פרשנות
סמוטריץ' רוקח קוקטייל כלכלי מסוכן שעלול לדרדר את המשק למשבר
האיום של שר האוצר להוריד מיסים אם נגיד בנק ישראל לא יוריד ריבית הוא מתכון לאסון כלכלי. המהלך עלול להחמיר את הלחצים האינפלציוניים, להרחיב את הגירעון התקציבי ולפגוע באמון השווקים במשק הישראלי. במקום יציבות כלכלית, סמוטריץ' מציע פופוליזם קצר טווח שיכול לגרור את המשק לסחרור
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בחר לשגר איום פומבי חסר תקדים: אם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לא יוריד את הריבית – הוא יוריד את המיסים. האיום הזה אולי נשמע כצעד פוליטי שנועד לייצר כותרות, אבל בפועל מדובר בקוקטייל כלכלי קטלני שמסוגל להצית אש בשווקים ולדרדר את המשק למשבר פיסקאלי-פיננסי הרסני.
חשוב להזכיר: סמוטריץ' לא המציא כאן שום דבר. הניסיון ללחוץ על הבנק המרכזי כדי לחולל "כסף זול" ולהרוויח פופולריות ותמיכה פוליטית יובא מארה"ב. דונלד טראמפ, למשל, מפעיל לחץ אדיר על יו"ר הפד ג'רום פאוול להוריד את הריבית. השוואה זו רק ממחישה עד כמה מדובר במשחק מסוכן: כאשר פוליטיקאים כופים מדיניות מוניטרית - הנזק לטווח הארוך עלול להיות עצום בצורה של אובדן אמון מוחלט בבנק המרכזי, הדבר הכי יציב שקיים היום במשק.
כדי להבין את חומרת המהלך צריך לזכור מדוע ירון מסרב להוריד את הריבית. בנק ישראל, שייעודו המרכזי לפי חוק הוא ריסון האינפלציה, רואה לנגד עיניו מציאות של מלחמה מתמשכת (שמובלת בעיקר על ידי סמוטריץ' בעצמו), שמחוללת עודף ביקוש על ההיצע – מתכון בטוח לאינפלציה. המחסור ב"היצע" בא לידי ביטוי בכמה שווקים לרבות בשוק העבודה, בו מאות אלפי מגויסים גורעים כוח עבודה ויוצרים מחסור בכוח אדם. אך גם שוק הדיור תקוע והמחסור בטיסות עוד בולט. במציאות כזו, כל הקלה מוניטרית משמעותה הזרמת עוד ביקוש לשוק שלא מסוגל לספק סחורות ושירותים. התוצאה הברורה היא אינפלציה.
כאן נכנס סמוטריץ' עם הרעיון להוריד מיסים. אלא שהורדת מיסים, בדיוק בתקופה שבה הלחצים האינפלציוניים (בעיקר בשירותים) עוד חזקים והאיום של התפרצות אינפלציונית עודו מרחף מעל, אינה תרופה אלא רעל. היא רק תגדיל את הביקוש בנקודה בה צד ההיצע חסום. כך, במקום להקל את האינפלציה, סמוטריץ' עלול להחמיר את הלחצים האינפלציוניים ולהביא להאצה של עליות המחירים.
הנקודה הנוספת והלא פחות חשובה היא שמהלך כזה יזניק את הגירעון התקציבי לבור עמוק עוד יותר. ההכנסות ממיסים יצנחו, בעוד שההוצאות הביטחוניות – נטל עצום גם כך – ממשיכות לטפס. העובדה שסמוטריץ' נחוש להמשיך להזרים כספים קואליציוניים ומסרב לסגור משרדים מיותרים שמבזבזים מאות מיליונים רק מגדילים את ההוצאה שלא לצורך. כל זה כאמור בנקודה בה ממשלת ישראל מייצרת גירעונות עתק זה שלוש שנים ברציפות. התוצאה תהיה עלייה בחוב הציבורי, אובדן אמון של שווקים ומשקיעים, ואולי גם הורדת דירוג נוספת על רקע זינוק בפרמיית הסיכון, מה שרק יעלה את עלויות גיוס החוב של מדינת ישראל - והציבור יישא בסופו של דבר במחיר.
במילים אחרות, הורדת מיסים תוך כדי מלחמה, בזמן שהריבית נותרת גבוהה, היא מתכון לאסון: גם גירעון מתרחב, גם אינפלציה מואצת וגם סיכון לאי־יציבות פיננסית.
לירון ממתינים ימים קשים. המהלומה הזו עלולה לחזור על עצמה עד הבחירות, והיא חושפת בעיה עמוקה יותר: ההתנגשות בין כלכלה לפוליטיקה. כפי שעשה בסוף השבוע כאשר האשים את הפקידות בכישלון הקולוסאלי שלו כשר האוצר, סמוטריץ' עלול לחזור על הדפוס: להיפטר מכל אחריות, להתנער מכל נתון שלילי על המשק, לקחת קרדיט על כל הישג ולבזבז הרבה מאוד כסף ציבורי כדי להרים עצמו אל מעל אחוז החסימה. על ירון להגן על יציבות המשק, לבלום אינפלציה ולתפקד כ"שומר הסף" המקצועי - גם כאשר שר האוצר הופך את המדיניות הכלכלית לקרקע פוליטית.
סמוטריץ' לא משחק רק במספרים, אלא באמון: של משקיעים, של מוסדות כלכליים (לאומיים ובינלאומיים) - ובעיקר באמון הציבור בכך שהכלכלה הישראלית מנוהלת באופן אחראי. ברגע שאמון זה נסדק – קשה מאוד להשיבו.
השורה התחתונה ברורה: אם שר האוצר ימשיך להפריח לחלל האוויר רעיונות הזויים - הוא עלול להכניס את המשק הישראלי לסחרור אינפלציוני ופיסקלי. במקום יציבות – טלטלה; במקום צמיחה – סטגנציה; במקום אמון – חוסר אמון. והכל בשם מהלך פופוליסטי קצר טווח.
ההתנהלות של סמוטריץ' מאז מחדל 7 באוקטובר (עליו הוא חתום באותיות קידוש לבנה) מוכיחה שלא משנה כמה משיחיות, הזויות או מסוכנות יהיו היוזמות שלו, הן עלולות להתגשם ולצאת לפועל - שכן הוא זוכה לכוח פוליטי מופרז בממשלת נתניהו. לכן, אסור להקל ראש ולזלזל בכוח המילים של מי שאמור להיות שר האוצר של מדינת ישראל.
