העליון: ניתן להגיש תביעות ייצוגיות נגד מוסדות חינוך פרטיים
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בבקשה לתביעה ייצוגית נגד שלושה סמינרים חרדיים שגבו דמי רישום בניגוד לחוק וקבע שיש להתייחס אליהם כעוסק. ההחלטה פותחת פתח לתביעות נגד כל מוסדות החינוך הפרטיים וגם נגד אוניברסיטאות
פסק דין מהפכני של בית המשפט העליון פותח את הדרך לתביעות ייצוגיות נגד מוסדות חינוך פרטיים בנושא שכר לימוד. פסק הדין עלול להביא לערעור כלכלי של מוסדות חינוך ובייחוד בציבור החרדי והדתי לאומי, שם נהוגה גביית שכר לימוד גבוה במיוחד, אבל גם נגד מוסדות פרטיים יוקרתיים חילוניים.
בג״ץ קיבל ביום שלישי את הערעור של עורכי הדין יואב ללום וראובן ויעקב ביטון, וקבע כי ניתן להגיש תביעות ייצוגיות נגד סמינרים חרדיים בגין גביית דמי רישום מאחר שלעניין זה הם מוגדרים כעוסק ולא כרשות. בכך הפך הלכה קודמת.
עורכי הדין הגישו ב־2020 בקשה להכרה כתביעה ייצוגית נגד הרשתות שמפעילות שלושה סמינרים חרדיים בירושלים בשל גביית דמי רישום שלא כדין. שני סמינרים גבו 200 שקל והשלישי 150 שקל. סמינרים הם המוסדות החרדיים לגילאי תיכון לבנות, והם קרויים כך משום שבעבר הם הכשירו באופן גורף את התלמידות להוראה. התובע פנחס כהן, שפנה לשלושת הסמינרים, ציין כי בתו לא הוזמנה להליכי מיון בשלושתם ולמרות זאת דמי הרישום לא הוחזרו לו. עורכי הדין העריכו את היקף התביעה הייצוגית ב־7 מיליון שקל משלושת הסמינרים.
השופט עופר גרוסקופף ציין בפסק הדין: "ההליך דנן עבר דרך חתחתים ולמרות זאת הוא עודנו בראשיתו וטרם ניתן מענה לשאלה הראשונית האם ניתן להגיש את התביעה כתביעה ייצוגית".
בית המשפט המחוזי דחה שתי בקשות לייצוגית בנימוק שהסמינרים אינם עוסק ואינם רשות כהגדרתם בחוק, ולכן לא ניתן לתבוע אותם בתביעה ייצוגית. השופט גרוסקופף קבע כי במקרה זה ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית על סמך יחסי עוסק־לקוח. הוא כותב כי המועמדות בחרו לאיזה בית ספר להתמיין ושילמו לרשתות החינוך ישירות את התשלומים. ההתקשרות היתה ישירה ורצונית ומקיימת את תנאי הלקוח.
עוד ציין גרוסקופף כי "בפנינו מקרה מובהק שבו קיימים בין חברי הקבוצה המיוצגת ובין רשתות החינוך (בעלות הסמינרים — ש"א) פערי כוחות משמעותיים".
השופט הסביר שלתלמידות שניגשות למיונים לסמינרים אין למעשה יכולת לסרב לשלם את דמי הרישום. "בין מתמיינת בודדת לרשתות החינוך קיימים פערים משמעותיים של ידע, יכולת כלכלית והיכרות עם הדין. ממילא אין תועלת רבה בניהול הליך פרטני ארוך ומורכב הנוגע לסכום קטן. קיימים אף חסמים חברתיים ואישיים בפני פנייה לערכאות נוכח החשש המובן מאליו כי הדבר יקשה על קבלת המתמיינת או קרובי משפחתה לבתי ספר אחרים בבעלות רשתות החינוך".
על רקע זה קובע גרוסקופף וחבריו להרכב מצטרפים אליו כי "הנתיב העיקרי לקיום הדיון בסוגיות מערכתיות הנוגעות להליכי הקבלה הוא המסלול הייצוגי המאזן את פערי הכוחות בין רשתות החינוך ובין המתמיינות". גרוסקופף ציין שניתן היה לדחות את הבקשה משום שהוגשה כנגד הסמינרים כרשות ולא כעוסק. אבל בשל השלבים הרבים שהתביעה עברה הוא מקבל אותה ומחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי כדי שינחה איך להגיש בקשה מתוקנת.
פסק הדין הזה יכול להשליך על סכומי עתק. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מספטמבר העריך את היקף תשלומי ההורים למוסדות חינוך ב־2025 בכ־8.4 מיליארד שקל בסך הכל, לרבות תשלומים לצהרונים ולפנימיות. מתוך הסכום הכולל, כ־5.2 מיליארד שקל משולמים בעבור שירותי חינוך במסגרת יום הלימודים הפורמלי, כלומר בשעות הלימודים הרגילות, ואפשר לראות בהם, בקירוב, אומדן של תשלומי ההורים כפי שמתייחס אליהם משרד החינוך. בנוסף, כ־3.1 מיליארד שקל משלמים ההורים למוסדות חינוך על פעילות שנעשתה לאחר שעות הלימודים הפורמליות. מדובר בכ־2.9 מיליארד שקל בעבור צהרונים ועוד כ־180 מיליון שקל עבור שהיית תלמידים בפנימיות.
מתוך 5.2 מיליארד שקל תשלומי הורים, 1.9 מיליארד שקל הם תשלומי חובה. 3.3 מיליארד שקל הם עבור תוכניות לימודים נוספות (תל"ן) ותשלומים לרכישה מרצון והם שצפויים להיות נושא מרכזי לתביעות ייצוגיות.
בין הנושאים האפשריים לתביעות: שכר לימוד שגובים מוסדות חינוך חרדיים ודתיים לאומיים וכן תשלומים אסורים שעמותות הורים גובות עבור בתי הספר.
השופטת דפנה ברק ארז הצטרפה לעמדת גרוסקופף וציינה בפסק הדין שלה: "אני נוטה לסבור שמסקנתנו בפסק הדין הזה עשויה להשליך גם על שאלות הנוגעות למוסדות להשכלה גבוהה שעניינן טרם הוכרע בבית משפט זה". הכוונה לתביעות כנגד המוסדות בנושא גביית דמי רישום.
"הקביעה שניתן לראות בנתבעים עוסקים הולמת את תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות ובפרט את התכלית של 'מימוש זכות הגישה לבית המשפט לסוגי אוכלוסייה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים'", הוסיפה ברק ארז. "דומה שמצבם של מי שמבקשים להירשם למוסדות החינוך הנתבעים חופף במובנים רבים למצבם של תובעים ייצוגיים בסוגיות צרכניות. בשני המקרים מדובר במי שנדרשים לשלם את הסכום המבוקש בהתאם לתכתיבים המוצגים, בבחינת עסקת Take it or leave it".
לדבריה, האפשרות השנייה שלפיה מוסדות חינוך פרטיים יקבלו חסינות מתובענות ייצוגיות אינה רצויה.
