היא הציגה צעדי התייעלות ועתיד מעט ורוד יותר.
אבל הסיבה המרכזית לזינוק נעוצה בכך שהמנכ"ל והמייסד מארק צוקרברג הודיעה כי מטא תצא למהלך ענק של רכישה חוזרת (Buy Back) ותרכוש מניות של עצמה מהמשקיעים בסכום של עד 40 מיליארד דולר במהלך השנה הנוכחית, וזאת עוד בטרם השלימה את התוכנית הקודמת שלה, שהיתרה שלה מאפשרת למטא לרכוש מניות בהיקף של עוד 10 מיליארד דולר.
מטא כמובן אינה היחידה שעושה זאת. מדובר במגמה. כך, 2022 הייתה מיוחדת עבור אמזון. זו הייתה השנה הראשונה שבה ביצעה החברה רכישה חוזרת של מניות. דירקטוריון ענקית הקמעונאות אישר רכישה עצמית בהיקף מצטבר של 10 מיליארד דולר. היא מימשה מחצית מהמכסה בשתי פעימות ברבעונים הראשון והשני.
סיילספורס ביצעה רכישה חוזרת, ראשונה בחייה, בהיקף של 1.7 מיליארד דולר ברבעון השלישי של 2022; מיקרוסופט אישרה רכישה חוזרת בהיקף של 60 מיליארד דולר והשלימה רכישה בהיקף של 34 מיליארד דולר; ואלפבית, החברה־האם של גוגל, ביצעה רכישה חוזרת בהיקף של 70 מיליארד דולר ב־2022 – סכום ששקול לכל תזרים המזומנים החופשי שלה באותה השנה.
רכישות חוזרות של מניות הן כלי שבו משתמשות חברות כדי להגדיל רווחים למניה מבלי באמת להגדיל הכנסות. זוהי הנדסה פיננסית שיוצרת לחץ על מחירי המניות מעלה, מגדילה את רווחי המשקיעים ובמידה רבה מהווה חלופה או אקט משלים לחלוקת דיבידנד. מגזר הטכנולוגיה בולט בתחום הזה. למעשה, ארבע החברות שביצעו את היקף הרכישות החוזרות הגדול ביותר בשנה החולפת מבין החברות שכלולות במדד S&P 500 היו אפל, אלפבית, מטא ומיקרוסופט.
1 צפייה בגלריה
אינפו הרכישות החוזרות של הביג־טק
אינפו הרכישות החוזרות של הביג־טק
(צילומים: בלומברג, אי.פי, אי.אף.פי)

לכאורה, אין דבר תמוה במדיניות שכזו. היא מתאימה לחברות שמחפשות איך להחזיר כסף למשקיעים, אף שהצמיחה שלהן, בדומה לקופת המזומנים, מוגבלת או מתונה ביחס לעבר. עם זאת, תוכניות לרכישה חוזרת של מניות אינן נטולות מחלוקת. מחקרים הראו כי רכישות אלו רעילות לכלכלה: הן גורם עיקרי לאי־שוויון קיצוני בהכנסות, הן מעלימות הזדמנויות תעסוקה יציבות ואחראיות, ויש להן חלק בצניחת הפריון התעשייתי בארה"ב. אלו הקוראים לביטול כלי זה, שהפך חוקי רק ב־1982, טוענים כי תאגידים היו יכולים להשתמש ברווחים כדי לתגמל עובדים בשכר גבוה יותר, לייצר ביטחון תעסוקתי חזק יותר ולהגדיל את יכולות הייצור שלהם – כלומר, ממש לסייע לבנות מחדש את המעמד הבינוני ההולך ונעלם.
הכלי המדובר מעורר מחלוקת בימים כסדרם, אך היום הוא בעייתי עוד יותר. בשבועות האחרונים כל חברות הטכנולוגיה שבלטו ביחס לרכישות החוזרות שביצעו או שהן מתכננות לבצע הודיעו על קיצוצים דרמטיים בכוח האדם: מטא הודיעה על קיצוץ של 13% מכוח העבודה העולמי שלה (11 אלף עובדים), אלפבית הודיעה על פיטורי 6% מכוח העבודה (12 אלף עובדים), סיילספורס הודיעה על פיטורים של 10% מכוח העבודה שלה (7,000 עובדים) ואמזון הודיעה על פיטורי 1.2% מכוח העבודה שלה (18 אלף עובדים).
לטענת מנהלי החברות, הדבר הכרחי לאור מצב הכלכלי המורכב והביצועים הפיננסיים הירודים אחרי הפריחה הלא מאוזנת שחוו בעקבות מגפת הקורונה. מטרת המהלך, הם מסבירים, היא להביא להתייעלות צופת פני עתיד. "אמזון התמודדה עם מצבים כלכליים נטולי ודאות בעבר, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. השינויים האלו יעזרו לנו לממש את ההזדמנויות ארוכות הטווח שלנו, תוך שמבנה העלויות שלנו יהיה טוב וחזק יותר", אמר מנכ"ל אמזון אנדי ג'סי במסגרת ההודעה על הפיטורים המסיביים.
המנהלים, שבהודעות לעובדיהם דואגים "לקחת אחריות" על המצב, שנובע, לטענתם, מ"גיוסים מרובים מדי", יכולים גם להישען על הביצועים הפיננסיים כדי לנמק עוד יותר את הצורך בפיטורים. כאמור, הרווח הנקי של פייסבוק נחתך ב־40% בשנה החולפת; אמזון חתמה את השנה עם הפסד של 2.7 מיליארד דולר, כשגם חטיבת הענן החזקה שלה הפגינה ביצועי חסר; הרווח הנקי של אלפבית נחתך בשליש, וההכנסות מפרסום ירדו ב־3.5%; וסיילספורס, שביצעה שתי רכישות גדולות, השילה 170 מיליארד דולר משווי השוק שלה ברקע צניחה של 65% ברווח הנקי.
זו בהחלט אפשרות סבירה שחברות אלו התנפחו מעבר לצורך בשנים האחרונות על רקע מגפת הקורונה. המעבר החד לדיגיטל ברחבי העולם דחף לצמיחה יוצאת דופן אצל רבות מהן, ולא מן הנמנע כי המצב כעת דורש קיצוצים; לא רק כי העלויות מכבידות, אלא כי הן באמת לא זקוקות לכוח עבודה כה גדול. זוהי גם בהחלט אפשרות סבירה שתנאים מאקרו־כלכליים, לרבות האטה כללית בשווקים, הביאו להאטה בביצועי החברות כבר ב־2022, והם דורשים התייחסות והתכוננות מצדן של חברות שמעוניינות לעבור בבטחה תקופות מאתגרות. לכאורה, נראה כאילו מדובר בסיפור סגור וגמור.
עם זאת, קיצוצים לא אמורים להיות מורגשים רק בצד אחד של הצלחת. כשמארק שבניוף, מנכ"ל סיילספורס, התלונן שהם העסיקו יותר מדי עובדים ושרבים מהם לא עושים הרבה, הוא חסך לחברה כ־1.4 מיליארד דולר בהוצאות באמצעות קיצוצים זמן קצר אחרי שבזבז יותר מזה לרכישה חוזרת של מניות והעשרת המשקיעים (הוא בעצמו מחזיק ב־3% מהמניות והוא אחד מבעלי המניות הגדולים של החברה); כשאלפבית פיטרה אלפי עובדים היא חתכה עד כ־2.5 מיליארד דולר בעלויות, זאת בזמן שהיא "מבזבזת" פי 27 מכך כדי להעשיר את המשקיעים באמצעות תוכנית הרכישה החוזרת הגדולה בהיסטוריה שלה; ובזמן שמטא הודיעה בסוף השבוע האחרון שככל הנראה תבצע קיצוצים מסיביים נוספים בכוח האדם, היא מודיעה באותה נשימה על רכישה חוזרת של מניות בהיקף 40 מיליארד דולר.
הרעיון בהתייעלות ופיטורים בעמציאות כלכלית גדושת אי־ודאות, אין משמעותו להעביר את כל החיסכון והתגמול כרווחים למשקיעים. אך אם המטרה היא כן להעביר את הרווחים למשקיעים, זהו פגם מוסרי להטיל את כל צרות התאגידים על גודל כוח האדם, כפי שמנכ"לי ענקיות הטכנולוגיה מקפידים לעשות. לכן יש לראות את המצב לאשורו. כשענקיות הטכנולוגיה בוחרות לבצע רכישות חוזרות אדירות לצד פיטורים מסיביים בזמן שהמצב הכלכלי מורכב, הן למעשה בוחרות לצמצם, במקום לבנות, את מעמד הביניים ההולך והנעלם, ולהשתמש במזומנים שלהן כדי לרכוש מניות ולהעשיר את בעלי המניות שלהן, במקום לבצע השקעות יצרניות. הן עושות זאת משום שכך הן בנויות היום – תגמול המנהלים מבוסס מניות, והאחריות העליונה שלהן מוגדרת כמקסום ערך לבעלי המניות. זאת במקום לזהות את העובדים ככוח המניע של הפעילות שלהן.