הנגיד נגד יוזמת סבסוד המשכנתאות: "סיכון מוסרי וחסר היגיון"
לאחר פרסום דוח בנק ישראל, הציג אמיר ירון את תמונת המצב המאקרו-כלכלית, המליץ על קיצוץ בהוצאות שאינן תומכות צמיחה לצד הגדלת הכנסות וקרא לממשלה לחתור ליצור כריות ביטחון חדשות לקראת הזעזועים העתידיים
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, התייחס היום (ב') לשורה של סוגיות מאקרו־כלכליות במסגרת מסיבת עיתונאים לרגל פרסום דוח בנק ישראל 2026, והבהיר כי המשק ניצב בפני אתגרים פיסקאליים משמעותיים לצד אי־ודאות גבוהה. לדברי הנגיד, מבצע "שאגת הארי" כפה עדכון תחזיות – הן של הגירעון (כלפי מעלה) והן של הצמיחה (כלפי מטה), כאשר כבר כעת ברור כי הכיוון של החוב הוא של עלייה. "אנחנו עדיין בתהליך כיול", אמר, "אך ברור לנו שגם יעד הגירעון וגם יחס החוב צפויים לעלות". לדבריו, יעד הגירעון נגזר בעיקר מהצרכים הביטחוניים ומהתפתחות הלחימה, ולכן אי־הוודאות סביבו גבוהה. עם זאת, הדגיש כי נדרשות התאמות פיסקאליות כדי לבלום את מגמת העלייה בחוב, שהמליץ "להימנע ממנה".
על תקציב 2026, ירון הזכיר כי ערב פתיחת הסבב השני במלחמה מול איראן, בנק ישראל המליץ על יעד גירעון נמוך יותר – סביב 3% תוצר, לעומת 3.9% שנקבע בפועל. נזכיר כי התקרה, בגלל המלחמה, נקבעה סביב 5% תוצר. לדבריו, בתוך מסגרת התקציב שנקבעה בסוף ניתן היה לבצע התאמות נוספות – לצמצם הוצאות שאינן תומכות צמיחה לרבות סקטוריאליות, ולהפנות משאבים לתשתיות ולמנועי צמיחה. עם זאת, הדגיש כי עדיף תקציב מאושר על פני תקציב המשכי, שאינו מאפשר לנהל את המשק ולתת מענה לצרכים הביטחוניים.
ירון התייחס לשתי סוגיות פיננסיות קרובות לליבו: יוזמת סבסוד משכנתאות של אבי שמחון שצפוי להעלות לדיון כבר מחר - וההיטל על הבנקים בסך 3.25 מיליארד שקל שעליו סוכם בשבוע שעבר. הנגיד מתח ביקורת חריפה על הצעתו של שמחון – וזו לא הפעם הראשונה - ואמר כי "אין בה היגיון כלכלי". לדבריו, ההצעה מבוססת על הנחות יסוד שגויות. למשל, השכר הממוצע עלה בקצב מהיר יותר מהגידול בהחזרי המשכנתאות, ולכן הנטל היחסי לא החמיר כפי שמוצג. עוד הזהיר כי המהלך יוצר עיוות תמריצים: הוא מפצה לווים שלקחו סיכון גבוה, ומנגד פוגע בלווים שפעלו באופן שמרני יותר. "יש כאן סיכון מוסרי", אמר, והוסיף כי גם קרן המטבע הבינלאומית הזהירה מפני צעד כזה. ירון סיכם וטען כי "מאוד משונה ההתעקשות על הצעד הזה".
לגבי ההיטל על הבנקים הוא חזר על התנגדותו של בנק ישראל למיסוי סקטוריאלי, וציין כי אם המדינה מבקשת להטיל מסים חריגים – יש לבסס זאת על עבודת מטה מעמיקה, כפי שנעשה בוועדת ששינסקי שבחנה את ההיטל על הגז והנפט. לדבריו, לא נעשתה עבודה כזו במקרה הזה, אך לפחות ההיטל צפוי להיות מוגבל וחד־פעמי - נגיד בהתאם להמלצת הבנק.
בהתייחס למצב הכלכלי הכולל, אמר ירון כי המשק הישראלי נמצא "במצב של אי־ודאות גבוהה מאוד", אך הדגיש כי מדובר במשק דינמי שיודע להתאושש גם לאחר זעזועים משמעותיים. לדבריו, אחד המדדים הבולטים לחוסן הוא היקף הרכישות בכרטיסי אשראי, אשר מצביע על דפוס פעילות דומה לזה שנרשם ב"עם כלביא". עם זאת, הנגיד הדגיש כי מלחמות פוגעות בתוצר וציין כי היקף הפגיעה אינו מבוטל: "אובדן התוצר המצטבר הגיע לכ־8.5% תוצר מול קו המגמה ערב המלחמה" - וזה לפני שאגת הארי. לפי בנק ישראל, עלות המלחמה נאמדת בכ־352 מיליארד שקל. לפיכך, ירון הוסיף כי כדי לסגור את הפער שנוצר, המשק יידרש לצמוח מעל קצב המגמה. בהקשר הזה ירון הציג שלושה גורמים אפשריים לפער התוצר – מחסור באשראי, מחסור בחומרי גלם או מחסור בעובדים – והבהיר כי המוקד המרכזי הוא שוק העבודה, קרי מחסור בעובדים. לדבריו, זרימת האשראי למשק נמשכת ואף מופנית לענפים בעלי פריון גבוה, והמחסור בחומרי גלם מוגבל יחסית. "המסקנה היא שהפער נובע בעיקר ממגבלות היצע בשוק העבודה", אמר.
הנגיד התייחס גם להתפתחות פרמיית הסיכון של ישראל (CDS), שעמדה על כ־55 נקודות בסיס ערב המלחמה (אוגוסט 2023), זינקה לכ־140 נקודות לאחר ה־7 באוקטובר, ובהמשך ירדה והתייצבה סביב 70 נקודות. מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" נרשמה עלייה מחודשת לכ־80 נקודות בסיס. לדבריו, מגמה דומה נרשמה גם בשוק האג"ח הממשלתיות.
הנגיד, שלפי החוק הוא גם היועץ הכלכלי לממשלה, לא החמיץ את ההזדמנות להתייחס לאתגרים מבניים. ירון הדגיש כי רמת המיומנויות של כוח העבודה בישראל נמוכה יחסית למדינות ה־OECD, וכי גם ההשקעה בתשתיות ובהון הציבורי אינה מספקת. "ישראל נמצאת בקצה התחתון של ההוצאה האזרחית, ואנו זקוקים להשקעות כדי לסגור פערים", אמר. ירון הדגיש כי ישראל נכנסה למשבר הנוכחי עם יחס חוב נמוך יחסית – סביב 60% תוצר – אך כיום החוב נמצא במגמת עלייה. הוא קרא לממשלה במפורש לחתור ליצור כריות ביטחון חדשות לקראת הזעזועים העתידיים והדגיש כי ישראל היא מדינה עם סיכונים גבוהים יותר משאר המדינות ב-OECD. הוא ציין כי לישראל "אתגר פיסקלי" ייחודי ולא פשוט: לנהל מדיניות פיסקאלית שמאזנת בין צרכים ביטחוניים, יצירת צמיחה, שמירה על ההוצאה האזרחית, הפחתת תשלומי ריבית, והפחתת יחס החוב. ההמלצה כדי להתמודד עמו: קיצוצים בהוצאות שאינן תומכות צמיחה וגם הגדלת הכנסות - רמז להעלאת מסים.
