ניתוח
טעינה מהירה לעשירים, השאר יחכו: כך ייראה שוק הרכב החשמלי בישראל
פריסבי חנכה השבוע עמדת טעינה של 720 קילוואט - החזקה בישראל נכון להיום. אבל רק בעלי המכוניות החשמליות היקרות יוכלו לנצל את היכולת הזאת, שכן מכוניות עממיות כמו MG, BYD ו-GAC לא יכולות לקבל טעינה בהספקים כאלה. כך נוצרת חלוקה חדשה בשוק הישראלי: טעינה של דקות ספורות למי שיכול להרשות לעצמו, ועמידה ממושכת לשאר
בשבוע שעבר חנכה פריסבי, יבואנית אקספנג, עמדת טעינה חדשה ורבת עוצמה למכוניות חשמליות במעוין שורק. לפי החברה, ההספק של העמדה הוא 720 קילוואט - כלומר מדובר בעמדת הטעינה החזקה ביותר בישראל נכון להיום. עוד הצהירה החברה כי לעמדה ניתן לחבר ארבע מכוניות בו זמנית, מה שכמובן מפחית את ההספק בצורה משמעותית. לפי הצהרותיה של פריסבי, בעתיד יוקמו עוד עמדות טעינה כאלה, שיהיו פתוחות גם לשימושם של בעלי מכוניות חשמליות שאינן של אקספנג.
כיום משווקות בישראל לא מעט מכוניות חשמליות שעבורן טעינה מהירה בהספקים כאלה היא דימיונית, שלא לומר לא שימושית. למעשה, אפשר לומר שחלק ניכר מהמכוניות החשמליות העממיות ששווקו בישראל עד השנה שעברה כלל לא יכולות לקבל טעינה בהספק של 150 קילוואט. כלומר, אם וכאשר הן יתחברו לעמדת הטעינה החדשה והעוצמתית, בעליהן לא יחושו בכלל יתרון משמעותי כשיטענו אותן.
מי שכן יחושו ביתרון הם מי שיכולים להרשות לעצמם מכונית חשמלית מהדגמים היותר יקרים. אם נבחן כיום את ההיצע של המכוניות החשמליות שיכולות לקבל טעינה בהספקים של מעל 300 קילוואט, נגלה שאין שם הרבה שחקנים - רק דגמים בכירים של אקספנג, זיקר, ג'נסיס ועוד קומץ של יצרניות. לבעלי מכוניות כמו MG, BYD עממיות ו-GAC עממיות אין בכלל מה לחפש בעמדות טעינה כאלה. במילים אחרות, קבוצת קרסו מקימה רשת טעינה לעשירים, שבה מי שהפרוטה מצויה בכיסו יוכל להגיע לעמדה ולבזבז רק עשר דקות מזמנו היקר לפני שימשיך למחוז חפצו.
בכל הקשור במכוניות בנזין, אין הבדל בין אמידים יותר לאמידים פחות: גם בעליה של רולס רויס וגם בעליה של קיה פיקנטו שיגיעו לתחנת דלק יבלו בה את אותן חמש דקות. אבל במקרה של מכוניות חשמליות, זה עובד אחרת: משך הזמן שהרכב יבלה בעמדת הטעינה, בהנחה שזו עמדת טעינה מצהירה, נקבע לפי הספק העמדה ויכולת הרכב לקבל טעינה. כלומר, צריך שהרכב יוכל לקבל טעינה משמעותית ושהעמדה תוכל לספק מתח מהותי.
הקמה של רשת טעינה לעשירים אינה בהכרח דבר רע: היא בחזקת "אביזר טכנולוגי משלים", בדיוק כפי שיש יצרני רכב שמוכרים ללקוחותיהם שעוני יוקרה שיודעים כיצד לדבר עם המכונית. מי שרוצה – מוזמן להתענג על המוצר המשלים ולקבל את חוויית הבעלות המלאה. בעידן בו יצרני רכב חשמלי סינים לא נבדלים זה מזה ברמת האבזור או האיכות, אלא במאפיינים הטכנולוגיים, אביזרים משלימים לטכנולוגיה הם בחזקת אמצעי שיווק לגיטימי - מן הסתם כזה שנראה כאילו הוקם לטובת הכלל, אבל בפועל משרת רק את מי שיכול להרשות לעצמו.
המאזן עתיד להשתנות
אירוע נוסף שהתרחש השבוע בתחום טעינת הרכב הוא מסמך שפרסם משרד האנרגיה לקראת הקמת מאגר נתונים בזמן אמת על עמדות הטעינה הציבוריות. המאגר יפרט את המחירים בכל עמדות הטעינה בישראל, האם העמדה תקינה, האם היא תפוסה וכו'.
החשיבות של המאגר של משרד האנרגיה היא לא להווה, אלא לעתיד. כיום, בישראל יש 4 עמדות טעינה על כל 5 מכוניות חשמליות, כשרבות מהן ביתיות. זאת לעומת סין למשל, שבה יש רק שתי עמדות טעינה על כל 5 מכוניות חשמליות. הפער נובע מכך שבעוד בסין ניתן להסתמך על רשת הטעינה האדירה של המדינה שנפרסה כחלק מתוכנית מקיפה של משרד האנרגיה הסיני, בישראל בעל מכונית חשמלית לא ידמיין לקנות מכונית כזאת בלי לוודא מראש שבחניה הביתית שלו תהיה עמדת טעינה. זאת משום שהטעינה בעמדות הציבוריות יקרה הרבה יותר מטעינה ביתית.
אבל בעתיד המאזן הזה ישתנה: כיום, עיקר רוכשי המכוניות החשמליות משתייכים לאוכלוסייה אמידה יותר, שיש לה חניה פרטית ולפיכך יכולה להרשות לעצמה עמדת טעינה ביתית. מי שאין לו חניה, צריך או למצוא עמדת טעינה ציבורית ללילה, כשבשכונות מאוד אמידות בישראל ניתן למצוא לכל היותר עשר כאלה, ובשכונות פחות אמידות אחת או שתיים לכל היותר. אבל ככל שעובר הזמן, המכוניות החשמליות הופכות לנגישות יותר גם לאוכלוסיות אמידות פחות, שלא יכולות להרשות לעצמן חניה: כיום ניתן למצוא חשמליות משומשות בכ-100 אלף שקל, או לחלופין לקנות מכונית חדשה מדגם מוזל במחיר דומה.
וגם למי מהם שיש חניה, לא בטוח שכדאי להתקין עמדת טעינה ביתית, כשהשאלה הנשאלת היא - האם זה משתלם ביחס למחיר הרכב? אם מדובר בהוצאה של 6,000 שקל, כולל הנחת קו, חציבה של רצפת חניון וכו', ייתכן שכבר עדיף לטעון ברשת הציבורית - או בכלל לקנות מכונית היברידית. אגב, יש כאן אפקט של "ביצה ותרנגולת": במכונית בנזין, כשמחיר הרכב יורד הוא נהיה יותר נגיש לקהל גדול יותר של קונים. לעומת זאת, ברכב חשמלי, כשמחיר הרכב יורד - הוא נהיה נגיש לפחות קונים.
מהסתכלות על מפת עמדות הטעינה של משרד האנרגיה עולה שברוב ערי ישראל וברוב הכבישים המהירים ומרכזי הקניות ניתן למצוא עמדות טעינה ציבוריות. המספר הזה יעלה בעתיד - וזה מצוין. אבל יש לקחת בחשבון: בתחנת הדלק בעל הרולס רויס ובעל הקיה שווים, אבל בטעינה של רכב חשמלי תיוותר בישראל רשת לעשירים ורשת לעניים. ברשת לעשירים, בעלי האמצעים יבלו כמה דקות וימשיכו לדרכם. בגלל שמדובר בטעינה מהירה, סביר להניח שלא יהיו שם תורים, ולמי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו (כלומר יש לו מכונית עממית) בכל מקרה לא יהיה מה לחפש שם. ברשתות "העממיות", לעומת זאת, המצב יהיה שונה: כל מי שלא יכול לטעון בבית, כלומר לא משתייך לעשירונים העליונים, יגיע לרשתות האלה, עם מכוניות שלא זו בלבד שאין חניה לטעון אותן, אלא גם הטכנולוגיה שלהן דורשת עמידה ממושכת לטעינה.
אגב, פריסבי לא חשפה את המחירים של החשמל בעמדות הטעינה החדשות והחזקות, אבל היא כן ציינה שלבעלי אקספנג יהיו הטבות ייחודיות. כלומר, מי שיש לו יכולת לקנות מכונית יקרה ולהגיע לעמדה העוצמתית - יקבל חשמל בתנאים טובים יותר ממי שידו אינה משגת. בתנאי השוק החדשים האלה, ייתכן בהחלט שטעינה של רכב חשמלי בעמדות סופר מהירות, או סתם טעינה של רכב חשמלי בעתיד בעמדות ציבוריות רגילות, תהפוך לסוגיה חברתית מעניינת שהבסיס לה מורגש כבר עכשיו.
