ריאיון
"הריבית? רווחי הבנקים יקטנו, אבל לא ייעלמו. התשואה על ההון תישאר גבוהה"
ראש המגזר הפיננסי ב–Deloitte ישראל שלי תשובה לא חושש לבנקים בעקבות המס: "מדובר על 5%-4% מהרווחים. זה יותר כרטיס צהוב מאשר כרטיס אדום"; מסתייג ממה יחשבו בעולם: "זה סיגנל לא טוב"; ומתייחס ל"מלכוד 22" של הבנקים הרזים: "ככל שאני יותר כשיר להפוך לבנק, הכסף שאני מגייס יותר זול, והרציונל לקבל רישיון בנקאי חדש ייחלש"
לא צריך לחכות לדו"חות השנתיים של הבנקים, שיתפרסמו בעוד שלושה חודשים, כדי לדעת שאת 2025 הם סיימו עם רווחי שיא של מעל 30 מיליארד שקל, שנערמים למעל 85 מיליארד שקל בשלוש השנים האחרונות. אך התמתנות האינפלציה והמשך הורדת הריבית, לצד המס המיוחד על הבנקים וסימני שאלה סביב שוק הנדל"ן, מעלים שאלה מתבקשת – האם 2026 תהיה נקודת מפנה, שבה נראה ירידה ברווחיות הבנקים?
שלי תשובה, שותף וראש המגזר הפיננסי ב־Deloitte ישראל, משתייך לרשימה מצומצמת של אנשים שמכירים את המערכת הבנקאית בישראל על בורייה. במשך שנים הוא הוביל תהליכי ייעוץ למספר בנקים, חברות כרטיסי אשראי וחברות פיננסיות נוספות. בריאיון לכלכליסט הוא מתייחס למס המיוחד על הבנקים, לפוטנציאל ולסיכון שטמון עבורם בשימושי Gen Ai, ולחששות סביב שוק הנדל"ן.
"לא כל עודפי ההון הלכו לבנקים"
שר האוצר סמוטריץ' החליט להטיל מס מיוחד על הבנקים בשנים 2030-2026, בטענה שהגורם המרכזי לרווחיות הגבוהה שלהם הוא הריבית במשק. מה דעתך?
"חשוב לשים את הדברים בתוך הקשר: בכל העולם היה שיפור ברווחיות כתוצאה מעליית הריבית, אבל לא באותה עוצמה כמו בישראל. בעולם התשואה להון עלתה באחוז־שניים, לפעמים שלושה, בזמן שבישראל היא קפצה מ־9% ל־17%-15%. התשואה על ההון של כ־9%, שאפיינה את הבנקים בעשור שלפני עליית הריבית, היתה נמוכה בהשוואה עולמית. לכן, הבנקים יכולים להתלונן, ובצדק, שבמשך עשור הם לא הניבו תשואה נאותה. ההוכחה מגיעה מכיוון שוק ההון: במשך שנים הבנקים נסחרו בשווי נמוך מההון העצמי שלהם. המשמעות היא שהמשקיעים סברו שהתשואה לא מפצה על הסיכון. היום התמונה התהפכה: המשקיעים אומרים 'מספיקה לי תשואה על ההון של 12%, אבל הבנקים עושים 17%, אז אני מתמחר את הבנק ב־40% מעל ההון העצמי שלו'. זה הנתון שאולי בראיית הרגולטור משקף שיש כאן 'רווחים עודפים'".
שאלת המפתח היא מה מקורה של הרווחיות העודפת הזאת. סמוטריץ' ממסגר זאת תחת "הבנקים לא עבדו קשה בשביל זה" – הריבית עשתה עבורם את הכל. זה מספר את כל הסיפור?
"בוודאי שזה לא מספר את כל הסיפור. אנחנו חיים בעידן מאוד מורכב, שבו מנסים לייצר הפשטה של המציאות, כי קשה לנו להתמודד עם דברים מורכבים. ברור לחלוטין ש'הבנקים לא עבדו קשה' זה לא כל הסיפור. ובכל זאת, ברור שמאות מיליארדי השקלים ביתרות העו"ש יצרו חלק מהקפיצה. אם על יתרת עו"ש של 300 מיליארד שקל הציבור מקבל ריבית אפסית, והבנקים נהנים מהכנסה של כ־4% – הם מקבלים 12 מיליארד שקל בשנה, וקודם לכן היתרות בעו"ש עוד היו גבוהות יותר".
אז מדוע זו לא התמונה המלאה?
"האמת המורכבת היא שלא כל עודף ההון הלך לבנק, חלקו התגלגל לצרכן. בעבר הבנקים הציגו תשואה להון של קרוב ל־10%, המשק צמח ב־5%. כלומר, התפיסה היתה 'הבנק מרוויח, מחלק חצי כדיבידנד וחצי שומר לצמיחה'. פתאום התשואה עולה ל־15%, ואנחנו בתקופה סוערת של קורונה ומלחמה, אז הרגולטור, מטעמי שמרנות, מתיר לחלק רק שליש מהרווח כדיבידנד. אז 5% הלכו לדיבידנד, 5% הלכו לצמיחה, והבנק נשאר עם עודף של 5%, שמגדיל את כריות ההון. כלומר, כתוצאה מהרווחיות העודפת – ההון גדל.
כשההון גדל קורים כמה דברים: הבנק נעשה פחות מסוכן, והמנהלים מרגישים שהם לא מביאים תשואה נאותה להון, כי אותו רווח מחולק ביותר הון. אז הם מגדילים סיכונים או מקטינים מרווחים כדי לייצר יותר ביזנס. אז מנהל שואל את עצמו 'רגע, מכרתי משכנתא ב־6%, האם לא עדיף לי למכור ב־5.9% כדי לפרוק עוד 2 מיליארד שקל מעודפי ההון שיש לי? שווה לי'. רואים בנתונים ששני הסגמנטים שצמחו מאוד בחמש השנים האחרונות הם המשכנתאות והאשראי העסקי הגדול. אלה המקומות שקל יחסית לפרוק אליהם סכומים גדולים. כלומר, חלק מהרווח של הבנקים נותב לשחיקה ברווחיות במשכנתאות ובמוצרי אשראי מסוימים ולתחרות גוברת שם".
מה לגבי תהליכי ההתייעלות של הבנקים?
"אחד המאמצים הגדולים שמערכת הבנקאות עשתה בעשור הקודם היה התייעלות. בין 2014 ל־2024 היקף המשרות בבנקים ירד מ־49 אלף ל־37 אלף. הוצאות השכר נשארו נומינלית אותו דבר – סביב 17.5 מיליארד שקל, למרות עשר שנים של אינפלציה. זו תוצאה של תהליך הדיגיטציה וההתייעלות. אז למה אני משייך את העלייה ברווחיות? להקטנת ההוצאות או לעליית הריבית? הבנקים יודעים לייצר שלושה מוצרים מרכזיים: תשלומים, אשראי ופיקדונות. זו פונקציית הייצור שלהם שידעה להניב תשואה של 10% כשאין ריבית במשק. התשלומים לא השתנו, האשראי עלה, ופיקדונות קמו לתחייה ב־2022. הרי הם היו בתקופת הריבית האפסית מוצר שנעלם מהמדף. בשורה התחתונה: השילוב של ההתייעלות בעשור האחרון עם חזרת הריבית והפיקדונות יצר את הרווחיות הזו".
איך אתה רואה את נוסחת המיסוי שמגדירה רווח עודף כרווח שגבוה מ־50% מ"רווח נורמלי", שאותו היא מגדירה כממוצע של השנים 2022-2018?
"המודל של האוצר מסתכל על הרווח הממוצע לתקופה מסוימת באופן אבסולוטי. אני חושב שההסתכלות הנכונה חייבת להיות דרך תשואה להון. ברגע שההון משתנה – התמונה משתנה. השאלה היא לא 'האם הרווחתי 7 מיליארד שקל', אלא 'האם עשיתי תשואה להון גבוהה מהנורמה'. אם בנק מסוים הצליח להגדיל נתח שוק או להגדיל את ההון העצמי שלו – הגידול הזה לא אמור לפעול לרעתו. בשיטה האבסולוטית, בנק שצמח ישלם יותר מס פשוט כי הוא גדל. הפרמטר שמגדיר 'רווח עודף' לא קשור לגודל האבסולוטי, אלא לשאלה האם אני מרוויח הרבה ביחס להון".
אחת הטענות נגד המס המיוחד על הבנקים היא שזה סימון מאוד שלילי למשקיעים בעולם. כמי שנמצא בקשר עם גורמים רלבנטיים, איך לדעתך זה נתפס? יש מישהו בעולם שיגיד "טוב, הם משוגעים שם בישראל, אני מבטל את התוכניות להיכנס"?
"זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה. עקרונית, זה לא סיגנל טוב. אבל אני מהסס לייצר מזה טענה רוחבית, כי זה מהלך מאוד פרטני על מספר מצומצם של שחקנים. יש שתי אסכולות של משקיעי פרייבט אקוויטי: אלה שמכירים את השוק הישראלי לעומק ומבינים שהסיגנלים האלה רכים, שזה חולף, שאנחנו קצת יותר 'לבנטינים' בהיבט הזה, והם לא נרעשים מזה. ויש את האסכולות הבריטיות־אמריקאיות, שרואות בסיגנלי רגולציה דבר חריף מאוד. אם הם רואים רגולציה כאוטית, הם מגדילים את שיעור ההיוון, מורידים את המחיר ולא נכנסים. הם שואלים על זה בשיחות, זה מטריד אותם, אבל קשה לי לענות אם זה הופך את ההחלטה שלהם ל'לא'".
בשורה התחתונה, אם נשים בצד נזק עקיף של המיסוי כמו פגיעה במוניטין או ביעילות הכלכלית, המס המיוחד ישפיע באופן דרמטי על הבנקים?
"אם האוצר מדבר על כ־1.5 מיליארד שקל בשנה, ורווחי הבנקים היו סביב 30 מיליארד שקל, אנחנו מדברים על 5%-4% מרווחי הבנקים. זה יותר כרטיס צהוב מאשר כרטיס אדום. זו לא התוצאה שמהותית אלא יותר הסיגנל".
האם צפינו השנה בשירת הברבור של רווחי הבנקים שנהנים מהאינפלציה ומהריבית, ואנחנו לקראת שחיקה במרווחים וירידה בתשואה להון?
"'שירת הברבור' היא לא הטרמינולוגיה הנכונה. אנחנו נמצאים בשיאו של גל. אם משייכים חלק מהגידול ברווחיות לעליית הריבית, חייבים לשייך חלק מהירידה לירידת הריבית. אם הנורמה היתה 10% תשואה להון לפני שהיה מוצר פיקדונות, ובשיא הגענו ל־18%-16%, אני חושב שנתכנס בהדרגה בשנים הקרובות לתשואה על ההון של 14%-13%, אולי 15% לבנקים המובילים. כלומר, משמעותית גבוה יותר בהשוואה לעולם ללא ריבית. הרווחים יקטנו אבל לא ייעלמו".
"רפורמת הבנקים הרזים היא מגה־אירוע"
בזמן ששר האוצר רוצה למסות את הרווח העודף, הפתרונות שהרגולטורים מקדמים הם שינוי תשתיתי, דרך רפורמת "הבנקים הרזים", שמייצרת רישיון בנקאי מדורג. גופים יוכלו להפוך לבנק, לגייס פיקדונות, ולהיות תחת רגולציה מקלה יותר.
"זה מגה־אירוע. הרעיון המסדר של הקמת בנקים רזים נובע מהעיקרון הרגולטורי שבנק ישראל צריך לאזן בין יציבות לתחרות. במשך שנים הוא אמר שהיציבות חשובה מתחרות. אחד היתרונות של העלייה ברווחיות של הבנקים בשנים האחרונות הוא שהרגולטור מרגיש שהוא יכול לקחת יותר סיכוני תחרות, כי הבנקים יציבים ומרוויחים. זה הטרייד אוף. השאלה היא מה הרציונל של מי שבא לקחת רישיון של בנק רזה: האם זה כדי להביא פיקדונות זולים ולמנף אותם לאשראי? כאן יש 'מלכוד 22' – ככל שאני יותר כשיר להפוך לבנק, ויש לי מוניטין מתאים יותר, כך הכסף שאני מגייס היום כבר יותר זול, והרציונל שלי לקבל רישיון בנקאי חדש ייחלש.
חברות כרטיסי האשראי כבר מגייסות כסף יחסית בזול, ולגייס פיקדונות כבנק קטן זה יקר – יש עלויות שיווק ותפעול, אז לא בטוח שזה משתלם. אם הרציונל לקחת רישיון בנק רזה הוא כדי להקים עסק חדש, אז היכולת להביא ערך תלויה ביכולת להביא כמות של חשבונות. אנחנו רואים שזה לוקח זמן, זה דורש השקעה משמעותית לטווח ארוך. אם אתה רוצה רק למשוך לקוחות לפיקדונות, אז אתה נמצא בסיטואציה שלקנות את הפיקדונות זה לא מאוד זול. המרווח של מי שמאתגר את הבנקים המסורתיים הוא קטן מאוד. השאלה השנייה היא רגולטורית: האם בנק ישראל ידרוש מחברות חוץ־בנקאיות שרוצות רישיון בנק לוותר על הפעילות החוץ־בנקאית שלהן? גוף חוץ־בנקאי נהנה היום מכך שהוא לא כפוף לכללי בנק ישראל. אם יכריחו אותם לוותר על הביזנס הקיים והרווחי כדי להיכנס להרפתקה של בנק – אני לא רואה אותם עושים את זה. בכל מקרה, 2026 תהיה שנת ההיערכות והשאלות סביב זה, לא היישום בפועל".
"כרגע יש חוסר שיווי משקל בנדל"ן"
אי אפשר לדבר על 2026 בלי לדבר על שוק הנדל"ן. אנחנו רואים האטה בעסקאות, ירידת מחירים בשמונת החודשים האחרונים.
"כ־50% מהאשראי בישראל הם אשראי לנדל"ן. עכשיו, יש שתי תזות מרכזיות: חסידי הטווח הארוך אומרים שישראל כאן להישאר, האוכלוסייה צומחת ולכן הביקוש לנדל"ן לא יסתיים אף פעם. עכשיו יש שקע, אבל בטווח הארוך המחירים יעלו. יש תפיסה אחרת שאומרת 'חברים, התנתקנו מהעולם'. לפעמים יש עשור שלם של משברי נדל"ן בעולם, ואפשר לראות ירידה קבועה במחירים כי אין ביקושים. כרגע יש חוסר שיווי משקל. מ־2021 יש גידול בהתחלות בנייה והיתרים, אבל היזמים נתקעים. מחסור בכוח אדם ועליית ריבית מקשים עליהם לשחרר הון עצמי ולהתחיל את הפרויקט הבא. כאן נכנסים הגופים החוץ־בנקאיים – הם משלימים ליזמים את ההון העצמי. נוצר להם אוקיינוס שהבנקים לא רוצים להתעסק איתו. אז אם השוק יתאושש בתוך זמן סביר, כלומר שנה־שנתיים, יהיה פה בום מטורף לחוץ־בנקאיים, שהפכו לשותפים של היזמים. אם השוק ייכנס למצוקה, נראה קונסולידציה, כי יש עשרות חברות שחשופות במאות מיליוני שקלים או יותר. תוסיף על זה את חברות כרטיסי האשראי בבעלויות חדשות שמתחילות לשאול אם הן בנק או חוץ־בנקאי, ונוצרת דינמיקה מעניינת. אני נותן סבירות גבוהה יותר שהשוק יתכנס לצמיחה ולביקושים ארוכי הטווח שלו, כי מדובר יותר בישיבה על הגדר בהמתנה של קונים לירידת מחירים ופחות בחוסר ביקוש".
ואיפה הבנקים נכנסים כאן?
"הבנקים חשופים לנדל"ן ממילא, אבל לכל הפחות לא צפוי להיות רע. במשכנתאות ה־LTV מצוין, זה לא אמריקה שנותנים שיעור מימון של 90%, אז הבנקים בטוחים לגמרי. בליווי בנייה יש סיכונים, אבל לא ברמה של בעיה מערכתית. הסיכון הגדול יותר הוא החוץ־בנקאי. הבנקים מממנים כ־40 מיליארד שקל לגופים החוץ־בנקאיים, שחלקם הגדול בנדל"ן. זו חשיפה שלא מתקרבת לערעור היציבות".
"אני מאמין ענק ב־AI"
איפה מהפכת ה־AI פוגשת את הבנקים?
"הבנקים נדרשים לניהול סיכונים מורכב. התועלת גדולה וכך גם הסיכונים. הנעלם המרכזי הוא כמובן גודל ההשפעה. אם התייעלות בחיתום, בניהול סיכונים ובמניעת הונאות תניב עוד 3%-2% בתשואה להון, זה משמעותי. הדיגיטל הוריד 12 אלף עובדים. מה יכול לעשות ה־AI בהקשר הזה? שאלת טריליון השקל".
ומה הסיכון?
"הבנקים חשופים לשני סוגי סיכונים קשים. הראשון – סיכוני טעויות מודל: הטיות, חוסר יכולת להסביר למה המודל החליט מה שהחליט. למה הוא חיתם באופן מסוים? השני – סיכוני הונאה שה־AI מייצר, Fake identities וכדומה. ככלל, אני צופה גל גדול בעולם של התפוצצות סיכונים. כרגע אנחנו בתקופת ההזדמנויות, תקופת ה'איזה כיף, תראה מה זה יודע לעשות'".
כולם שואלים האם ואיך הבועה תתפוצץ.
"עצם העובדה שאתה אומר שיש בועה זה ההוכחה שהיינו בבועה. המילה בועה היא הבועה. יש פיק של ציפיות שמקבל ביטוי כספי בשוק ההון. זה לא 'פיק' חסר משמעות. אז עכשיו יש מיליון כתבות על הבועות ועל איך החברות יחזירו את ההשקעה, וזה שיח שמבטא את ההבנה שאין לזה את ההיתכנות הכלכלית הרלבנטית. אני מעריך שב־Gen AI שנת 2026 תהיה שנת ההתפכחות. זה לא אומר שלא יהיה AI. אני מאמין ענק ב־AI והתפכחות אין משמעותה שלא יהיה AI. זו שאלה של קצב, מינונים ומשמעויות. ב־2050 כל מה שכל אחד חוזה שיקרה – יקרה. אבל חלק אמרו שזה יקרה כבר ב־2028, וחלק ב־2032. אז ברור לכולנו ש־AI משנה את העולם באופן קיצוני, והיא משבשת מטורפת. אבל לפני שנגיע לשלב הבשל, אנחנו חייבים לעבור שלב של התפכחות, וזה שלב מאוד בעייתי. לפעמים שוכחים שיש דרך כזו, ואני מעריך שהשנה וחצי הקרובות יהיו מורכבות: נראה התנגדויות, פיילוטים שנכשלים וחסמי רגולציה לפני שנגיע ליציבות".
