נתניהו וההפיכה ימנעו הקמת ועדת חקירה, והמבקר נרתם למאמץ
את הקרב האחרון בין הרמטכ"ל לשעבר לבין מבקר המדינה יש להבין על רקע התמונה הכוללת של מאמצי נתניהו להפליל את הצבא ואת מערכות המשפט בחסות אחד מיעדיה של ההפיכה המשטרית: לשכתב את דימויו ההיסטורי
1. הקטטה שנחשפה בין הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי למבקר המדינה מתניהו אנגלמן היא נגזרת של מערכה רחבה יותר שנפרסת גם בעתירת הסנגוריה הצבאית נגד המבקר. עתירה שיש לה טקסט – נגד הביקורת שמיועדת להפללת בכירי הצבא, ויש לה סאב־טקסט שקשור לתוכנית הגדולה של נתניהו - להפיל את עיקר האחריות לטבח 7 באוקטובר על הצבא ולמנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
הקרב על הוועדה הוא נדבך מרכזי, אם כי קצת נסתר, של ההפיכה המשטרית. כדי להימלט מאחריות לטבח 7 באוקטובר ולכפות נרטיב שקרי בשיפוט ההיסטורי של דמותו ופועלו, על נתניהו לקעקע שני מוסדות שעומדים בדרכו - מערכת המשפט ומערכת הביטחון. וביתר פירוט: היועצת המשפטית לממשלה, בית המשפט העליון, הצבא והרמטכ"ל.
2. נתניהו הוא "קורבן" של שתי ועדות שהוקמו בתקופת ממשלת לפיד־בנט. ועדת אסון הר מירון מצאה אותו אחראי אישית למותם של 45 מתפללים, ואילו ועדת הצוללות וכלי השיט הוציאה לו מכתב אזהרה על "יצירת סיכון לביטחון המדינה ותוך פגיעה ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". הנוסח החמור ביותר שהופנה אי פעם לראש ממשלה.
מכתבי האזהרה, לנתניהו ולארבעה אישים נוספים, הוצאו לפני למעלה משנה, ועדיין לא החל התהליך המייגע של שמיעת המוזהרים, בואכה גיבוש מסקנות והמלצות. ואם נגיע לזה - היכן יהיה נתניהו? עדיין במשפטו הפלילי ואולי בהכנות לעדותו בוועדה לחקירת הטבח? ואולי בעוד הסתבכות שעלולה להתפוצץ עליו בפרשת קטאר־גייט.
המציאות הזו תדון את נתניהו להתגוננות משפטית בשארית חייו. במשפטים, בוועדות חקירה. כנאשם, כעד, כמוזהר. לשפע הזה לא יספיק אפילו תמנון משפטי רב ראשי כמו עו"ד עמית חדד. אלא שנתניהו לא ייתן לזה לקרות. מי שרוצה להבין את מהות ההפיכה המשטרית, צריך להבין אותה גם ובעיקר בהקשר הזה.
3. אל מול הקמת ועדת חקירה ממלכתית פועל נתניהו בשתי דרכים עיקריות: ראשית, ריסוק הלגיטימציה של נשיא בית המשפט העליון כדי ליטול ממנו את הסמכות להקמתה. הוא כבר מבין שוועדות עצמאיות מהסוג שבראשן שופטות ושופטים כמרים נאור ז"ל ודבורה ברלינר (מירון) ואשר גרוניס (צוללות) אינן בשורה טובה עבורו. בינתיים, יש כבר החלטת ממשלה על הקמת ועדת דחלילים אחרת שתופקע מידי הנשיא השנוא יצחק עמית.
שנית, העמסת אחריות מקסימלית על הצבא כבר עכשיו. וזה קורה בכמה דרכים: בשיסוי שופרות הרעל - מהתקשורת ועד שרים וחברי כנסת – בבכירי הצבא. לחופש הזה שבו חדלי האישים בממשלה מגדפים את הרמטכ"ל, הקודם והנוכחי ואת ראש השב"כ הקודם, לא היה תקדים בתולדותינו. והפלת האחריות על הצבא נעשית במקביל גם בידי מבקר המדינה שמתנפל על הקצינים הבכירים כדי לשרת את הנרטיב שרצוי לנתניהו.
זה ההקשר הרחב שבו יש להבין את עתירת הסנגוריה הצבאית נגד המבקר ואת דרישת הרמטכ"ל לשעבר ממנו לגנוז טיוטות שנכתבו מבלי לשמוע אותו, ומן הסתם קצינים נוספים.
1 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי. ההתנפלות עליו נועדה לשרת את הנרטיב שרצוי לנתניהו
(צילום: דובר צה"ל )
4. שתי הדרכים האלה משקפות את הכרזת המלחמה של נתניהו על שני מוסדות מרכזיים שעד לפני כמה שנים הובילו במקום הראשון והשני בכל משאל של אמון הציבור במוסדות המדינה – צה"ל ובית המשפט העליון. לנתניהו אין שום בעיה לשסות בהם את תומכיו כדי לרסק את תדמיתם ומעמדם, כדי לשרת את מטרת העל שלו - למנוע ועדת חקירה ממלכתית. למנוע את בילוי שארית חייו בהתגוננות מפני מסקנות והמלצות קשות. קשות בהרבה מההרשעה הצפויה בתיק המתנות.
הרשעה כזו עלולה להוביל אותו לכלא, אבל אחריות אישית בסעיפי האזהרה החמורים בצוללות ולטבח 7 באוקטובר (בנוסף לאחריות לאסון המירון) היא חמורה שבעתיים. כי היא נוגעת בעצב הכי רגיש של נתניהו - דימויו העצמי כ"פרוטקטור של ישראל". ומדובר כאן במסה קריטית שלילית שתטביע במצחו את אות הקין האולטימטיבי. את מורשת הכישלון החמור ביותר אי פעם של מנהיג ישראלי. נתניהו, כבן של היסטוריון, מבין את זה ולכן יעשה את הכל למנוע את התוצאה הזו.
5. לכן, כל עוד הוא בשלטון לא תקום ועדת חקירה ממלכתית. לכן הוא חייב להישאר בשלטון כדי לא לחזור על "המשגה" שאיפשר לממשלת השינוי להקים את שתי הוועדות שכה החמירו איתו. ועל הדרך, הוא ימחק בהדרגה את שאר הצללים, המחדלים והפגמים שכבר נרשמו, בהליכים שהסתיימו (המירון) ובאלה שעדיין מתנהלים (משפטו הפלילי וועדת הצוללות). כדי לעשות את זה הוא לא יכול להסתפק בהימנעות מוועדת חקירה. על מנת לסלק את הסכנה שמורשתו תיכתב בידי גורמים שאינם בשליטתו, עליו לנצח בבחירות, לדחותן, להטותן, ואולי למנוע את קיומן.כדי להגשים כל אחד מתסריטי הזוועה האלה, עליו לשלוט בארבעה גורמים: המפכ"ל, ראש השב"כ, היועץ המשפטי לממשלה ויו"ר ועדת הבחירות. אתם מוזמנים לסמן וי ליד כל פונקציה ושלב בהשתלטות עליה. דני לוי, דוד זיני, הדחת בהרב־מיארה (שבמקרה הטוב תשרוד תחת פסק דין של בג"ץ). ויו"ר ועדת בחירות? חזרנו לדה־לגיטימציה לבית המשפט העליון שהיו"ר נמנה על שופטיו. וגם כאן כבר מתבשלות הצעות חוק: הן למינוי דחליל אחר כיו"ר, והן להרחקת בג"ץ מלדון בהחלטותיו. נניח שהיו"ר החדש יפסול מועמדים ורשימות ערביות ויכשיר את בחירתם של ברוך מרזל ובנצי גופשטיין - בג"ץ יסולק מסמכותו לבקר החלטות אלה.
6. וזה מחזיר אותנו לתמונה הגדולה של ההפיכה המשטרית ויעדיה. הרס מערכת המשפט משרת את נתניהו לא רק במסמוס משפטו הפלילי, אלא גם בהסרת ועדות החקירה שמאיימות עליו פעמיים: גם התגוננות כל חייו מהאזהרות שכבר הוצאו או יוצאו, וגם להירשם בהיסטוריה כאחראי לגדול שבאסונות שפקדו את עמו תחת שלטונו. לכן, הוא צריך לבטל כל מנגנון חקירה עצמאי ולהקריב את צה"ל כדי שינקה אותו ואחריו.
הטרגדיה הזו שהוא ממיט, מועצמת באמצעות השותפים הפוליטיים היחידים שמוכנים לתמוך בדרכו זו - הציונות הדתית והכהניסטים, שלהם חשבון מקביל מול הצבא והמשפט. את שניהם יש להסיר בדרך להתנחלות בעזה, להמשך הפרעות בשטחים, להקמת בית המקדש ולכינון בגאון של ה"עם לבדד ישכון". ולכן הם שותפים נלהבים להרס שני המוסדות האלה. במיוחד, כשהם האחרונים שמוטרדים מהחרבת הדמוקרטיה באמצעות העברת כל סמכויות השלטון לממשלה ומחיקת השירות הציבורי הממלכתי.
ההפיכה המשטרית היא סך האינטרסים האפלים והמסוכנים של שני צדי הקואליציה ההרסנית הזו. ומיותר לשאול מי רוכב כאן על מי – נתניהו על הכהניסטים או להיפך. שניהם רוכבים האחד על השני, ושניהם מאיימים לרסק את מפרקתה של הדמוקרטיה השברירית שלנו.
