האח הגדול: הצעת חוק לפריסת מצלמות זיהוי הפנים במרחב הציבורי אושרה בוועדת השרים לחקיקה
האח הגדול: הצעת חוק לפריסת מצלמות זיהוי הפנים במרחב הציבורי אושרה בוועדת השרים לחקיקה
ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת החוק של השרים לוין ובן גביר שמתירה למשטרה להציב מצלמה ביומטרית, ניידת או קבועה, במרחב הציבורי. המתנגדים: "הצבת מצלמות חכמות תמנע מאנשים להתנהג באופן חופשי מתוך חשש שהם נתונים תחת מעקב"
מדינת משטרה? הצעת החוק שתאפשר לממשלה לפרוס מצלמות ביומטריות במרחב הציבורי כמעט ללא כל פיקוח חיצוני אפקטיבי ותספק לה כוח משמעותי לבצע ריגול המוני אחרי אזרחים אושרה היום (ב') בוועדת השרים לחקיקה, אחרי שחזרה לסיבוב שלישי בה.
"כל הסדר שהוא יהיה חשוד כשזה (איתמר בן גביר - ע.כ) השר הממונה על הפעלתו", אמר ל"כלכליסט" עו"ד חיים רביה, מומחה פרטיות וסייבר, "בלי דמוקרטיה אין פרטיות".
הצעת החוק נחשפה בגלגולה המקורי ביולי 2021, כששולבו המצלמות הביומטריות עם הסדרת החקיקה של הפעלת מערכת צילום לוחיות הרישוי "עין הנץ". החשיפה עוררה סערה תקשורתית, שייצרה גם יותר מ-5,600 תגובות ציבור באתר החקיקה הממשלתי. באפריל 2022, תחת ממשלת בנט-לפיד, הגיעה הצעת החוק לסיבוב שני כשעלתה לדיון בוועדת השרים לחקיקה ואושרה להמשך חקיקה, אך זו נעצרה בעקבות פיזור הכנסת.
היום כאמור חזרה ההצעה לוועדת השרים, במטרה לאשר אותה להצבעות במליאת הכנסת, כאשר את ההצעה הגישו במשותף שר המשפטים, יריב לוין, והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. בן גביר התראיין ב-1995 כשהוא אוחז בסמל מרכבו של ראש הממשלה אז יצחק רבין, ואיים שכמו שהגיעו לסמל אפשר להגיע גם לרבין; תלה בגאווה בסלון ביתו את תמונות של המחבל ברוך גולדשטיין, שאותו הגדיר כ"גיבור שלי"; והורשע בעבר בהסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור, לאחר שנשא שלט שבו כתוב "לגרש את האויב הערבי", והחזיק מנשר שבו נכתב "הרב כהנא צדק, הח"כים הערבים הם גיס חמישי".
הצעת החוק מתירה למשטרה להציב מצלמה ביומטרית, ניידת או קבועה, במרחב הציבורי לצורך מניעה או גילוי פשע חמור, מניעת פגיעה חמורה בביטחון נפש או רכוש, איתור נעדר או אכיפת איסורי כניסה למקום ציבורי מוגדר. היא כוללת סייגים שונים להפעלה שנועדו לשפר את ההגנה על פרטיות האזרחים (למשל, מחיקת נתונים ביומטריים שלא זוהו בזמן אמת תוך 72 שעות, או אמירה שאין בהצבת המצלמה "כדי לפגוע בפרטיותו של אדם במידה העולה על הנדרש").
ואולם, הפיקוח החיצוני על הצבה ותפעול המצלמות אפסי: הגורם המוסמך לאשר שימוש במצלמה ביומטרית הוא קצין משטרה שהוסמך לכך, כאשר המשטרה מחויבת רק לדוווח ליועץ המשפטי לממשלה על אמינות המערכת ועל השימוש שנעשה בה.
פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב הסביר שבהצעת החוק חסרה בקרה שיפוטית לפני השימוש. "כל התהליך המתואר הוא בתוך המשטרה, עם דיווחים בדיעבד", אמר. "אם רוצים להכשיר את השימוש בכלי הזה, אני חושב שצריך אישורים מוקדמים נוספים - של היועמ"ש ושל בית משפט, שיסתכלו על הסוגיה ויראו אם יש צורך אמיתי. צריך איזונים ובלמים לשיקול הדעת של המשטרה מול הכלי רב העוצמה הזה, ובהצעת החוק - אין מספיק. בנוסף, צריך לתגבר מאוד את חובות הדיווח: לא רק פעם בשנה, אלא פעם בחודש, עם פירוט הרבה יותר משמעותי".
לכך מוסיף בירנהק בעיות רוחב שנובעות מעצם ההפעלה של מצלמות ביומטריות במרחב הציבורי: "מצלמה ביומטרית תשנה את המרחב הציבורי - ותשנה אותנו. עד עכשיו, בררת המחדל היא שיש לכל אדם חירות להסתובב בכל מקום ציבורי, ולעשות ככל העולה על רוחנו - כל עוד אין אנו פוגעים באדם אחר. הייתה לנו אנונימיות מול המדינה. מצלמה ביומטרית תהפוך את בררת המחדל: המדינה תוכל לדעת מי בדיוק נמצא איפה בכל מקום. לזיהוי טוטלי כזה יש השפעה דרמטית על היכולת שלנו להפגין, להיפגש עם אחרים במרחב הציבורי, או סתם להיות בחוץ.
"מעבר לעניין העקרוני, יש חשש מזליגת המידע מהמשטרה לגורמים עוינים ולגורמים מסחריים - וראינו לא מעט מקרים שבהם שוטרים העבירו מידע או מכרו מידע לגורמים אחרים. ובנוסף, יש חשש מטעויות. זיהוי ביומטרי כיום נחשב למדויק יותר מאשר זיהוי אנושי, אבל גם אם הדיוק מגיע ל-99%, שזה הרבה מאוד, זה אומר 1% של טעויות, כלומר על כל אלף איש, יהיו עשרה שיזוהו בטעות. אם הזיהוי יוביל לתיעוד או למעצר - אנחנו בבעיה".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה התייחסה לכמה שינויים שנעשו בהצעת החוק, ושלכאורה אמורים למתן את הפגיעה בפרטיות. "יש בתזכיר תיקונים אבל חלקם מעוררי גיחוך. כך, למשל, צילום ביומטרי בהפגנות לא יהיה בכל מקום ציבורי אלא ב'מקום ציבורי מגודר', שלא הוגדר בעצמו בחוק ומשאיר טווח רחב של פעילות עבור המשטרה בדיכוי הפגנות", אמרה. "שימוש במערכות מבוססות בינה מלאכותית לזיהוי פנים איננו נעצר בידיעה מי היה, היכן ומתי. מערכות אלה כבר כיום מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית ועוד. הדבר מעניק למשטרה גישה למידע שהוא רגיש ביותר ונמצא בליבת הזכות לפרטיות, גם אם נאסף במרחב הציבורי. הצבת מערך של מצלמות חכמות במרחב הציבורי, תמנע מאנשים להתנהג באופן חופשי מתוך חשש שהם נתונים תחת מעקב, ובין השאר לממש את הזכויות הפוליטיות שלהם. מערכות איסוף מידע כלליות מעניקות למשטרה מידע לא קונקרטי, בדומה לרשויות ביון ולצבא. מידע כזה בידי המשטרה משנה את יחסי הכוחות בין המשטרה לבין האזרחים, ובמידה רבה בין המשטרה לבין הדרג הפוליטי".
לדברי שוורץ אלטשולר, בעיות אלה הובילו למגמה שלא לאפשר לרשויות אכיפת חוק במדינות דמוקרטיות להשתמש בשגרה במצלמות ביומטריות. "המגמה קיימת בארה"ב שבה ערים רבות אוסרות על גופי המשטרה שלהן לעשות שימוש במערכות אלה. חוק הבינה המלאכותית החדש של האיחוד האירופי אוסר באופן גורף זיהוי פנים מבוסס בינה מלאכותית בזמן אמת על ידי רשויות אכיפת חוק ומי שעוקב אחר הדיונים שהיו בעניין זה באירופה יכול לראות שנאמר בהם במפורש שזיהוי הפנים יהיה סימן ההיכר בין דמוקרטיות לדיקטטורות בשנים הבאות. העובדה שדווקא עכשיו בוער לממשלת ישראל להוציא את עצמה מקרב קבוצת המדינות המתוקנות, היא מטרידה", אמרה.
פרופ' ערן טוך, ראש המחלקה להנדסת תעשייה באוניברסיטת תל אביב, הוסיף: "הצעת החוק הנוכחית היא פספוס חמור בעיני, והיא מזניחה את הפרטיות של אזרחים. הממשלה לא ניצלה את ההזדמנות הזו לקבוע סטנדרטים ברורים להגנה על מידע פרטי. המשמעות היא שכל ההגנות שהחוק מציע נשענות על הרצון הטוב של קציני המשטרה ותקנות מעורפלות. החסרונות הם מרובים: היעדר הגדרה ממוקדת ומדויקת לשימוש במערכות טכנולוגיות נגד פשעים חמורים; היעדר ממונה על פרטיות שירכז את כל המאמצים בנושא; היעדר מנגנון שיאפשר לאזרחים לדעת כיצד השתמשו בנתונים שלהם; ובעיקר היעדר שימוש בטכנולוגיות ושיטות לעיצוב לפרטיות. היינו מצפים לראות שימוש בשיטות מתקדמות של הנדסת פרטיות שיאפשרו לבנות מערכת אפקטיבית למניעת פשעים, תוך שמירה על פרטיות האזרחים".
