אפילו המבקר האוהד של נתניהו מודה - זה המחיר האמיתי של האידיאולוגיה הכלכלית שלו
בדו"ח החריף שפרסם אתמול מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן לא רק מטיל אחריות שמית על נתניהו, סמוטריץ' וגלנט על הכשלים בניהול העורף. הוא בעצם חושף מדוע האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו והימין הכלכלי קרסה בדיוק כשהיינו זקוקים לה ביותר.
הסיפור הזה לא התחיל ב-7 באוקטובר. הוא התחיל ב-2006, כשמלחמת לבנון השנייה חשפה מחדלי מוכנות אזרחית חמורים. הייתה זו הזדמנות זהב להסיק מסקנות ולבצע את ההתאמות הנדרשות - לחזק את השירות הציבורי, להכין את מנגנוני החירום למלחמה הבאה, ולוודא שהמדינה תהיה מוכנה לאתגרים הבאים.
אבל במקום זאת קרה בדיוק ההפך. ב-2009 נתניהו חזר לשלטון ודגל בממשלה קטנה יותר, עם כוונה ברורה להחליש את השירות הציבורי, או כמו שהוא קורא לו ״התייעלות״. נתניהו חיבק את האידיאולוגיה של הימין הכלכלי הקיצוני ואת כל מסמכיו. ב-2012, כשהוקם פורום קהלת, זה היה רק ביטוי נוסף לאידיאולוגיה הכלכלית הקיצונית שנתניהו כבר אימץ.
בשנים האחרונות, במיוחד מאז החקירות נגדו, נתניהו הפך את האידיאולוגיה הכלכלית הזאת לכלי במלחמה הפוליטית האישית שלו - לפירוק שיטתי של המדינה הישראלית, מוסדותיה והדמוקרטיה. כשאחד מכליו הוא באמת פורום קהלת, שהפך להיות לא רק ארגון שדוגל ב״שוק חופשי״, אלא נשק במלחמה נגד מערכת המשפט, השירות הציבורי, והמנגנונים הרגולטוריים. והתוצאה? כשהגיע המבחן האמיתי ב-7 באוקטובר, המדינה פשוט לא הייתה שם.
פתאום התברר שכדי לטפל ב-200,000 מפונים ו-300,000 מילואמניקים - דרוש שירות ציבורי חזק ומתפקד. התברר שאי אפשר ״להפריט״ את ניהול המשבר. התברר שכשמפרקים מנגנונים ממשלתיים במשך שנים, הם לא קמים מחדש ברגע שצריכים אותם.
סמוטריץ', שהיה אמון על הובלת המענה האזרחי, מצא את עצמו במבוי סתום. המבקר מגלה בדו"ח שהשר ״קיבל לידיו אחריות - אך ללא סמכות ויכולת לממשה״. זו בדיוק התוצאה הצפויה של פירוק שיטתי של מנגנוני המדינה: אחריות ללא כלים, תפקידים ללא יכולת ביצוע.
המבקר כותב במפורש: ״במשך 17 שנים, מאז מלחמת לבנון השנייה, הממשלה לא השלימה את הפעולות להסדרת הסמכויות והאחריות המתאימות לניהול הטיפול בעורף״. אבל זה לא רק הזנחה - זה היה פירוק מכוון.
במקום לקחת את לקחי לבנון השנייה ולהכין את המדינה למלחמה הבאה, נתניהו, שאימץ את האידיאולוגיה של הימין הכלכלי הקיצוני כולל ארגונים כמו פורום קהלת, עשה בדיוק ההפך. הוא פירק מנגנונים, הקטין משרדי ממשלה, החליף עובדי מדינה מקצועיים בקבלנים זמניים, והחליש את היכולת של המדינה לתפקד בעת משבר.
התוצאה מדברת בעד עצמה: ״מאות אלפי תושבים חוו על בשרם את הכשלים של ממשלת ישראל״, כותב המבקר. גם אם זכינו לראות את ההתגייסות האזרחית והערבות ההדדית המרגשת של הציבור הישראלי, נחשפנו לכישלון טכני, וגם לכישלון מוסרי - של מנהיגות שהחליטה לפרק את המדינה במקום לחזק אותה.
כל קבלן שהחליף עובד מדינה מנוסה, כל מנגנון חירום שבוטל ״כדי לחסוך״, כל משרד ממשלה שצומצם - הכל הפך לחלק מהטרגדיה של 7 באוקטובר.
הדוגמה הטרייה מארה״ב מראה בדיוק לאן מובילה האידיאולוגיה הזאת: אילון מאסק פיטר מפקחי שפעת עופות במסגרת ה״התייעלות״ שלו, וכתוצאה פרצה מגפה שעלתה מיליוני דולרים - הרבה יותר ממה שהיה אמור ״לחסוך״. עכשיו הוא נמלט בבושת פנים, ואילו נתניהו מכריז שהוא רוצה ״אילון מאסק ישראלי״ כדי לחזור על אותן טעויות כאן.
המסקנה ברורה: שירות ציבורי חזק הוא לא ״בזבוז כסף״ - הוא תנאי הכרחי לביטחון הלאומי. עובדי מדינה מקצועיים הם לא ״ביורוקרטים מיותרים״ - הם הגורם שמבטיח שהמדינה תוכל לתפקד כשהאזרחים זקוקים לה ביותר.
במקום ״מדינה קטנה״, אנחנו זקוקים למדינה טובה, כן כן, ככה פשוט. במקום לפרק את השירות הציבורי, צריך לחזק אותו ולהכין אותו למשימות הקריטיות שמחכות לו.
דו"ח המבקר לא רק מגלה מה השתבש - הוא מראה דרך קדימה. במקום לתקוף את המבקר או להמציא תירוצים, הממשלה חייבת להסיק את הלקחים ולהתחיל בבנייה מחדש של שירות ציבורי חזק ומוכן.
זה אומר: השקעה במנגנוני חירום, חיזוק כוח האדם במשרדי הממשלה, הקמת מערכות מידע מתקדמות, והכנת תוכניות מפורטות להתמודדות עם משברים עתידיים.
המסקנה הברורה היא שאי אפשר לפרק מדינה בזמן שלום ולצפות שהיא תגן עליכם בזמן מלחמה. השירות הציבורי הישראלי זקוק לחיזוק דחוף, לא להמשך הפירוק. כי בסופו של דבר, המדינה החזקה היא לא מותרות - היא הביטחון הבסיסי ביותר של אזרחי ישראל.
איתמר אביטן הוא ראש אגף אסטרטגיה בהסתדרות ויו״ר סיעת ״הבית החברתי״
