מבחן רכב
טויוטה C-HR החשמלית: נזם זהב יפני בשוק סיני
טויוטה C-HR החשמלית מציעה הנדסת אנוש מבוצעת היטב וחוויית נהיגה מלוטשת, ומוכיחה שלא חייבים מסך ענק וגימיקים כדי לבנות רכב חשמלי טוב. אבל היא נכנסת לזירה שבה המחיר חשוב יותר מהאיכות – והשאלה היא האם הישראלים יסכימו לשלם עליה
מכוניות חשמליות הן קוץ בישבנה של טויוטה. יצרנית הרכב היפנית הגדולה בעולם צריכה למכור מכוניות באפריקה, באוסטרליה, בישראל וגם בפקיסטן, ומה לעשות שרק בחלק מהמדינות האלה יש ביקוש משמעותי לרכב חשמלי. מבחינת חלוקת משאבים, טויוטה מעדיפה להתמקד ברכבי שטח ובמכוניות משפחתיות שאינן חשמליות. ואם הלקוחות מבקשים רכב ירוק, תמיד יש היברידי.
אחד מערכי המותג הבסיסיים של טויוטה הוא אמינות בלתי מתפשרת. המשמעות היא שכאשר נכנסים לתחום חדש, כמו הנעה חשמלית, קיים גם סיכון למוניטין. אלא שהמהפכה החשמלית אכן מתרחשת: סין הופכת לאיטה לשוק הרכב המשמעותי בעולם מבחינת היקפי מכירות, וגם באירופה דורשים חשמל.
לפני כמה שנים השיקה טויוטה דגם חשמלי: bZ4X. הדגם הזה הפך במהירות לכאב ראש עבור היצרנית: בעיות בתחילת הדרך, עיצוב שנוי במחלוקת ותוצאה שהבהירה לטויוטה כי פיתוח דגם חשמלי ייעודי אינו בהכרח הדרך הנכונה עבורה. לכן הדגם החשמלי המשמעותי הבא נושא את שמו של אחד הדגמים המצליחים ביותר של החברה — C-HR. זהו דגם שזכור לטובה משום שהיה בין הראשונים שבהם טויוטה נתנה דרור למעצבים ולא רק לרואי החשבון, והתוצאה היתה רכב עם דגם מגניב.
טכנית, טויוטה C-HR VISION החשמלית אינה גרסה מוסבת של C-HR ההיברידית. מדובר בפלטפורמה שונה ובמכלולים שונים לחלוטין. מבחינת העיצוב, לעומת זאת, הדמיון ברור. ל־C-HR החשמלית סוללה בקיבולת 77 קילוואט־שעה ומנוע קדמי המפיק 224 כוחות סוס. זו אינה טסלה עם תאוצות מסחררות, אלא טויוטה נעימה ויעילה שיודעת לבצע עקיפות ללא מאמץ.
מפונדק דרכים למסעדת מישלן
לטויוטה מצפה יום ארוך וחם בצפון. היצרנית מצהירה על טווח של עד 600 ק"מ, כלומר אפשר לכאורה להגיע לצפון, לעצור בחומוס המיתולוגי בזרזיר, להמשיך לכנאפה המשקיפה לכנרת, לקנח בחומוס של השוטר לשעבר בחורפיש ואפילו לטפס לפסגת מירון כדי לעכל הכל.
תא הנוסעים מזכיר מיד שמדובר בטויוטה, וזה טוב ורע כאחד. נתחיל ברע: איכות החומרים מעידה שהכסף הושקע במקומות אחרים. טויוטה חשמלית, מודרנית ויוקרתית לא אמורה להיות מצופה בפלסטיקים שמרגישים כאילו נלקחו ממכונית עירונית בסיסית. הפלסטיק שחור, קשיח ולא נעים למגע.
גם הספסל האחורי ממשיך מסורת מוכרת של ה־C-HR: מרווח המחיה מאחור מוגבל. התחושה מעט קלסטרופובית, החלונות קטנים, מרווח הראש מצומצם וגם המקום לרגליים אינו נדיב. ילדים יסתדרו שם היטב; מבוגרים פחות. גם העובדה שמושב הנהג מתכוונן ידנית אינה תורמת לתחושת הפרימיום.
מנגד, מי שהתרגל לתוצרת הסינית העדכנית עשוי לגלות שהכניסה לרכב מזכירה מעבר מפונדק דרכים למסעדת מישלן. תנוחת הישיבה מצוינת. ההגה מציע טווח כיוון רחב, גם אם לעתים הוא מסתיר חלק מלוח המחוונים. צג המידע עצמו אינו מושלם, אך הוא עדיף משמעותית על המקובל בחלק מהמתחרות הסיניות: מעט מידע שמוצג בצורה ברורה וללא עומס מיותר.
טויוטה C-HR החשמלי
מנוע:
חשמלי : הספק מרבי 224 כ”ס, מומנט מרבי 27.4 קג”מ
ביצועים:
מהירות מרבית 160 קמ”ש, זינוק ל־100 קמ”ש ב־7.3 שניות
קיבולת סוללה:
77 קוט"ש. טווח נסיעה רשמי 607 ק"מ
בטיחות:
8 כריות אוויר, 5 כוכבים במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי
קבוצת זיהום:
1
מחיר:
200 אלף שקל
הנדסת האנוש היא אולי נקודת החוזקה המרכזית של הרכב. השליטה ברגנרציה מתבצעת באמצעות מנופים מאחורי ההגה, בדיוק כפי שצריך להיות. המסך המרכזי גדול, אך התפעול פשוט ואינטואיטיבי. בתחתיתו נותרו חוגות פיזיות גדולות וברורות לבקרת האקלים ולעוצמת השמע. קשה שלא לחשוב כמה הסחות דעת ותאונות אפשר למנוע כאשר פעולות בסיסיות אינן מחייבות ניווט אינסופי בתוך תפריטים.
גם הפרטים הקטנים מבוצעים היטב: פתחי המיזוג ממוקמים במקום הנכון, המתגים מרגישים מוצקים והתחושה הכללית היא של מוצר מתוכנן היטב. תא המטען סביר בגודלו, אך אינו יוצא דופן, וגלגל חלופי אין.
התמקדות באיכות ולא באבזור
על הכביש ה־C-HR ממשיכה להרשים. בשנים האחרונות טויוטה הצליחה למצב את עצמה במקום שבו עמדו בעבר יצרניות אירופיות מובילות: יצרנית של מכוניות עם כיול מוצלח והתנהגות כביש טובה. C-HR החשמלית אינה יוצאת מן הכלל.
ההגדרה המתאימה ביותר להתנהגות הכביש היא "מוצקה". בעיר היא סופגת שיבושים היטב, ומחוץ לעיר היא מעניקה תחושת ביטחון, יציבות ונוחות. אין כאן דרמה, אבל יש תחושה של רכב שעושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות — ובשוק החשמלי של היום זה רחוק מלהיות מובן מאליו.
באשר לטווח, כאן המציאות פחות מחמיאה. טויוטה מצהירה על 600 ק"מ, אך בפועל המספר הזה אינו נראה ריאלי. במהלך מבחן שכלל כ־250 ק"מ ירדה הסוללה מ־92% ל־30%, נתון שמצביע על טווח מעשי של 450-400 ק"מ. זה עדיין מספיק כדי להגיע מתל אביב לאילת ללא עצירת טעינה.
וכעת למחיר. C-HR החשמלית עולה כ־200 אלף שקל. בעולם הרכב קיים מושג המכונה "מס טויוטה" — תוספת המחיר שמשלמים עבור איכות, אמינות ומוניטין. במקרה הזה יש שתי בעיות: איכות חלקית ותחרות אגרסיבית.
מצד אחד, איכות תא הנוסעים והמרווח מאחור אינם עומדים בציפיות ממכונית במחיר כזה. מצד שני, כמעט כל היתר מצוין. הבעיה האמיתית היא התחרות. שוק הרכב החשמלי בישראל נשלט כיום בידי יצרנים סיניים, שהרגילו את הקהל לאבזור עשיר, למרחב פנימי נדיב ולמחירים נמוכים. הישראלים גם הפגינו נכונות לחיות עם חסרונות לא מבוטלים — החל מהתנהגות כביש בינונית ועד הנדסת אנוש בעייתית. מול המציאות הזאת, C-HR החשמלית היא כמעט אנומליה: מכונית שמתמקדת באיכות הביצוע ובחוויית השימוש יותר מאשר ברשימת אבזור נוצצת.
הבעיה היא שלא כל הלקוחות יידעו להעריך את היתרונות הללו, ובוודאי שלא ישמחו לשלם עבורם יותר. עבור מי שמעריך איכות, כיול נכון והנדסת אנוש טובה, זוהי אופציה מוצלחת מאוד, גם אם לא מושלמת. עבור מי שמחפש בעיקר תמורה מקסימלית לכסף, החשמליות הסיניות ימשיכו להיות הפתרון המתבקש.
