פרשנות
שומרי הסף הביטחוניים נרדמו, והסודות והנכסים של רפאל זולגים החוצה
מעבר בכירים לחברה זרה מסתורית, ניסיונות השתלטות על נכסי ליבה ביטחוניים, ורגולטורים שמביטים מהצד וגוררים רגליים. כך נראית ההזנחה הניהולית המסוכנת של רפאל, מעמודי התווך הביטחוניים של ישראל. נדמה שהמחדלים והכשלים של עסקת אירונאוטיקס לא הופנמו עדיין בחברה
אין דרך עדינה להגיד את זה, אבל לרפאל היוקרתית והמבריקה, פאר החברות הממשלתיות שהביאה את כיפת ברזל ואת הלייזר ואת מעיל רוח ועוד שלל פיתוחים ביטחוניים פורצי דרך שמוחצים אויבים ומכריעים קרבות, דרוש מבוגר אחראי שישגיח ויסדר לאלתר את מה שנראה כמו לא פחות מאי־סדר מסוכן. לפחות עשרה ממנהליה ועובדיה הבכירים מהעבר הלא רחוק, בהם מי שהיה המנכ"ל שלה עד לפני שנתיים ועוד ארבעה סמנכ"ליות וסמנכ"לים החשופים לכמוסים והרגישים שבסודותיה, דילגו ממנה בשנה האחרונה לתפקידים מתגמלים בחברת ההחזקות האמריקאית אונדס.
כשאותה אונדס, המסרבת לחשוף את זהות המשקיע המרכזי שלה, ממשיכה להניח בזו אחר זו הצעות נדיבות לרכש של עוד ועוד חברות בנות של רפאל המחזיקות בידע ביטחוני יקר מפז השייך לכלל אזרחי ישראל. ומאידך היו"ר, המנכ"ל והדירקטורים שלה ממשיכים לישון טוב בלילה. מישהו צריך להתעורר ולהגיד: די. להזכיר למי שצריך את המובן מאליו, שמא התבלבל, כמו את זה שאף אחד ממנהלי רפאל, לא בעבר הרחוק והקרוב ולא בהווה, לא קיבל אותה בירושה מדודה עשירה.
כשבכיר ביטחוני מתריע בתסכול בפני כלכליסט ש"רפאל כבר חדורה לגמרי לאונדס", ובאותו הזמן היו"ר שלה יובל שטייניץ מתרוצץ בין פאנלים לאולפנים כדי להתפאר במעלותיה וביצירותיה, והמנכ"ל שלה יואב תורג'מן לא נזעק כדי לחסום בגופו את נהירת מנהליה הבכירים עד לא מכבר אלי החברה שמסנוורת אותם עם ערמות של כסף – מישהו צריך לתפוס פיקוד ולהשתלט על ההגאים.
כל זאת כשעוד לא יבש הדיו על הד"וח החמור של רשות החברות הממשלתיות, שחובר באיחור של שנים ארוכות בעקבות העסקה השערורייתית ורוויית הכשלים מ־2019, שבמסגרתה ההנהלה הקודמת של רפאל רכשה את חברת הכטב"מים אירונאוטיקס במחיר מופקע של כ־850 מיליון שקל ביחד עם איש העסקים אביחי סטולרו – ומנהליה כבר מתמרנים ליד הקווים האדומים במקום לשמור על מרחק בטוח מהם.
למי בדיוק ברפאל זה נראה סביר ותקין שחברה זרה, המצוידת במיטב בכיריה עד לא מכבר, מנסה להשתלט על החברות הבנות שלה, כמו אמפרסט המפתחת את הליבה של מערכת ההגנה כיפת ברזל, קונטרופ או אירונאוטיקס המעורבות במיזמים מסווגים של מערכת הביטחון?
עבור רפאל, כמו כל חברה עסקית אחרת, עסקת אירונאוטיקס היא פדיחה – סימפטום המבטא חפיפניקיות ישראלית, עיגולי פינות, סיכומים במחשכים בחסות הסודיות שאופפת את מהלכיה בהיותה חברה ביטחונית. על אחת כמה וכמה בגלל כל אלה היה מצופה שרפאל תחיל על עצמה כל כלל זהירות אפשרי, בייחוד כשמעברו השני של המתרס נמצא סמנכ"ל השיווק שלה עד לא מזמן, אושרי לוגסי, שהוא הרוח החיה שמאחורי בולמוס הרכישות מצד אונדס.
ועוד יותר מכל זה, כשבאונדס יושבים כיום אדריכלי עסקת אירונאוטיקס – המנכ"ל לשעבר יואב הר אבן וסמנכ"ל המיזוגים והרכישות לשעבר משה מאור מיארה. לאף אחד ברפאל לא נדלקה עדיין נורה אדומה? איש בחברה עתירת המדענים והגאונים הזאת לא שואל מה הולך פה?
אפשר וצריך לברר אודות מקורות המימון של אונדס, עד לא מזמן חברה אלמונית שיצאה להסתערות באמצעות הון עלום על חברות ביטחוניות ישראליות ולהניח עליהן תגי מחיר חלומיים שקשה ועד בלתי אפשרי להגיד להם לא. צריך לשאול אותה ועליה שאלות, מותר לתהות על המודל העסקי שמניע אותה, וכשהיא מסתירה את זהות המשקיע שממלא לה את הקופה בכסף גדול – כמיליארד דולר בסבב גיוס אחד מלפני כחודש – גם מתבקש שיידלק פרוז'קטור אדום.
מאידך, בסופו של דבר אונדס עושה את מה שאמורה לעשות חברה. היא מגייסת הון, מזרימה אותו אל המשק הישראלי באמצעות רכש של חברות ושואפת להשיא רווח למשקיעיה. זכותה לשלם מכיסיה העמוקים, כמה שיעלה על דעתה, על שירותם של עובדים שהיא סבורה שבכוחם לסייע לה להשיג את יעדיה העסקיים.
השאלה הגדולה והמתבקשת היא איפה מדינת ישראל, על כל הרגולטורים ושומרי הסף שלה שעדיין לא סורסו ושותקו לגמרי, שאמורים להגן על נכסיה הביטחוניים החשובים ביותר הצבורים ברפאל ואצל החברות הבנות שלה. נכסים אלה הם תולדה של עשרות שנות מחקר ופיתוח בסדנאותיה הסודיות ביותר ובמעבדות הטכניון, ומאפשרים בדיוק את אותו יתרון טכנולוגי מכריע שבו מתרברבים, בצדק, מנהלי רפאל מתחת לכל עץ רענן. כל אלה, למרבה התדהמה, שקועים בתרדמת עמוקה.
אל מול הניסיון של אונדס להשתלט על אמפרסט באופן שיותיר את רפאל בעלת מניות מיעוט בה עומד רק הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ"ב), שמעכב לפי שעה את העסקה שהיקפה כ־100 מיליון דולר. אם הניסיון של אונדס לרכוש מרפאל את אירונאוטיקס, כפי שנחשף מוקדם יותר השבוע בכלכליסט, יקרום עור וגידים – גם אז תידרש עמדת אגף המלמ"ב שבראשות יובל שמעוני.
אולי המלמ"ב שמעוני יגיד כן ואולי יגיד לא, וגם אצלו המצב לא פשוט. מצד אחד עסקינן בנכסים סודיים הקשורים לליבת ביטחון המדינה ותפקידו להגן עליהם מכל משמר; מהצד השני עומדת מדיניותו המוצהרת של מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם לאפשר, כמה ואיך שניתן, הזרמת הון שתאיץ את תעשיית הדיפנס־טק הישראלית, כי למדינה אין די כסף כדי להשקיע ולפתח אותה.
וממילא כל החלטה שיקבל תתקבל במחשכים, בלי בדל של שקיפות, בלי דין וחשבון לציבור, כנהוג וכמקובל בישראל. אם יאשר או לא יאשר, נימוקיו יישארו בין כתליו של חדר סגור ולא ייחשפו. כאילו שבחסות הסודיות הזו לא צמחה כאן מפלצת בצורת פרשת הצוללות וכלי השיט, כאילו שסיבוכים שמסתבכים היו עד כה מנת חלקן של ארצות רחוקות ונידחות בלבד.
משרד הביטחון קיבל בתחילת השבוע רשימה של שאלות מכלכליסט על הליכי הפיקוח שלו ומידת מעורבותו ביחס למהלכיה של אונדס מול רפאל. הוא לא ענה על אף אחת מהן. משרד הביטחון הוא הגוף שאמור לפקח על החברות הביטחוניות, הוא גם הלקוח המרכזי שלהן וגם הגוף שמנחה אותן.
אלא שהוא לא ייסד שום מנגנון שאמור לקבוע אמות מידה סדורות להתנהלות יעילה במקרים כמו זה של אונדס ומסתפק בשיקוליו החשאיים של המלמ"ב. מדוע בארה"ב, למשל, על כל תעשיותיה הביטחוניות הרגישות יש למעלה מעשרה גופים פדרליים שתפקידם לתת ולנמק את עמדתם במצבים דומים?
גם רשות החברות הממשלתיות קיבלה רשימה ארוכה של שאלות. הרי רפאל היא חברה ממשלתית, ורשות החברות משגרת מטעמה נציג שיושב בכל ישיבות הדירקטוריון שלה, ואי אפשר להעלות על הדעת שאינה יודעת מה קורה. אותה הרשות, שבמיוחד אחרי הדו"ח השערורייתי על רכישת אירונאוטיקס ביחד עם סטולרו חייבת לפקוח על רפאל שבע עיניים, מתגלה כפאסיבית ונגררת, מגיבה באיטיות ובמסורבלות לא ברורה. כמו משרד הביטחון, גם היא לא ענתה על אף אחת מהשאלות הרבות שהפנה אליה כלכליסט. אך בעקבות הפנייה היא שלחה באמצע השבוע להנהלת רפאל שאלות בקשר לכללי הצינון שהיא מחילה על בכיריה לשעבר. מדוע חיכתה רשות החברות עם שאלותיה בנושא עד לדירבון של כלכליסט? היכן מנגנוני הפיקוח והבקרה שלה, בהיותה הגוף שאמור להיות אחראי על החברות הממשלתיות?
את החשדנות על טיב הליכי הפיקוח והבקרה שלהם משרד הביטחון ורשות החברות הממשלתיות הרוויחו ביושר. לחבר דו"ח ביקורת על מחדלים וכשלים שנים אחרי שהסוסים כבר ברחו מן האורווה, כמו במקרה של עסקת אירונאוטיקס, זאת חוכמה קטנה. ואם רשות החברות ממאנת ללמוד מדו"חותיה שלה, לא מפיקה מהם לקחים ולא מטמיעה אותם במהלכיה – זאת כבר אוזלת יד.
רק לפני ימים אחדים הוועדה לבחינת מינויים בכירים בחברות הממשלתיות אישרה תקופת כהונה שנייה לשטייניץ בתפקיד יו"ר רפאל. הוא להוט לקדם את הנפקתה כדי לשפר את מעמדה כשחקנית בשוק הנשק העולמי, שצפוי להמשיך ולרתוח גם בשנים הקרובות מחמת המלחמות ונפיצותם של אזורי סכסוך רבים. לפני שירוץ להנפקה, מוטב לשטייניץ שידאג לקצת יותר סדר אצלו בתוך הבית. שוק ההון מעריך שקיפות, וההיסטוריה הלא מאוד רחוקה מצדיקה את החשדנות ממהלכיה של רפאל.
