סמוטריץ' טרוד מהריבית הגבוהה אך לא פעל לייצר סביבה שתאפשר להוריד אותה
במקום להילחם באינפלציה בכלים מקצועיים – תעסוקת חרדים, עובדים פלסטינים ושוויון בנטל – סמוטריץ' עסוק בשימור כוחו הפוליטי ובאיומי סרק על נגיד בנק ישראל ("אם לא תוריד ריבית, אני אוריד מסים"). ההזדמנויות לשינוי עמוק בכלכלה נזנחו בעבור האידיאולוגיה הקיצונית והשמירה על יציבות הממשלה
ביום חמישי האחרון קיים שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מפגש ארוך עם נשיאות המגזר העסקי. כדרכו, המפגש התארך מעבר לצפוי ונמשך כשעתיים וחצי. הכותרת שיצאה לתקשורת מן המפגש היא האמירה של סמוטריץ': "אני שותף מלא לתביעה הזו להוריד את הלחץ על המשק... אם הנגיד לא יוריד את הריבית, אני אוריד מסים". האמירה הזו, שזכתה לביקורת רבה בתקשורת, זכתה למחיאות כפיים סוערות מאנשי המגזר העסקי.
אם יש משהו שמאחד את כלל הסקטורים הנמצאים בנשיאות המגזר העסקי – תעשיינים ויבואנים, מלונאים ויהלומנים, אנשי פיננסים ואיכרים – זה הרצון שהריבית תרד והכסף יהיה זול יותר. למעשה, קשה להיות מופתעים מכך שבתוך הוויכוח: האם הגיע הזמן להוריד את הריבית, שר האוצר והמגזר העסקי נמצאים בצד אחד, הדוחף להורדה מוקדמת, ואילו הנגיד ואנשי בנק ישראל נמצאים בצד שני, הדוחף להמתין עוד מעט.
סמוטריץ' אמר בצדק שיש לו חופש ביטוי להגיד את עמדתו, במיוחד כשמדובר בעמדה צפויה מפי שר אוצר. אבל סמוטריץ' ראוי לביקורת על האיום המוזר שנקט: "אם לא תוריד ריבית, אני אוריד מסים". זאת מכיוון שסמוטריץ' עצמו יודע היטב שאין אפשרות להוריד מסים בשנת 2026. הורדה כזו תביא בהכרח לגידול בגירעון. אין אפשרות מעשית לקצץ בהוצאות הממשלתיות המתוכננות, ולכן הורדת מסים משמעה להגדיל את הגירעון וממילא את יחס החוב־תוצר כבר שנה רביעית ברציפות.
סמוטריץ' בנאומו היה מודע לכך ואמר: "אעשה זאת תוך כדי שאני שומר על המסגרות הפיסקאליות". אבל רגע אחר כך אמר: "אני חושב שיותר נכון שהנגיד יוריד את הריבית, כי כך יירד הלחץ מהכלכלה וגם נשמור על המסגרות הפיסקאליות".
כלומר, שר האוצר מבין היטב שאין דרך גם להוריד מסים וגם לשמור על גירעון של 4% (הגירעון הדרוש לייצוב יחס חוב־תוצר). סמוטריץ' בעצם אומר שאם הנגיד לא יפעל בצד המוניטרי כמו שהוא רוצה, הרי שהוא לא ימלא את תפקידו הפיסקאלי, והוא יגדיל את הגירעון ואת המס.
לא פלא שכשאנשי המגזר העסקי פנו למנהל רשות המסים שי אהרונוביץ' באמצע הנאום של השר ושאלו אותו "שי, אתה מקשיב?", אהרונוביץ' ענה: "מנסה להדחיק". אהרונוביץ' לא לבד: פקידים בכירים נוספים באוצר לא יודעים בדיוק מה לעשות עם החזרה של סמוטריץ' בדרכים שונות על הרעיון של הורדת מסים בשנת 2026. לא ברור האם הוא מתכוון ברצינות, או האם הוא משתמש בדיבורים על הורדת מסים כאיום על הנגיד וכהבטחת בחירות.
מבחינה פרקטית, סמוטריץ' אמר בנאומו שאם הוא יוריד מסים, יהיה מדובר בעיקר במס הכנסה. לא ברור בדיוק מהי ההורדה שהוא מתכנן בעולמות מס ההכנסה, מה שכן ברור שסמוטריץ' מעוניין להוריד מס על יבוא של חבילות מחו"ל ולהגדיל את הפטור מ־75 דולר ל־150 דולר. זו הורדת מס שלא תתרום לצמיחה, ואף להפך — תפגע בשחקנים מקומיים.
אם סמוטריץ' שואל את עצמו מה הוא היה יכול לעשות בנוגע לריבית הגבוהה, הרי שהוא היה צריך להקשיב לעצמו באוזן ביקורתית יותר. הוא עסק בתחילת נאומו בכך שיש מחסור בכוח אדם מיומן בישראל, ואמר כי "חייבים להגדיל את שיעור ההשתתפות בתעסוקה. כשההשתתפות נמוכה, השכר עולה. חלק גדול מיוקר המחיה זה תוצר של מחסור בהון אנושי, כי חסרות לנו ידיים עובדות. הדרך להגדיל את התוצר, הפריון והכלכלה היא להגדיל את שיעור התעסוקה".
סמוטריץ' אמר שהוא עשה רבות בנושאים הללו, אבל כנראה נמתין עד לבחירות כדי לשמוע מה הוא עשה. אולי הוא פעל בעולמות העליונים. שכן בזירה הארצית סמוטריץ' בחר מתחילת כהונתו שלא להתמקד בנושאים של תעסוקת גברים חרדים, והיו לו הזדמנויות רבות בתחום זה. הריבית שעלתה עוד לפני המלחמה עודדה חרדים לצאת לעבוד. המלחמה יצרה הזדמנות לשינוי מבני בתקציבים נוגדי צמיחה שהופנו לקהילה החרדית, וגם התקציבים שנשללו בעקבות פסיקת בג"ץ יצרו הזדמנויות לשינויי עומק בתחום זה. אך בשטח לא חל כל שינוי.
סמוטריץ' גם העלה את סוגיית העובדים הפלסטינים, שמוזכרת שוב ושוב גם על ידי בנק ישראל כאחד הגורמים לאינפלציה וממילא להשארת הריבית הגבוהה. וכך הוא אומר בהקשר זה לנשיאות המגזר העסקי: "התעקשתי לא להכניס עובדים פלסטינים. היו לזה שתי סיבות: הסיבה הראשונה ביטחונית־אידיאולוגית. הסיבה השנייה, אני משוכנע שזה טוב לענף. זה יביא חדשנות וטכנולוגיה. העובדים הפלסטינים הם כמו סמים — הם זולים ולא טובים, ומתמכרים לזה. עוד שנה־שנתיים נגיד תודה לתקופה הזו".
סמוטריץ' אף היה נחרץ בהקשר זה, ואמר שבשביל ההתייעלות בענף הוא מוכן "שכמה חברות ייפלו וייסגרו. זה לא מטריד אותי במבט מאקרו של השוק. זה תמיד ככה בכלכלה. אנחנו רוצים כלכלה שמתחככת בתחרות".
2 צפייה בגלריה
הפגנת חרדים נגד הגיוס. כדי להילחם באינפלציה סמוטריץ' יכול לעודד תעסוקת חרדים, להשיב את העובדים הפלסטינים, ולקצר את המלחמה בעזה
(צילום: יקיר שגב)
יש סיבה נוספת הקשורה לעבודת הפלסטינים, והיא אינטרסנטית בהרבה, ואותה סמוטריץ' חושף רק מול הבייס. ביום העצמאות האחרון שר האוצר הסתובב בישיבות הסדר ציוניות־דתיות ופרס את הישגיו בנוגע להעמקת ההתיישבות ביהודה ושומרון. בישיבת הר ברכה אמר סמוטריץ' כך: "עובדים קשה עכשיו בכביש 60. יש למעלה מ־120 טרקטורים שעובדים במקביל. זה דבר מאוד מעניין. כל הקבלנים שלנו פה מהאזור, כל הכלים שלהם בעזה. היתה תקופה שהתבאסתי, אמרתי לרמטכ"ל, אתה לוקח לי את כל הדחפורים, איך נבנה את ההתיישבות? אז יש סייעתא דשמיא: לא מכניסים פועלים ערבים מיו"ש לישראל הקטנה — הם כולם פה. אז יש לנו חלוקת עבודה מצוינת: הטרקטורים שלנו הורסים בעזה, ושלהם בונים ביהודה ושומרון. זה סידור עבודה נחמד שאני מוכן לחתום עליו".
במילים אחרות, סמוטריץ' אומר כי העובדה שהעובדים הפלסטינים לא נכנסו לישראל — גם בהחלטתו המפורשת — משרתת את האינטרסים הסקטוריאליים שלו. אם סמוטריץ' היה רוצה להילחם באינפלציה באמת, הוא היה יכול לסייע לתעסוקת חרדים, להשיב את העובדים הפלסטינים, ועוד לא הזכרנו את העובדה הטריוויאלית שסמוטריץ' הוא מאדריכלי התארכות המלחמה.
חוסר היכולת של סמוטריץ' להסתכל על הדבשת של עצמו בא לידי ביטוי בחלק נוסף באותו נאום. סמוטריץ' תקף את אנשי המשפט בממשלה על כך שהם מונעים ממנו לתת הטבות למילואימניקים. כך, לדוגמה, הוא אמר כי המשפטנים לא אפשרו לו "לתעדף עסקים של מילואימניקים במכרזים בשירות המדינה", ושהם גם לא אהבו את ההעדפה של מילואימניקים במכרזים של קרקעות. "הם אמרו לי שזה לא שוויוני. אמרתי להם: אין באמת שוויון בין מי שמחרף את עצמו בעזה לבין אנשים אחרים. הם יקבלו לפני הכל, והכי הרבה. ובתחום הזה אני פתוח לכל דבר. אני שותף".
סמוטריץ' כמובן צודק שאין שוויון בין מי שמשרת למי שלא משרת, אך המקור של אי־השוויון נובע מכך שהמדינה, ביודעין, לא מטילה את חובותיה באופן שווה על כלל האזרחים. אם רוצים לתקן — יש לתקן את גורמי אי־השוויון. יש לוודא שהחוק דורש מכולם את אותו הדבר, ושהחוק מיושם באופן שווה לכולם. סמוטריץ' מתחמק מהעובדה שהממשלה מעמיקה את אי־השוויון בכך שהיא מסרבת לייצר חוק שירות בצה"ל שיגדיר בצורה ברורה מה דורשים מכל אזרח ומה ההשלכות לאי־העמידה בחוק. וכך, כשאדם לא ממלא את חובתו האזרחית, יש להעניש אותו באופן מידתי וישיר.
גם כאן סמוטריץ' הופך את היוצרות: הצורך במתן הטבות לא שגרתיות למילואימניקים נובע מכך שיש אי־שוויון קיצוני ביותר בחלוקת הנטל הצבאי, ומכך שסמוטריץ' וממשלתו מסרבים לגעת ולטפל באי־השוויון הזה ולתקן אותו.
