למרות תביעות חוב של 1.25 מיליארד שקל: אושר הסדר החוב של א.מ.צ שמש
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שיקום חברת התשתיות עדיף על פירוקה, בין היתר בשל הפרויקטים שהיא מבצעת עבור נתיבי ישראל, נת"ע ורכבת ישראל; ההסדר יתבסס על המשך פעילות החברה, תקבולים מפרויקטים, 1% מהכנסותיה במשך חמש שנים ומימוש נכסים של בעלי המניות והערבים
למרות תביעות החוב בהיקף של יותר מ-1.25 מיליארד שקל, אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את הסדר החוב של חברת התשתיות א.מ.צ שמש (1990). השופטת בטינה טאובר, סגנית נשיא בית המשפט, קבעה כי המשך פעילות החברה במסגרת תוכנית שיקום עדיף על פירוקה, בין היתר בשל הפרויקטים הציבוריים שהיא מבצעת עבור גופים ובהם נתיבי ישראל, נת"ע ורכבת ישראל.
א.מ.צ היא חברה קבלנית ותיקה הפועלת בתחומי התשתיות והביצוע. לפי פסק הדין, היא נקלעה לקשיים בשל הצורך במימון שוטף של עבודות קבלני משנה, פערי תזרים בין ביצוע העבודות לקבלת התקבולים, עיכובים בפרויקטים ועלויות מימון, ערבויות וביטוחים. בינואר ביקשה החברה עיכוב הליכים לצורך גיבוש הסדר חוב, ובפברואר מונו עו"ד ליזה חדש ורו"ח חן ברדיצ'ב לנאמנים. עו״ד תחסין עוואד- מייצג החברות ובעלי המניות.
ההסדר מבוסס על שיקום עצמי ומפוקח של א.מ.צ והמשך ביצוע הפרויקטים הקיימים. בין המקורות שיועמדו לנושים יהיו תקבולים מפעילות החברה וממימוש זכויות בפרויקטים, וכן תשלום של 1% מהכנסות א.מ.צ במשך חמש שנים. בנוסף ימומשו נכסים של בעלי המניות והערבים לחובות, מהדי אבו מוך וזוהיר אבו מוך, ובני משפחתם העמידו 1.95 מיליון שקל נוספים לטובת ההסדר.
בית המשפט אישר במקביל גם את הסדר החוב של י.א.מ יבוא ויצוא ושל הערבים לחובות שתי החברות. נגד י.א.מ הוגשו 81 תביעות חוב בהיקף של כ־48 מיליון שקל, ופעילותה וציודה כבר נמכרו תמורת 8.5 מיליון שקל בתוספת מע"מ.
בית המשפט מדגיש שחלק גדול מתביעות החוב הוא מותנה ועלול להצטמצם עם השלמת הפרויקטים. למשל, 400 מיליון שקל מיוחסים למזמיני עבודה, וחלק מהחשיפה נובע מערבויות ביצוע ובדק שעשויות שלא להתממש. אם כי על פי הסדר החוב לא נקבע עדיין כמה יקבל כל נושה על כל שקל חוב.
השופטת טאובר הדגישה כי להמשך פעילות א.מ.צ יש גם "חשיבות לאומית", בשל הצורך להשלים פרויקטי תשתית ציבוריים. לדבריה, פירוק החברה עלול להביא להפסקת הפרויקטים, לפיטורי עובדים, לפגיעה בספקים ובקבלני משנה ולחילוט ערבויות בנקאיות. בית המשפט קבע כי תוכנית השיקום מציעה לנושים חלופה טובה משמעותית מהליכי פירוק ואישר את ההסדרים כפסק דין.
הנושים המרכזיים של אבו מוך הם בנקים, ובהם מזרחי טפחות שלו חייב אבו מוך כ־24 מיליון שקל; חברות ביטוח ובהן הכשרה חברה לביטוח (36 מיליון שקל), איילון (25 מיליון שקל) ובסס"ח שבשליטת הראל (20.5 מיליון שקל). חובות אלה נובעים מערבויות שהעמידו החברות לצורך ביצוע עבודות התשתית. בנוסף קיימות חברות אשראי חוץ־בנקאי שהעניקו לאבו מוך אשראי ישיר, בהן מלרן (כ־50 מיליון שקל באשראי וערבויות).
