פרשנותמדוע נעלמות המכוניות החשמליות הקטנות - ומי יחליפו אותן?
פרשנות
מדוע נעלמות המכוניות החשמליות הקטנות - ומי יחליפו אותן?
ב.מ.וו, ג'נרל מוטורס וטסלה הודיעו באחרונה כי הן זונחות את הדגמים החשמליים הקטנים. היורשות המסתמנות: מכוניות חשמליות אולטרה-זולות
בשבוע שעבר התקיימה מסיבת העיתונאים השנתית של טסלה לרגל פרסום הדו"חות הכספיים. התוצאות של יצרנית המכוניות החשמליות היו מצוינות, אבל החדשות על העתיד היו פחות טובות. המשקיעים התאכזבו משתי סיבות עיקריות: העובדה שאפילו המנכ"ל והמייסד אלון מאסק לא ממש יודע לומר מתי יגיע הסייברטראק, הטנדר העתידני, והחלטת החברה לגנוז את התוכניות שלה להצגת טסלה 2 - אחת המכוניות שיצרו הכי הרבה באזז בקרב חובבי המותג, ואשר מחירה אמור לעמוד על פחות מ-25 אלף דולר; הישג ראוי לציון בהתחשב בעובדה שמחירה של האחות הגדולה, טסלה 3, הוא בערך פי שניים.
טסלה ממש לא לבד: ב.מ.וו הודיעה בשבוע שעבר שתחדל בעוד כחצי שנה לייצר את המכונית שבעצם החלה את המהפכה החשמלית עבור החברה הגרמנית: ה-I3 אשר שווקה בישראל בעבר בהצלחה בינונית בלבד.
ואם זה לא מספיק, מההכרזה של ג'נרל מוטורס על השקעת ענק ברכב חשמלי בשבוע שעבר נעדרה מכונית חשמלית אחת: השברולט בולט הקטנה. השברולט בולט נחשבה למכונית מהפכנית עבור ג'נרל מוטורס: קטנה, עירונית, חסכונית. מכוניות שברולט בולט אפילו יובאו לישראל גם לצורך ניסויים במרכז המחקר והפיתוח של החברה וגם ביבוא מקביל ואישי (המכונית אינה מיובאת לישראל על ידי היבואנית UMI).
במקרה של הבולט, לפחות לפי פרסומים בארה"ב, מדובר במכונית שפשוט לא מיוצרת כיום: שברולט הורתה על כמה ריקולים שלה, אשר הגיעו גם לישראל, ומאז לא חידשה את ייצור הדגם. אחרי הפרסומים בארה"ב הדגישה שברולט כי לבולט עדיין יש מקום של כבוד בהיצע הדגמים העתידי שלה, אבל הנזק מהריקולים של מכוניות שלא זו בלבד שנשרפו – אלא לפעמים גם השמידו את הבית שבו חנו – עשה את שלו.
המשותף לב.מ.וו, טסלה ושברולט פשוט: הן לא רוצות לייצר מכונית חשמלית קטנה. ומאחר שמכוניות קטנות זולות מאחיותיהן הגדולות - מדובר בפגיעה בלקוחות שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש את הדגמים היקרים יותר.
מדוע יצרני הרכב לא רוצים לייצר מכוניות חשמליות קטנות? למהלך כזה יכולות להיות כמה סיבות המבוססות על שתי שאלות עיקריות: "האם הלקוחות מוכנים לשלם יותר?" ו"כמה זה עולה לנו?". במקרה של הלקוחות, התשובה היא "כן" - יש מספיק לקוחות שמוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור מכונית חשמלית משפחתית. ישראל היא דוגמה מצוינת: טסלה 3 היא מכונית יקרה בישראל ביחס למדינות אחרות והלקוחות עדיין עומדים בתור. באירופה טסלה 3 היא המכונית החשמלית הנמכרת ביותר.
הבעיה הגדולה ביותר טמונה ב"כמה זה עולה לנו". מכונית חשמלית אפשר לפתח ואפילו בהצלחה, טסלה מוכיחה זאת היטב. מנוע של מכונית חשמלית אינו מנוע מורכב, ולא קשה להוציא ממנו הספקים יפים. הבעיה היא בסוללה: גם בנפח וגם במחיר.
הנוסחה פשוטה: סוללות של רכב חשמלי תופסות מקום. הרבה מקום. הן גם "מתהדרות" במשקל כבד. בלי המשקל והנפח – אין טווח נסיעה. כמובן, אפשר לייעל סוללות, לצמצם את גודלן ואת משקלן. אבל מדובר בתהליך שעולה כסף - ובמקרה של רכב חשמלי, הסוללה והטכנולוגיה המושקעת בה תופסות חלק ניכר מ"עוגת" התמחור. כלומר, אם רוצים לייעל את הסוללה, אזי צריך לייקר את המכונית, והמחיר שלה יתקרב לזה של המכונית החשמלית הגדולה יותר – ואז אין טעם לרכוש מכונית חשמלית קטנה.
חשוב לזכור עוד עובדה חשובה: אחד השיקולים העיקריים לרכישה של מכונית קטנה הוא חיסכון, למשל בדלק; אבל במכונית חשמלית אין דלק. וכך מוצאים עצמם יצרני הרכב הגדולים בבעיה: אין להם טעם לייצר מכוניות חשמליות קטנות, פשוט כי אין מי שיקנה אותן במחירים שהם יכולים לייצר. וכאשר הם מנסים לייצר מכונית חשמלית שתהיה "טובה" מבחינת עלות-תועלת, למשל שברולט בולט, הנזק ליצרנית שמביאה טכנולוגיית הקטנת הסוללה הוא כה גדול, שהיצרנית "מרדימה" את הפרויקט בשקט ובעדינות.
במקרה של ב.מ.וו מדובר בבעיה אחרת: מכונית עירונית חשמלית פשוט אינה עומדת בקו אחד עם ערכי המותג. אם שמים בצד את מיני, ב.מ.וו לא מייצרת מכוניות שהן באמת קטנות, פשוט כי היא לא צריכה. ב.מ.וו סדרה 1, הדגם הקטן בהיצע של היצרנית הגרמנית, אינה מכונית קטנה והלקוחות מצפים לערכי מותג מסוימים מיצרן רכב - שהם לא מקבלים במכונית קטנה.
ועם זאת – עדיין יש מכוניות חשמליות קטנות, אולטרה-זולות. כך, לאחרונה הודיעה פולקסווגן הגרמנית שהיא "מחיה" את ה-UP החשמלית הקטנה כי היא צופה ביקוש לרכב חשמלי קטן וזול. וה"בזול" הוא קריטי: לב.מ.וו I3 ולטסלה 2 אולי אין מקום בעתיד החשמלי, אבל למכוניות החשמליות ה"עממיות" והאולטרה-זולות - יש.
פולקסווגן לא לבד: לדאצ'יה יש את הספרינג הקטנה, ויצרניות נוספות נערכות להציג מכוניות חשמליות שיוכלו להביס את הנוסחה המתמטית של עלות-תועלת. אבל למחיר הנמוך יש כמובן מחיר ברמה הצרכנית: טווחי הנסיעה של המכוניות האלה מיועדים "לנסיעה עירונית". במילים אחרות - הם עלובים. רמת הבטיחות של חלק מהמכוניות האלה, למשל הדאצ'יה, היא מביכה (כוכב אחד בלבד במבחן הריסוק) ולעת עתה לא ברור האם המכוניות האלה יגיעו בעיקר לציי הרכב השיתופי או יירכשו על ידי צרכנים פרטיים.
אבל על עובדה אחת לעת עתה כנראה אין עוררין: הסיכוי למצוא בשנים הקרובות מכונית חשמלית של יצרני רכב מערביים שתהיה קטנה, בטוחה, עם טווח סביר- ובמחיר שפוי – הולך וקטן.
