הביקוש מתמתן, המס עולה: הלימבו של מחיר החשמליות
הביקוש מתמתן, המס עולה: הלימבו של מחיר החשמליות
מחירי המכוניות החשמליות ב־2024 יושפעו מהעלאה חדה של מסי הקנייה ל־35%, כשמנגד הביקוש מתמתן, והיבואנים כבר תקועים עם סחורה בנמלים. דיון שהתקיים לאחרונה בוועדת הכספים חושף כי היבואנים גלגלו לעצמם חלק מהטבות המס. ככה זה כשמסתירים מהציבור איזה חלק מהסכום הולך למדינה ואיזה ליבואנים
בעוד שבוע בדיוק, ב־1 בינואר, תיכנס לתוקף העלאה משמעותית של מסי הקנייה על רכבים חשמליים והיברידיים, מ־20% ל־35% ומ־55% ל־83% בהתאמה. ועדת הכספים קיימה בשבוע שעבר דיון בנושא זה בעקבות מכתבים זועמים ששיגרו במהלך השבועיים האחרונים בכירים ממשרד התחבורה, משרד האנרגיה ועוד שורה של גורמים שרצו למחות על ההתייקרות הצפויה.
אלא שמדובר במצב של מעט מדי ומאוחר מדי. דיון על עליית המס על הרכב החשמלי לא ניתן לקיים שבועיים לפני מועד העלייה בלי להציג חלופות נורמליות, בטח שלא בזמן מלחמה, ויותר מכך – מדובר בדיון שככל הנראה יהיה עקר.
הצו להעלאת מחירי הרכב החשמלי נחתם לפני יותר משלוש שנים, וגם בשנה שעברה התעוררה מהומה לפני כניסת הצו לתוקף. הוועדה עשתה לא מעט רעש, הבטיחה לשגר מכתבים כפי שעשתה גם הפעם – וב־1 בחודש נכנס מס הקנייה הגבוה יותר לתוקף. כך כנראה יהיה גם ב־2024. יתרה מזאת, בדיון נחשף גם היקף הכנסות המדינה מההעלאה הצפויה של מס הקנייה על הרכב החשמלי: כמיליארד שקל. הסיכוי לוויתור על סכום כזה בזמן מלחמה בלי הצגת חלופה ראויה אינו גבוה בכלל.
עם זאת, מאחורי הדיונים, האיומים והנתונים מסתתרת כמו תמיד תמונה הרבה יותר רחבה, שייתכן שלא שוקפה כראוי בוועדה שבה נטען שמחירי החשמליות יעלו, שתושבי הפריפריה ייפגעו וכיוצא בזאת. ראשית, אי אפשר להתעלם ממשקלם הניכר של יבואני הרכב בתהליך. גורמים בענף הרכב מדווחים על שלל מגעים ולחצים על רגולטורים.
יבואני הרכב למדו בשנת 2023 לקח קשה: כשהלקוחות לא מגיעים אפשר להוזיל את המכוניות החשמליות. למי שאינו זוכר, בשלהי 2022 ובתחילת 2023 מכונית חשמלית היתה חלום בלתי מושג. לקוחות עמדו בתור כדי לרכוש "זכות למכונית חשמלית", ויבואני הרכב חגגו על כל דגם חדש שמצויד במסך מסתובב.
אבל מאז שוק הרכב הישראלי הפך הרבה יותר מורכב: מהגדרה של "אני חייב מכונית חשמלית" הלקוחות עברו ל"אני רוצה רכב כביש־שטח חשמלי מרווח" או "אני זקוק למשפחתית חשמלית עם טווח גדול". הלקוחות הפכו בררנים, למדו את המוצר, ואינם מוכנים עוד לרכוש מיבואני הרכב מכוניות עם טווח מוגבל, אינם מוכנים לשלם מחיר מופקע על חשמלית קטנה, ומסרבים לרכוש מכוניות חשמליות מיבואנים שצברו עשרות שנות מוניטין מפוקפק במתן שירות ללקוח.
גם המסרים השיווקיים כבר לא מהדהדים היטב. מי שמיתג את החשמלית שלו כ"ספורטיבית עממית" גילה שאת הלקוח זה לא מעניין. מי שטוען שעל החשמלית שלו ניתן לגבות מחיר מופקע מפני שהיא יוקרתית ובעלת מראה רטרו, גילה שהלקוחות לא עומדים עם הכסף ביד, ושכבת האבק על המכוניות במדבר הולכת ומתעבה.
וכך בחודשים האחרונים יבואני הרכב דווקא מורידים את מחירי החשמליות: לאורה יש גרסה חדשה ומוזלת, המחירונים של MG ירדו, BYD מוכרת מכוניות במבצע, מקסוס מורידה מחיר. ההנחות האלה נובעות בחלקן הגדול מאומדנים שגויים שביצעו היבואנים של הרצוי והמצוי והתעלמות מן ההתפתחות המהירה של הלקוחות בישראל והפיכתם לנבונים יותר.
בפועל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשוק הרכב הישראלי יש הצפה של חשמליות ועל כך יעידו המלאים בנמלים. להצפה הזאת יש סיבות שאינן בהכרח רק תמחיריות, למשל עמדות הטעינה. רוב הישראלים אינם מתגוררים בבתים פרטיים וקצב פריסת עמדות הטעינה ה"רגילות" אינו "שיטפון".
עוד נקודה חשובה: בימים אלה יבואני הרכב מוכרים מכל הבא ליד "דגמי 2024", במיוחד חשמליים, תוך הדגשת המסר שבעוד שבוע המחירים יעלו. לפי גורמים בענף הרכב, המסר מחלחל היטב. מי שלא במילואים ולא מוטרד מהמלחמה, קונה מכוניות חשמליות לטובת מסירה בינואר. ליבואני הרכב יש כעת לפי הערכות מעל 90 אלף מכוניות שתקועות בנמלי ישראל, לפי הערכות כמחצית מהן הן חשמליות.
ובל נשכח, שערי המטבע הנוכחיים פועלים לטובת יבואני הרכב הודות לירידות בשערי החליפין. תנודות בשערי החליפין נמדדות בדרך כלל על פני חודשים, אבל דווקא השבוע הבא, השבוע שבו ישוחררו המכוניות ממכס, הוא שבוע בודד אחד שבו השערים יפעלו לטובת היבואנים.
הבעיה היא שלפי הערכות ראשונות שנשמעות בענף הרכב, דווקא ההתייקרויות המשמעותיות לא יתקיימו בחודש הבא. ליבואני הרכב יש כעת מלאי של חשמליות שיספיק בערך לכל הרבעון הראשון של 2024, וחלק מהמכוניות האלה יגיעו לציי הרכב. פרסום של מחירון חדש פירושו תשלום של שווי שימוש יותר גבוה לכל מי שיבחר מכונית שעלתה לכביש ב־2024. שווי שימוש גבוה עלול לבטל את היתרון שגלום במכונית חשמלית, ולדחוף את מחזיקי הרכב הצמוד למכוניות שלא צריכות לבלות שעות בטעינה. כלומר הדגמים העממיים שתקועים בנמלים כנראה לא יתייקרו באופן משמעותי לפחות עד פסח, ומי שחושב שכעת הוא "דופק את המערכת" יגלה במהרה שהתייקרות ינואר תהיה מינורית.
אבל נושא אחד שוב ושוב אינו עולה בשום דיון של ועדות הכנסת בנושא התייקרות הרכב החשמלי, נושא שיכול בקלות לפתור את בעיית ההתייקרויות: נושא הרכב המחיר, כלומר ממה מורכב המחיר של המכונית החדשה. במהלך הדיון בוועדת הכספים ציינה מירי סביון, המשנה למנכ"ל רשות המסים, כי "למרות המתווה המדורג, בשנים קודמות חלק מהסכום בשל שיעורי המס הנמוכים גולגל ליבואנים ולאו דווקא לצרכנים". כלומר מי שנהנו ממס הקנייה הנמוך ועדיין גזרו קופון שמן היו יבואני הרכב.
גם כעת עלייה של מס הקנייה על המכוניות החשמליות היא עלייה תיאורטית לחלוטין. מס הקנייה אכן עולה, אבל ייתכן שהיצרן סגר דיל עם יבואן הרכב, ומוכר לו את המכונית במחיר נמוך יותר, בחלק מהמקרים יש הסכמי סחר. את כל אלה הצרכנים בישראל לא יודעים, מפני שיבואני הרכב משמשים כ"גובים" של המדינה. הצרכן רוכש את המכוניות בלי לדעת באמת כמה מתוך מחיר המכוניות מגיע לכיסי המדינה וכמה לכיסי היבואן. מגדילים לעשות יבואנים שכבר מזהירים מעליית המחירים של ינואר כשהם יודעים היטב שהם מוכרים מכוניות ששוחררו ממכס בדצמבר.
ברשות המסים טענו במשך השנים שחשיפת הרכב המחיר של מכוניות, כלומר כמה מהסכום הולך לכיסי המדינה, מסכנת סודות מסחריים של יבואני הרכב, אבל כיום רוב יבואני הרכב יודעים בכל מקרה כיצד לבצע "חישוב לאחור" של מחירי המכוניות, כך שטענה זו מזמן אינה ריאלית.
השורה התחתונה היא שמהלך פשוט אחד של פיצול התשלום על מכונית חדשה לשני תשלומים, אחד למדינה ואחד ליבואן הרכב, היה יכול לאפשר ללקוחות לדעת באמת אם מכוניתם מתייקרת בגלל עליית המס, אם היבואן עובד עליהם, אם בכלל כדאי להם לחכות ל־2024 או להיכנע ללחצים ואם הם יכולים לקבל עסקה יותר טובה. מכיוון שהמדינה והיבואנים נהנים מהסידור הזה, שבו הצרכנים נותרים בחוסר ידיעה, כנראה שהרכב החשמלי יתייקר בקרוב, לפעמים בכלל ללא הצדקה, ובטוח שהצרכנים יישארו באפלה.
