דעה
הגיע הזמן לתת לנתניהו לנבצר את עצמו לדעת
ההפגנות והמחאות חשובות אך בכוחן לדחות במעט את השגת מטרת ממשלת נתניהו: הפיכה משטרית. דווקא ככל שהוא יתקדם לעבר השגת המטרה הוא צפוי להיעצר מהר יותר על ידי בג"ץ
החלטת הממשלה להדיח את ראש השב"כ מעוררת שוב את השאלה הוותיקה: האם מרי אזרחי לא אלים יכול לבלום את ההפיכה המשטרית. ההתארגנויות של ראשי חברות ההייטק, ההסתדרות ופורום העסקים בעקבות זלזול שרי הממשלה בצווי בג"ץ הן אולי צעד חשוב, אך ההיסטוריה מלמדת שמחאות, שביתות ואיומים באי-ציות אזרחי לא מצליחים לשנות את המציאות באופן יסודי. בפועל, הפעולות האלה רק דוחות את הקץ ומאפשרות לראש הממשלה בנימין נתניהו להמשיך במשחק השפל שלו, שבו כל נסיגה רגעית היא טקטית והכנה לקפיצת מדרגה נוספת.
הדחת רונן בר אינה מטרה בפני עצמה, אלא רק אמצעי בדרכו של נתניהו לחיסול הדמוקרטיה הישראלית. נכון, ההדחה קונה לו גם זמן יקר בעיכוב חקירות השב"כ את פרשת קטארגייט שמקורביו (ואולי אף הוא עצמו) נחקרים בעניינה - אבל המטרה הסופית היא מינוי ראש שב"כ נאמן שיאפשר בהמשך דריסה יעילה של עקרונות דמוקרטיים. גלנט, עמית, הלוי, בר, בהרב-מיארה - הם רק חלקים בפאזל הגדול. זה ה"אנד-גיים" של נתניהו: המטרה הסופית היא פירוק כל המוסדות הממלכתיים מייעודם הדמוקרטי והפיכתם כלי להנצחת שלטונו לתקופה ארוכה ככל הניתן.
לא כדאי להתלהב יותר מדי מההתגייסות המאוחרת מדי של ההסתדרות ואנשי העסקים למען המשך כהונתו של ראש השב"כ. השבתת המשק ומיליוני מפגינים ברחוב יביאו לכל היותר לעיכוב הפיטורים. בחודש, חודשיים, שישה חודשים. גם אם בג"ץ יבטל את הליך הפיטורים, נתניהו יוריד פרופיל, ירגיל, ינרמל, יבנה אווירה של לגיטימציה למהלך, ירדים את הציבור - ואז יוריד את הגרזן. זאת השיטה ואנחנו חיים אותה כבר שנים רבות.
הדרך היחידה להביא לסיום התהליך של הפיכת ישראל לדיקטטורה היא לגרום לרה"מ ולשריו להביא את המצב עד כדי משבר חוקתי. לאפשר להם להקצין את החלטותיהם עד לרמה שהיועמ"שית ובג"ץ לא יוכלו עוד לעמוד מנגד
הדוגמאות מהשנתיים האחרונות מוכיחות זאת שוב ושוב. כך היה עם ההפיכה המשטרית שלמרות הנסיגה הזמנית ביישומה בעקבות המחאה הציבורית - ההפיכה חיה ובועטת היום ואפילו בעוצמה חזקה יותר, רק בחתיכות קטנות יותר ונוחות לעיכול. כך היה גם כשנתניהו ניסה להדיח את שר הביטחון יואב גלנט וחזר בו בעקבות מחאות ליל גלנט והשבתת המשק לכמה שעות. מאז עברנו חודשים קשים של מלחמה, אבל נתניהו גבה את לטרת הבשר שלו וגלנט הודח לבסוף.
שוב ושוב אנו רואים את אותה השיטה: נתניהו מקדם מהלך קיצוני, הציבור מתקומם, הוא נרתע לכאורה – ואז, כעבור זמן, ממשיך לפעול באותו כיוון, אך בזהירות יתרה. המחאות לא פותרות את הבעיה אלא רק מאריכות את שלב הביניים. הן נותנות לנתניהו לגיטימציה להמשיך ולבחון את הגבולות, לנרמל מהלכים שבעבר נחשבו לבלתי אפשריים, ולחכות לרגע הנכון כדי להוציא לפועל את הצעדים הבאים.
הדרך היחידה להביא לסיום אמיתי של התהליך הזוחל של הפיכת מדינת ישראל לדיקטטורה היא לתת לראש הממשלה ולשרים עושי דברו "לנבצר את עצמם לדעת": לגרום להם להביא את המצב עד כדי משבר חוקתי. לאפשר להם להקצין את החלטותיהם עד לרמה שהיועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ לא יוכלו עוד לעמוד מנגד וייאלצו להכריז עליהם כבלתי כשירים לכהן.
הממשלה הנוכחית פועלת בצורה חסרת אחריות, תוך רמיסת עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק. אך כל עוד יש לה מרחב נסיגה קטן, היא תמיד תמשיך ללהטט בין מהלכים קיצוניים לבין נסיגות טקטיות. רק אם הציבור והמערכת המשפטית יאפשרו לה להגיע למצבים קיצוניים שבהם היא מפרה בצורה בוטה וחסרת תקדים את חוקי המדינה ומביאה את המצב למשבר חוקתי אמיתי - רק אז המערכת תיאלץ לפעול ולא תהיה ברירה אלא להוציא את נתניהו ועושי דברו לנבצרות.
