פרשנות
ללא הכבדה במס ואכיפה - בישראל ימשיכו למות בגלל עישון
תמונות האזהרה המזעזעות מגיעות סוף־סוף לחפיסות הסיגריות, אך רפורמת המס על האידוי, ביטול הפטור בדיוטי-פרי ואיסור הטעמים תקועים; ללא המהלך הכולל, ישראל תפספס את ההזדמנות להוריד את שיעור העישון הגבוה בכ-30% מהממוצע העולמי
ביום ראשון הקרוב ובאיחור של רבע מאה, תמונות מזעזעות על נזקי העישון יופיעו על 75% משטח האריזה של כל מוצרי הטבק - כולל סיגריות אלקטרוניות ונרגילות. קנדה הייתה הראשונה שנקטה צעד זה בינואר 2001, ברזיל שנייה ב-2002, והיום כ-140 מדינות מיישמות את החובה. הראיות תומכות במהלך: מחקר קנדי שפורסם ב-Nicotine & Tobacco Research מצא שהאזהרות הגרפיות הפחיתו את הסיכוי להיות מעשן ביחס של 0.875 והגדילו את הסיכוי לניסיון גמילה ל-1.33.
המהלך הוא טוב ומבורך אך לא מספיק. בשום מדינה התמונות האלו לא "עבדו" לבד. בברזיל ירד שיעור המעשנים הבוגרים מ-34.8% ב-1989 לכ-9.3% ב-2023 - במקביל להעלאות מס, לאיסור פרסום ולתוכנית לאומית שלמה, ורשות הבריאות הברזילאית מייחסת את הירידה ל"כל החבילה"- ולא רק לתמונה על גבי החפיסה. אורוגוואי שהגדילה את האזהרה ל-80% ב-2009, "חטפה" תביעת בוררות על ידי פיליפ מוריס ולמרות שניצחה ב-2016 את ענקית הטבק, היא גם אסרה עישון במקומות סגורים ומחקה את וריאנטי המותג.
הבעיה בישראל היא שגם אחרי האיחור בהדפסת התמונות - כל השאר תקוע וידם של חברות הטבק והלוביסטים על העליונה. גם אחרי שנתוני רשות המסים חשפו כי גביית המס על נוזלי אידוי מסתכמת בכ-8 מיליון שקל מול כ-9 מיליארד שקל בשנה ממס על סיגריות רגילות. הרפורמה שנועדה לתקן זאת תקועה בוועדת הכספים ללא מועד דיון. הלחץ הפוליטי עושה את שלו. גם ביטול הפטור בדיוטי-פרי נדחה בשלבים עד 2028 אחרי לחץ פוליטי של חברי הליכוד. סעיף שאסר טעמים הוצא מהחוק בדצמבר 2018 בטענה שהוא "נושא חדש", ומאז לא חזר. ובדיון בוועדת הכספים במרץ 2024 נאמר במפורש שלא הותקנו תקנות מנהליות, ולכן אין אכיפה.
עם כל הכבוד לתמונות המבהילות, שמדברות לתודעה ברגע הקנייה, רק המחיר מדבר אל הכיס בכל יום. בישראל, שבה מעשן ממוצע משלם כ-5,700 שקל בשנה מסי קנייה, הכיס הוא הערוץ המהיר ביותר וזה בדיוק הערוץ שגם הממשלה הזו השאירה פרוץ בכל מה שנוגע למוצרי הדור החדש, אלה שבני הנוער קונים.
הבעיה הגדולה היא כי ניתוח סקר ITC בארבע מדינות שמצא כי השינוי הראשון בכל מדינה מניב את ההשפעה הגדולה ביותר, ולשינויים שבאו אחריו כמעט לא הייתה תוספת. קרי, ישראל מניחה עכשיו על השולחן את הקלף החזק ביותר שלה. זו בדיוק הסיבה ששאר החבילה צריכה להגיע איתו, לא בעוד חמש שנים. התחזית פשוטה, אם בשנה הקרובה יעברו רפורמת המס על האידוי, ביטול הפטור בדיוטי-פרי, איסור הטעמים והסדרת אכיפה מנהלית - אוגוסט 2026 ייזכר כנקודת המפנה שבה ישראל התחילה סוף-סוף להוריד את שיעור העישון. אם המאבק יסתכם בתמונה בלבד, בעוד שנה יסבירו הלוביסטים למקבלי החלטות שמדובר בכלי ריק מתוכן וכדאי להסיר אותו. זו תהיה מסקנה שגויה: לא התמונה תיכשל, אלא ההחלטה לעצור אחריה.
הבעיה היא שלישראל אין זמן: לפי דוח שר הבריאות שהוגש לכנסת ביוני, רבע (23.1%) מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל הם מעשנים - שיא של כשני עשורים. בשנת 2022 יוחסו לעישון 12,386 מקרי מוות, כ-23% מכלל הפטירות. שיעור העישון בישראל גבוה בכ-30% מהממוצע העולמי, וקצב הגמילה נמוך ב-50% מממוצע ה-OECD. המלחמה הרעה את המצב: סקרי חטיבת בריאות הציבור מצאו שכ-4.5% מהמפונים דיווחו על התחלת עישון לעומת כ-2.5% בכלל האוכלוסייה, ו-56% מהמעשנים דיווחו על הגברת השימוש מאז תחילת הלחימה. סקר האגודה למלחמה בסרטן מצא ש-21% מעשנים יותר מאז 7 באוקטובר ו-12% חזרו לעשן. נתוני רשות המסים הראו עלייה בצריכה.
אין מדובר בסוגיה "ערכית" או "בריאותית" בלבד אלא בסוגיה כלכלית ממדרגה ראשונה: על נזקי העישון של המעשנים משלמים כולם ובריבית דריבית כי הנזקים הם ארוכי טווח. אוכלוסיה שמעשנת יותר היא אוכלוסיה חולה יותר שנדרשת לממן יותר טיפולים אונקולוגיים ונותר לה פחות משאבים לרפואה מונעת, גריאטריה, שיקום ועוד. ללא פתרון כוללני וחיזוק האכיפה - תמונות בחפיסות, ככל שיהיו מזעזעות, לא יעשו את העבודה לבדן. אסור שנבחרי הציבור יאמינו כי בזה.
