פירמת BDO: עלות המלחמה מול איראן למשק האנרגיה - 740 מיליון שקל
על פי ניתוח של הכלכלן הראשי בחברה, המלחמה הכניסה את משק האנרגיה למצב חירום יקר: סגירת אסדות הגז, מעבר לדלקים מזהמים והפסקת יצוא - טרם הפגיעה בבזן
ההיערכות המיוחדת של משק האנרגיה במצב החירום במלחמה מול איראן הגיעה לעלות כוללת של 740 מיליון שקל, זאת בטרם ניתוח ההשפעה של הפגיעה בבזן, שהובילה להשבתה של מתקני החברה. כך לפי ניתוח של הכלכלן הראשי ב-BDO, חן הרצוג, המייעץ לחברות אנרגיה בישראל. הניתוח של BDO כולל שלוש עלויות מרכזיות: העלויות למשק מסגירת ההפקה בשתי אסדות גז, שהובילו להפחתת הייצוא (500 מיליון שקל); הגברת ייצור החשמל בפחם וסולר במקום גז טבעי (180 מיליון שקל); והעלות הסביבתית של פליטת גזי חממה מייצור מוגבר בסולר (60 מיליון שקל).
כאמור, העלות המרכזית למשק האנרגיה מהמלחמה הייתה בעקבות ההחלטה לסגור 2 מתוך שלוש אסדות הגז הפועלות בחופי ישראל, שהתקבלה כמה שעות לאחר מכת הפתיחה מול איראן. בימי שגרה פועלים בחופי ישראל שלוש אסדות גז: כריש שמופעלת על ידי אנרג'יאן, תמר ולווייתן המופעלות על ידי שברון האמריקאית. האסדות מספקות גז לייצור כ-70%-74% מהחשמל במשק המקומי ומייצאים כמות דומה של גז למצרים וירדן. בשגרה, יתר החשמל בארץ מופק באמצעות פחם ואנרגיות מתחדשות (בחלקים שווים).
ב-12 הימים של המלחמה מול איראן הושבתו לחלוטין לווייתן וכריש. בשבוע הראשון של המלחמה מול איראן הופסק לחלוטין ייצוא הגז הטבעי, וכל ההפקה יועדה למשק המקומי. לאחר כשבוע איפשר שר האנרגיה כהן להחזיר את ייצוא הגז ממאגר תמר – אך בהיקף מצומצם מאוד. יצוא הגז הטבעי משתלם לחברות – מחיר הגז הטבעי שנמכר בייצוא גבוה מהשוק המקומי. המשמעות היא שגם המס שמשלמות החברות עבור הגז הטבעי גבוה יותר. לפי הניתוח של BDO עלות ההשבתה היא הגורם המרכזי לעלויות למשק האנרגיה – כשמדובר על אובדן תוצר של 500 מיליון שקל ב-12 ימים.
המרכיב השני בניתוח הוא עלויות המעבר להפקת גז בדלקים מזהמים. מאגר תמר יכול לספק לבדו כ-75% מצרכי הגז הטבעי של המשק המקומי, המשמעות היא שיש להחליף את מקורות ייצור החשמל בשוק המקומי כדי להמשיך לספק חשמל. יש לציין שכל תחנות הכוח בישראל הן דו-דלקיות – כלומר יכולות לפעול על שני דלקים לפחות – יצרני החשמל הפרטיים המפיקים יותר ממחצית מהחשמל במשק יכולים לפעול על גז טבעי או סולר. חלק מתחנות הכוח של חברת החשמל יכולות לפעול על גז טבעי או סולר, ואחרות על פחם או סולר.
זה שתחנות הדלק הן דו-דלקיות שמאפשר למשק המקומי להיות גמיש באירועי חירום בניהול הדלקים. עם זאת – לגמישות יש מחיר, גם בעלויות כלכליות וגם בעלויות סביבתיות. הפקת החשמל מפחם עומדת על כ-30 אג' לקוט"ש – בערך פי 2 מהפקת חשמל באמצעות גז טבעי. הסולר (בהנחה ויש פטור מהבלו על הסולר לחירום) מגיע לעלות הפקה של כשקל לקוט"ש. כלומר העובדה שתחנות הכוח נאלצו לעבור להפיק חשמל מפחם ומסולר במהלך ימי המלחמה הוביל לעלייה בעלויות ייצור החשמל לעומת מצב שבו ההפקה הייתה נעשית בגז טבעי.
לפי BDO: "משק האנרגיה הישראלי הפגין חוסן גבוה במהלך מלחמת 12 הימים, למרות האיומים. החוסן Vאנרגטי הישראלי בולט בהשוואה לאירופה שהיתה תלויה ביבוא אנרגיה מרוסיה וסבלה מעליית מחירים ומחסור במלחמת אוקראינה. החוסן האנרגטי נשמר בזכות העצמאות האנרגטית והיתירות באספקת גז טבעי וכן מהיתירות הנובעת מיכולת הפעלה דו-דלקית של כל מערך יצור החשמל בישראל".
בימי שגרה, הפקת החשמל מפחם עומדת על כ-450 מגה וואט, שבמלחמה התוספת נעה על 837-2,290 מגה וואט, בהתאם ליום. בשגרה הפקת החשמל מסולר לא נעשית כלל, אך תחנות הכוח מחויבות לשמור מאגרי סולר לכ-100 שעות הפעלה של התחנה. לפי הרצוג, העלות הזו מסתכמת ב-180 מיליון שקל.
העלות השלישית היא העלות הסביבתית של הפליטות. הפחם והסולר לא רק יקרים יותר להפקת חשמל – אלא גם מזהמים יותר. לפי הערכה, העלות העודפת מהפליטות ב-60 מיליון שקל.
הניתוח של העלויות למשק המקומי לא כולל את ההשלכות של הפגיעה בבזן. במהלך המלחמה עם איראן בוצעו שתי פגיעות במתחם בית הזיקוק: הראשונה השביתה כמה צינורות הולכה למתקני ההמשך של החברה, כלומר ייצור חומרי גלם לתעשיות הכימיה והפלסטיק. הפגיעה השנייה הייתה משמעותית בהרבה – וגבתה את חייהם של שלושה מעובדי החברה. כמו כן, תחנת הכוח בבזן הושבתה לחלטין, מה שהוביל להשבתה של כל פעילות הזיקוק של בזן.
