"ל'טופ מודל' לא היה קשר לדוגמנות, זה היה ריאליטי של השפלות"
מאחורי להיט הדוקו של נטפליקס על "הטופ מודל הבאה של אמריקה" עומד צמד הדוקומנטריסטים הישראלים המצליחים, מור לושי ודניאל סיון. בריאיון הם מספרים על תרבות האונס בטלוויזיה, השפלת נשים בשם הבידור, ומה אפשר ללמוד מהריאליטי הזה מפרספקטיבה עדכנית וישראלית
"הטופ מודל הבאה של אמריקה" (America's Next Top Model) עם טיירה בנקס היתה אחת מתוכניות הריאליטי הפופולריות ששודרו בארצות הברית. היא עלתה לאוויר ב־2003 ונמשכה לא פחות מ־24 עונות, שבהן עקבה אחרי משתתפות צעירות ואנונימיות שהתחרו על התואר הנכסף באתגרים שקשורים לכאורה לתעשיית האופנה כמו הליכה על מסלול, צילום ומייקאובר. עם כל עונה המשימות הלכו והקצינו, גבלו בטעם רע במקרה הטוב, והיו לא מוסריות במקרה הרע. אתגרי הצילום היו מזעזעים וכללו, למשל, איפור הדוגמניות כבנות גזע אחר והצגתן כקורבנות רצח וסובלות מהפרעות אכילה, שופטי התוכנית עלבו במשתתפות על השומנים הלא קיימים שלהן והמנחה, דוגמנית־העל בנקס, צרחה פעם שהן כפויות טובה בגלל שהן מחמיצות את ההזדמנות שהוענקה להן. בעונה השנייה של הסדרה מתרחש אירוע נורא של פגיעה מינית במשתתפת שההפקה היתה מודעת אליו, תיעדה אותו ושידרה אותו בתוכנית ואחר כך שוב בתוכנית האירוח של בנקס.
כעת, הסדרה התיעודית של נטפליקס "קרקע המציאות: מאחורי 'הטופ מודל הבאה של אמריקה'" (Reality Check: Inside America's Next Top Model) חוזרת לריאליטי הקיצוני ומציגה מחדש את כל האירועים. בנקס מתארחת בה ומנסה להשיב לטענות, והן רבות, אך גם רומזת שהתוכנית עומדת לחזור לעונה 25. הדוקו של נטפליקס כבר הגיע למקום הראשון ברשימת הצפייה של השירות בארצות הברית ובישראל, ומה שמפתיע הוא שמאחוריו עומד דווקא צמד דוקומנטריסטים ישראלים - מור לושי ודניאל סיון (43) - שידועים בסדרות תיעודיות כבדות ורציניות כמו "הלובי", "יומני אוסלו", "שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים" ו"איוון האיום" על פושע המלחמה ג'ון דמיאניוק. סדרת הדוקו שלהם "הרציחות של אימפריית מורדוק" הפכה לאחת מסדרות התעודה הנצפות ביותר בהיסטוריה של HBO.
בריאיון טלפוני מקוסטה ריקה, שם נופשים השניים, זוג בחיים והורים לילדים, הם סיפרו שהיו ספקנים באשר לסיכוי שיקבלו את הפרויקט. "שאלו אם נרצה, אמרנו שכן", מספר סיון. "אבל היינו סקפטיים שייקחו אותנו, כי לרוב הסיפורים שלנו יותר כבדי ראש - על כיבוש, מלחמות והרבה דם".
1 צפייה בגלריה
סיון ולושי: לרוב הסיפורים שלנו יותר כבדי ראש - על כיבוש, מלחמות והרבה דם. גם כאן עם כל הקלילות של המעטפת, היו הרבה נושאים שחדרו לנו עמוק ללב"
(צילום יובל חן)
נטפליקס לא ידעו שלבני הזוג יש גם קשר לריאליטי מהז'אנר הזה, שהיה משפיל הרבה יותר. השניים הכירו בגיל 20 כשעבדו בתפקידים זוטרים בהפקת "המראה" בערוץ 10 – הגרסה הישראלית לתוכנית הריאליטי האמריקאית הקיצונית "הברבור", שבה נשים עברו ניתוחים פלסטיים כדי להיפרד ממראה "הברווזון המכוער".
לושי: "כשהתחלתי לעבוד על הסדרה שלנו, צפיתי בכל פרק ופרק של 24 עונות 'טופ מודל'. היא עדיין עובדת, אלה נושאים רלבנטיים גם היום, הם היו שערורייתיים אז וגם היום. אני אוהבת ריאליטי שמשקף את היום־יום הזה.
"בעצם גם בסדרה שיצרנו הנושאים כבדים. עם כל הקלילות של המעטפת, היו הרבה נושאים שחדרו לי עמוק ללב, בטח בתור אשה. דימוי גוף, בודי שיימינג, הסיפור של שנדי (משתתפת בעונה השנייה – ר"ק) שעברה פגיעה מינית היה קשה, ותרבות האונס בטלוויזיה. כל עוד אנחנו גורמים לאנשים לצפות בדוקו ולעורר איזשהו דיון, עשינו את תפקידנו".
"ההשוואה לדוגמנות עושה עם התוכנית חסד"
עולם הדוגמנות התקדם מאז ש"הטופ המודל הבאה של אמריקה" שודרה?
סיון: "ל'טופ מודל' לא היה שום קשר לעולם הדוגמנות. זה היה ריאליטי של סיפורי סינדרלה וגם של השפלות מההתחלה ועד הסוף, באותה מידה זה יכול היה להיות על אתרי בנייה. זאת היתה תחרות מיזוגינית שהשתתפו בה נשים צעירות ויפות עם אופי מעניין שהחליטו לדחוף אותן לקצה ולהשפיל אותן, ההשוואה לעולם הדוגמנות עושה איתה חסד. העובדה שאף אחת לא הצליחה בדוגמנות בהמשך והן רק סוחבות טראומה מהתוכנית היא בגלל היחס לריאליטי אז, היום זה כל כך שונה. יוצא ריאליטי מז'אנר האוכל ינצח, ייצא מהתוכנית ויקים מסעדה. אף אחד לא יגיד לו 'אתה לא באמת טבח', כמו שאמרו למשתתפות ב'טופ מודל' שהן לא באמת דוגמניות. היום הריאליטי היא גושפנקה בדרך לקריירה".
איך טיירה בנקס הסכימה לשתף פעולה אף על פי שמופנות אליה טענות קשות גם מהמתמודדות וגם מחבריה לשולחן השופטים?
לושי: "ההפקה פנתה אליה והיא בחרה להתראיין. כולם היו סקרנים לשמוע את התשובות שלה, והן באמת היו מרתקות".
סיון: "הרבה ישראלים לא מבינים מה הפך את טיירה לכל כך חשובה ופורצת דרך. לא היה מקובל לפני 20 שנה לראות אשה שחורה שעומדת בראש תוכנית ריאליטי. היא לא רק היתה הפנים שלה, היא היתה זאת שנתנה הוראות. דוגמנית שיוזמת את התוכנית ומהלכיה היה בלתי נתפס. בנוסף, היה בתוכנית ייצוג של הומואים וקווירים, שהיום אנחנו מקבלים את זה כמובן מאליו. לא מבינים כמה הדמות של מיס ג'יי (אחד השופטים שהילך על עקבים ולימד את המשתתפות לצעוד על המסלול – ר"ק) היתה חדשנית".
אבל לפי הסדרה שלכם נראה שהיו דווקא הרבה השפלות של נשים, ואולי במיוחד של נשים שחורות.
לושי: "זה גם וגם – גם סדרה שפורצת דרך ושוברת גבולות, אבל גם סדרה שהשפילה נשים וטבעה סטריאוטיפים שאנחנו מושפעים מהם עד היום".
סיון: "החוכמה היא לא להסתכל על משהו שנעשה לפני 20 שנה ולהצביע על איפה הם טעו, הרבה יותר מעניין להסתכל על עצמנו עכשיו. היום, למשל, כמה מנחים ערבים בישראל מובילים תוכניות ריאליטי? בראש כמה שעשועונים יש מנחה ממוצא אתיופי? אנחנו מקווים שהסדרה גורמת לאנשים להסתכל מסביב ולא רק לאחור. בעוד עשר שנים האם תהיה לנו ביקורת על עצמנו, האם עדיין נחשוב שהיינו מאוד נאורים?".
"אנשים לא מתעדים את חייהם כי אין כסף"
האם פונים אליכם כיוצרים ישראלים? זה מפריע בקבלת עבודות?
סיון: "לא מסתכלים עלינו כעל יוצרים ישראלים. הסכנה הגדולה מבחינתנו היא לא אישית לפרנסה שלנו, כי במקרה אנחנו לא נפגעים, אבל התעשייה עצמה נפגעת. סרטים ישראליים לא מתקבלים לפסטיבלים. פעם היה ייצוג גדול של סרטים ישראליים, קו־פרודוקציות שהשקיעו כספים ביצירות ישראליות – הדבר הזה לא קיים, הנושאים הישראליים לא קיימים. זאת סכנה לכל התרבות שלנו ולא רק מהבחינה הפוליטית, אנשים לא מתעדים את חייהם כי אין כסף. אם מישהו רוצה לקבל כסף בארץ, הוא יתרחק כמה שיותר מנושאים רגישים. בעוד עשר שנים, כשנרצה להסתכל על איך התמודדנו עם פוסט־טראומה, כמו הסרטים שעשו אחרי מלחמת לבנון, נראה רק סרטים על מוזיקאים".
אז מה הפרויקט הבא שלכם?
סיון: "משהו עם הרבה דם, דמעות, כאב וכעס".
