פחם במקום גז: כך המלחמה עם איראן משנה את משק האנרגיה
למרות השבתת מאגרי לוויתן וכריש, אספקת החשמל בישראל נמשכת באמצעות אסדת תמר, מעבר לפחם וסולר, ותמיכת תחנות פרטיות וגיבוי מאגרי אגירה. מאות מיליוני שקלים כבר הושקעו בהיערכות – אך איומי מלחמה מחייבים תגבור נוסף
תרחיש העלטה היה אחד מהחששות המרכזיים במשק האנרגיה הישראלי בימים שלאחר פרוץ המלחמה. החשש היה שפגיעה משמעותית במתקני ייצור האנרגיה הישראלים עלולים להוביל להשבתה של בין ימים בודדים - ועד חודשים ארוכים באזורים מסוימים. לפני שנה למשל, המדינה סערה בעקבות דבריו של מנכ"ל נגה בזמנו שאול גולדשטיין, שאמר: "אחרי 72 שעות בלי חשמל בישראל - אי אפשר יהיה לגור כאן; אנחנו במצב לא טוב ולא מוכנים למלחמה אמיתית".
בסופו של דבר תרחישי החירום לא התממשו - אך האתגרים במשק האנרגיה נמשכים. כמו כן, לאורך השנה וחצי האחרונות הושקעו מאות מיליוני שקלים במיגון של משק החשמל הישראלי, יחד עם הגדלת מצבורי הדלקים לחירום, כך שאין ספק שמשק האנרגיה נכון להיום מוכן יותר למלחמה מהימים שלפני השביעי באוקטובר.
כבר ביום שישי הנחו במשרד האנרגיה להפסיק את ההפקה בשתיים משלוש אסדות הגז המשמשות את המשק הישראלי: כריש אותו מפעילה חברת אנרג'יאן ולוויתן המופעל על ידי ענקית האנרגיה האמריקאית שברון. כעת האסדות טרם חזרו לפעול, כשהצפי לחזרתן אינו ידוע. כלומר המשק הישראלי פועל כעת על בסיס אסדת גז טבעי אחת – תמר. תמר קרובה לחופי אשקלון ובימים הראשונים שלאחר השביעי באוקטובר הושבת המאגר למשך חודש שלם. הסגירה של אסדת תמר הובילה לאובדן הכנסות לשותפות המחזיקות בו של 53 מיליון דולר – אך לנזק משקי בהיקף של 800 מיליון שקל, כך לפי ניתוח של הכלכלן הראשי בפירמת BDO, חן הרצוג.
לפי אומדן של הרצוג, ההפסד למשק הלאומי מכל שבוע של השבתת 2 מאגרי הגז הינו מעל 300 מיליון שקל. הפסד זה נובע מפגיעה בתוצר הלאומי בגלל הפסקת יצוא הגז והפסד הכנסות מדינה מתמלוגים ומסים. הנזק הכולל למשק גבוה עוד יותר בשל התייקרות עלות יצור החשמל בשל הגדלת השימוש בפחם ובסולר.
בימי שגרה הגז הטבעי משמש להפקה של מעל 70% מהחשמל בישראל, ובכל זאת משק החשמל הישראלי ממשיך לפעול בימים אלה גם עם אסדה פעילה אחת. בין היתר, המצב התאפשר בזכות הגדלת ייצור החשמל באממצעות דלקים אחרים – פחם וסולר. כל תחנות הכוח בישראל נבנות כך שהן יכולות לפעול על בסיס שני דלקים לפחות – כך שכיום כל יצרני החשמל הפרטיים, המפיקים יותר ממחצית מהחשמל בישראל - בעלי גמישות בהפעלת התחנות. מוקדם יותר היום (א') הודיע פורום יצרני החשמל הפרטיים כי: "התחנות הפרטיות ערוכות לעבוד ולייצר חשמל גם בסולר בכל מקרה של שיבוש באספקת הגז".
לפי הרצוג: "היתירות במאגרי הגז מאפשרת אספקת רוב צרכי הגז של ישראל גם במצב של השבתת שני מאגרים מתוך שלוש. לפי ניסיון באוקטובר 2023, בשעת חירום עם השבתת מאגרי גז מופסק גם יצוא הגז, ולכן יש יכולת לעמוד בצרכי השוק המקומי. אספקת הגז של תמר מספיקה לכ-75% מצרכי השוק, והיתרה יוחלף באמצעות פחם וסולר כך שלא צפוי מחסור באנרגיה לייצור חשמל".
חלק מתחנות הכוח של חברת החשמל יכולות גם לפעול על פחם. למרות המחיר היקר והזיהום שנוצר מהפקת חשמל מפחם, הובילו להחלטה לסגור את התחנות, ולעבור למצב של שימור כך שייעשה בהן שימוש רק במצבי חירום. כאמור בימי השגרה – או לפחות בימים שלפני המלחמה מול איראן, שימוש הפחם לייצור חשמל בארץ נע על כ-15%, והיום הוא אף מוכפל. היתרון של השימוש בפחם לייצור חשמל הוא מצבורי הפחם הגדולים שיש בישראל שיכולים להספיק למספר שבועות – יחד עם העמידות של הפחם לעומת גז.
סך הכל יכולת הפקת החשמל בישראל היא כ-17 ג'יגה וואט. הצריכה הממוצעת בימי שגרה היא כ-12-14 ג'יגה וואט בשעות השיא, מה שמאפשר למשק הישראלי רזרבות בימי שגרה. בשעות שיא הביקוש לחשמל, הצריכה עולה.
היבט נוסף של איומים על משק האנרגיה הישראלי הוא בתי הזיקוק. אתמול (א') דיווחה בז"ן שבמהלך סוף השבוע נפגע באופן קווי הצנרת וההולכה של החברה כתוצאה ממתקפת הטילים. החברה הודיעה שחלק ממתקניה הודממו – אך מתקני הזיקוק המשמשים לאספקת הדלקים ממשיכים לעבוד כרגיל.
מלבד השימוש בפחם ובגז טבעי – בישראל פועלים גם מתקני האנרגיה המתחדשת, בעיקר פאנלים סולאריים ומעט רוח. המתקנים הסולאריים שימשו ב-2024 לייצור של כ-14% מהחשמל בישראל, רחוק מהיעדים אך המתקנים האלו מאפשרים גיוון נוסף של מתקני ייצור במשק החשמל הישראלי. המתקנים הסולאריים עם זאת, מפיקים חשמל רק במהלך שעות הבוקר והצהריים שבהן הביקוש לחשמל בדרך כלל נמוך לעומת שעות הערב. לכן בשנים האחרונות החלו להיכנס מתקני אגירה לשווקי אנרגיה ברחבי העולם. משק האנרגיה בישראל פועלים שני סוגים של מתקני אגירה: הראשון הוא מתקני אגירה שאובה – שכיום פעילים שניים מהם בהספק של כמה מאות מגה-וואט. יתר מתקני האגירה בישראל הם סוללות רגילות – שכיום יש בהיקפים נמוכים יחסית של כמה מאות מגה בלבד. המשמעות היא שהיקף מתקני האגירה הנוכחי לא יהווה פתרון למשק לבד – אך הוא משמש כלי נוסף.
