סגור
גג עמוד NSO דסקטופ

דו"ח טכנולוגי
התחקיר על NSO והמשטרה מלמד כמה הדמוקרטיה בישראל שברירית

ממצאי התחקיר של תומר גנון מראים באיזו קלות יכולה המשטרה לעשות שימוש בכלי מעקב מסוכנים נגד אזרחים חפים מפשע, תוך חדירה למרחבים הפרטיים שלהם. כדי לתקן את המצב, על הממשלה להתגייס למשימה ברצינות ובנחישות

אדם חושב שהוא חי במדינה דמוקרטית עם מערכת משפט מסודרת, חוקים, בלמים ובקרות הולמים שמונעים מהמדינה להשתמש לרעה בכוחה האדיר, או לפחות מגבילים אותו משמעותית. עד שהוא קם הבוקר (ג') פותח "כלכליסט" ומגלה שלמעשה הוא חי במדינה שהיא פחות דמוקרטיה מערבית ויותר קרובה במובנים מסוימים למדינות כמו ערב הסעודית הוא איחוד האמירויות. מדינה שבה קציני משטרה יכולים, ללא פיקוח של בית המשפט, לחדור למרחבים הפרטיים ביותר של אזרחים ושלוף מהם איזה מידע שהם רוצים, לעתים בלי שאזרחים אלו אפילו חשודים בפשע.


נשמע מוגזם? אולי רק קצת. כי החשיפה הבוקר של עמיתי תומר גנון, על המעללים המשותפים והמפוקפקים של משטרת ישראל ומפתחת תוכנות הריגול הישראלית NSO דומה במידה רבה לדיווחים הרבים על הפעילות הבעייתית של החברה במדינות לא דמוקרטיות כמו איחוד האמירויות וסעודיה, או בדמוקרטיות פגומות כמו הונגריה ופולין. בדרך היא גם מחסלת את שאריות האמינות שהיו לטענות מרכזיות של NSO להצדקת פעילותה, ובראשן שהחברה לא מאפשרת להפעיל את תוכנת הריגול שלה פגסוס נגד מספרים ישראליים, או שהשימוש העיקרי שלה הוא במקרי קיצון דוגמת עצירת מחבלים ולכידת פדופילים.

התחקיר של גנון ארוך כפי שהוא מרתק, ומומלץ בחום לעצור כאן ולקרוא את כולו. אנסה בכל זאת לתמצת אותו לכמה משפטים: מזה קרוב לעשור, החל מ-2013, עושה משטרת ישראל שימוש ברוגלת פגסוס של NSO. בין השימושים של המשטרה בתוכנה ניתן לכלול חקירת פשעים פליליים כמו חדירה לנייד של חשוד ברצח, מעקב אחרי עובדים בחברה ממשלתית בחקירת עבירות מרמה וחיפוש ראיות לשוחד בטלפון נייד של שני ראשי עיר מכהנים. מקרים אחרים הם יותר פריפריאליים לחקירת פשעים, וכוללים למשל אגירת מידע להפעלת מנופי לחץ על נחקרים וחשודים או פריצה לנייד של אדם שטען בשיחות עם עיתונאים שידוע לו מי רצח את קרוב משפחתו.
אך המקרים הבעתיים ביותר, לדעתי, הם מה שאני מכנה ריגול על רקע אידיאולוגי, וכאן לפחות לא מפלה המשטרה בין אידיאולוגיות. כפי שחושף גנון, המשטרה החדירה את פגסוס לטלפונים של פעילי מחאת הדגלים השחורים ויכלה להאזין לשיחות שלהם ולצפות בהתכבויות שלהם. ומנגד, אחרי הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה ב-2015 החדירה המשטרה את פגסוס למכשירים של מתנגדים בולטים למצעד, שסומנו מראש ככאלו שעלולים ליזום פעולה אלימה. כלומר, לא חשודים בביצוע פשע אלא כאלו שמסיבות אלו ואחרות המשטרה בחרה לשים עליהם עין.

3 צפייה בגלריה
משרדי NSO
משרדי NSO
משרדי NSO
(צילום: אוראל כהן)
המשותף לכל השימושים האלו הוא שכולם נעשו ללא אישור, פיקוח או ידיעה של בית משפט. כדי לצותת לקו טלפון צריך צו בית משפט. כדי לבצע חיפוש בביתו של אדם צריך צו. אבל להחדיר את פגסוס, אחת מתוכנות הריגול הפולשניות ביותר שיש, כזו שיכולה לאסוף את כל המידע על הטלפון, להפעיל מרחוק את המצלמה ואת המיקרופון ולצותת לשיחות בזמן אמת? ברוכים הבאים, ותהנו. כתוצאה, אגב, נאלצה המשטרה לפעמים להלבין ראיות שהשיגה באמצעות פגסוס. במקרה אחד, למשל, היא ביקשה צו חיפוש כדי שתוכל לתפוס כחוק ראיות שכבר היו בידיה.
יש עוד הרבה פרטים מרתקים בתחקיר של גנון, כמו הפרצה הבעייתית בחוק שניצלה המשטרה כדי להמנע מפנייה לבית המשפט, המקרים שבהם המשטרה משמשת כחזית בעבור גוף ממשלתי אחר ואוספת את המידע בעבורו, או הסאגה של הקמת חטיבת סיגנט, המקבילה המשטרתית של 8200, בכהונתו של רוני אלשיך כמפכ"ל (כי מה כבר ציפיתם כשמיניתם לתפקיד יוצא שב"כ?).
הממצאים מעלים כמה מסקנות מהותיות, הן בנוגע ל-NSO, הן בנוגע למשטרה והן בנוגע למדינה שבה אנו חיים. ראשית, NSO. הנרטיב המרכזי של החברה היה שהיא מוכרת את התוכנה שלה רק מדינות שעושות בה שימושים לגיטימיים וחוקיים לגמרי, קרי תפיסת מחבלים ופדופילים. זה היה אול נרטיב היח"צ האהוב על החברה – אנחנו עוצרים פיגועים ומצילים ילדים. ובמשתמע על המבקרים שלהם: למה אתם עוזרים למחבלים ואנסי ילדים? הנרטיב הזה קוצץ לקציצות לאורך השנים, במיוחד בחודשים האחרונים בעקבות פרויקט פגסוס ושורת חשיפות שגילו שלקוחות החברה במדינות לא-דמוקרטיות ודמוקרטיות פגומות עושות שימוש בתוכנה כדי לעקוב אחרי עיתונאים, פעילי זכויות אדם, מתנגדי משטר ועוד. שליט דובאי אפילו השתמש בה במסגרת סכסוך הגירושין שלו כדי לרגל אחרי רעייתו לשעבר הנסיכה האיה ופרקליטיה.
בלי פיקוח, בלי צו בית משפט
התגובה של NSO לביקורת זו היתה, בין השאר, ליצור מדד זכויות אדם במדינות שונות ולהשתמש בו ככלי על מנת להחליט לאילו מדינות למכור את פגסוס. במדד כזה, אפשר לנחש, ישראל היתה זוכה לדירוג גבוה. והנה, אנו מגלים שלא רק שישראל השתמשה בתוכנה, אלא שהיא עשתה בה שימוש כאחת משכנותיה במפרץ הפרסי – בלי פיקוח, בלי צו בית משפט, ובלי להגביל את השימוש בה לפשעים חמורים או למקרי קיצון. ואם זה קורה בישראל, יכול להיות שזה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות, שגם בהן נעשים שימושים בעייתיים ולא מפוקחים בפגסוס או בתוכנות ריגול דומות.
חמור מכך: אם בישראל לא חוששים לעשות שימוש בפגסוס לא ככלי חקירה אלא כדי לרגל אחרי פעילים ומתנגדי משטר ובמטרה לאסוף חומר להפעלת לחץ על חשודים, אפשר רק לדמיין אילו שימושים נעשים בפגסוס במדינות לא דמוקרטיות שנמנות על לקוחות NSO.
בעצם לא צריך לדמיין, כי השימושים האלו נחשפו לפחות בחלקם על ידי סיטיזן לאב, אמנסטי, פורבידן סטוריז וגופים נוספים שחקרו את פעילות NSO וחשפו את זהות קרבנות החברה. החשיפה של גנון שמה חותמת סופית של אישור על חשיפות אלו ומבהירה: גם אם נעשה בפגסוס שימוש ללכידת מחבלים ופדופילים, זה בפירוש לא השימוש העיקרי שלה. זה לא כלי למקרי קיצון, זה לא כלי לחקירות פשעים חמורים. זה במקרה הטוב, כלי שגרתי לחקירה יומיומית. במקרה הרע, כלי מסוכן שנעשה בו שימוש לא לגיטימי. פגסוס אולי תורמת טוב לעולם, אבל הטוב הזה מתגמד לעומת כל הרע והנזק שנגרם בגללה.
בנוסף, החשיפה מפריכה סופית את אחד השקרים הבולטים של NSO, זה שלפיו לא ניתן לעשות שימוש בפגסוס נגד מספרים ישראליים. לאורך השנים, לציטוט ושלא לציטוט, חזרו בכירי החברה על ההבטחה הזו שוב ושוב. אני אישית שמעתי אותה מפיו של המייסד והמנכ"ל שלו חוליו בכמה הזדמנויות שונות. והנה אנו מגלים שלא היה ולא התקיים. אין שוב בעיה להשתמש בפגסוס נגד מספרי טלפון של ישראלים. NSO שיקרה, ביודיעין ובבוטות ובמשך שנים. גם ב-2018, למשל, כשדו"ח של סיטיזן לאב חשף ראיות לפעילות של פגסוס בישראל הכחישו בחברה את הממצאים.
אי אפשר להאמין למילה שיוצאת מהדוברים של NSO. ויותר מכך, היא חברה שמייצרת מוצר מוסכן, כלי נשק למעשה, שאין לה שום יכולת לפקח על השימוש שלו או להגביל אותו. אם בבית שלה, במדינה דמוקרטית עם מנגנונים בקרה מפותחים, אם ל-NSO יכולת למנוע שימוש של המשטרה בפגסוס למעקב אחרי מתנגדי משטר, מה היא כבר יכולה לעשות במדינות כמו אוגנדה, איחוד האמירויות, בחריין או סעודיה? ייתכן מאוד שמה שנחשף עד כה על התוכנה הוא רק קצה הקרחון, ושל-NSO אין יכולת למנוע את השימושים לרעה. אפילו במקרה שהיא מוכרת את התוכנה רק לדמוקרטיות מערביות, עדיין יש פתח לשימושים מסוכנים.

3 צפייה בגלריה
הפגנה מחאה בלפור בית ראש הממשלה לקראת בחירות 2021
הפגנה מחאה בלפור בית ראש הממשלה לקראת בחירות 2021
הפגנה בבלפור
(צילום: עמית שאבי)

המסקנה ברורה: אין שום תרחיש סביר לשימוש ראוי בפגסוס. התוכנה צריכה להיסגר ולהמחק, ואתה גם NSO. החברה איבדה כל אמינות, כל שמץ של הוגנות ורצון טוב, ואין לה עוד זכות קיום. בוודאי לא במתכונתה הנוכחית.
פגיעה בחופש המחאה
הבט מטריד אחר קשור למשטרה. בימים אלו מבקשת המשטרה לקדם לחקיקה תזכיר חוק שיאפשר לה להציב מצלמות זיהוי פנים במרחב הציבורי, ללא צורך בצו שופט ובתרחישים מגוונים ומקלים. במקביל, מבקש התזכיר להסדיר את השימוש בעייתי של המשטרה במערכת עין הנץ לזיהוי לוחיות רישוי. המשטרה רוצה למעשה להגיד למחוקקים, תסמכו עלינו, אנחנו בסדר.
באוגוסט פרסמתי סקירה מפורטת של מקרים שבהם שוטרים עשו שימוש לא ראוי בגישה שלהם למאגרי מידע כדי לשלוף פרטי אזרחים למטרות פרטיות או עסקיות. הסקירה העלתה שברמה הפרטנית המשטרה ממש לא בסדר. התחקיר הנוכחי מראה שגם ברמה המערכתית המשטרה לא בסדר. רחוק מכך. היא קיבלה כלי עוצמתי במיוחד, ובמקום לעשות בו שימוש זהיר ומבוקר החלה לנצל אותו לצרכים המסוכנים ביותר: מעקב אחרי אזרחים שמנצלים את זכותם הדמוקרטית להפגין.
לאורך השנים, מומחים וחוקרים מתריעים שכלי מעקב נטולי פיקוח יכולים לשמש לפגיעה בחופש המחאה. זה היה המדרון החלקלק שישראל עלולה לגלוש אליו, ושאוזכר כשדיברו על המאגר הביומטרי או על מצלמות זיהוי הפנים של המשטרה. החשיפה של גנון מעלה שאנחנו עמוק עמוק במורד המדרון הזה, שהחשש התיאורטי של מומחים הוא כבר מזמן מציאות בשטח.
התחקיר מבהיר שאסור לתת למשטרה סמכויות מרחיקות לכת כמו זה שמקנה לה תזכיר הצעת החוק שהיא מבקשת להעביר. היא לא ראויה לכזה אמון מהציבור או מהמחוקקים. ושנית, הוא מבהיר שיש צורך בבדק בית עמוק במשטרה, כזה שיעשה על ידי גוף חיצוני בלתי תלוי. מעין ניקוי אורוות שיברר איך בדיוק אושר השימוש בפגסוס, למה נעשו בתוכנת הריגול שימושים נרחבים ובעיתיים כל כך, ואיך יוצרים מנגנוני הגנה שיימנעו שימושים כאלו בעתיד. במידת הצורך, אפילו ייתכן שכמה אנשים יידרשו לתת את הדין על חלקם במעשה.
מדינה שהיא הרבה פחות דמוקרטית
ההבט האחרון של התחקיר של גנון נוגע למדינה שבה אנו חיים. אזרחי ישראל אוהבים לדמיין שהם חיים בדמוקרטיה מערבית מתקדמת, עם זכויות אזרח והגנה מזרועו הארוכה של החוק. מבקרים יציינו שהדמוקרטיה הזו עוצרת בגבולות הקו הירוק, ומבקרים חריפים יותר יאמרו שגם בתוך גבולותיות הדמוקרטיה הזו מוגבלת. אבל זו התפיסה שאתה מתעוררים מדי יום מרבית האזרחים, בוודאי אלו שממוצא יהודי.

3 צפייה בגלריה
הפגנות הפגנה  מפגינים בלפור נגד נתניהו
הפגנות הפגנה  מפגינים בלפור נגד נתניהו
המשטרה עוצרת מפגין נגד נתניהו
(צילום: שלו שלום)

הממצאים של התחקיר מדגישים אבל כמה הדמוקרטיה הזו מוגבלת ושברירית, באיזו קלות יכולה המשטרה לעשות שימוש בכלי מעקב מסוכנים נגד אזרחים חפים מפשע, בשיטות שמזכירות נוהגים במדינות שנמצאות קצת ממזרח אלינו.
אזרחי ישראל התעוררו היום למדינה שהיא הרבה פחות דמוקרטית, שבה החופש האישי שלהם והביטחון שלהם מהגנה ממעקב הרבה יותר מוגבלים ומצומצמים. ולתקן את זה, זה כבר משהו שמצריך התגייסות רצינית מצד הממשלה, וכשבראשה עומד נפתלי בנט שבעת כהונתו כשר ביטחון רצה לפרוס את מערכות שמפתחת NSO נגד כל אזרחי ישראל לניטור הקורונה. אפשר להשאר ספקנים ששינוי שכזה אכן יתרחש.