כששירות המילואים הפך למילוג'וב
בשנתיים האחרונות, מאות אלפים מאזרחי ישראל הפכו לחיילי מילואים. בהנחה ויום אחד תסתיים המלחמה, מה יקרה עם לכל המילואמיניקים ומשפחותיהם? מה יקרה לכל אותם אנשים, שמזה כמעט שנתיים שירות המילואים מאפשר להם גם תרומה למדינה אבל גם המקור לקיומם הכלכלי הבסיסי? מה יקרה אז לאנשים שתרמו את זמנם ואת בריאותם הפיזית והנפשית למלחמה הזאת? מה יקרה לאלה שיזכו לצאת בחיים ולהיות שוב אזרחי המדינה - וכבר לא החיילים שלה?
שאלות אלו, שהן הבסיס לתכנון חברתי-כלכלי בכל מדינה נורמלית, לא נשאלות ובאותו הזמן שאזרחים נשלחים למסע אל ״הניצחון המוחלט״, העורף אליו הם אמורים לחזור יום אחד מופקר ומתאפיין בשוק עבודה פוגעני ורשת ביטחון חברתית שרובה כבר חורים.
בעוד שהמלצות ועדת נגל הן להגדיל את תקציב מערכת הביטחון ב 133 מיליארד שקל בעשור הקרוב, ללא מקור תקציבי ברור, המערכת האזרחית קורסת; תקציב המדינה כלל קיצוצים ריאליים בסעיפי הרווחה, הבריאות והחינוך ומערכת בריאות הנפש נמצאת זה מכבר במשבר המחייב רפורמת עומק. את התוצאה מכיר כל מי שנזקק לשירותים בסיסיים – מחסור משמעותי בתקנים ובאיוש בפועל בכל תחומי השירות החברתי והציבורי בישראל. המשמעות של כל זה היא שפשוט אין מי שיחנך את ילדנו, יטפל בנו או ירפא אותנו.
ואם מישהו בונה על השתכרות בכבוד ברמה שתאפשר וויתור על שירות ציבורי מתפקד ורכישה של מה שהוא זקוק לו בשוק הפרטי... ובכן, שוק העבודה בישראל הוא כזה שמחצית מהעובדים בו מרוויחים 13,000 שקל ברוטו או פחות מכך. וזאת בעוד שהוצאה חודשית ממוצעת למשפחה של 4 נפשות עומדת על 21,649 שקל. זאת רמת שכר שבקושי מאפשרת למלא את עגלת הסופר. ניתן כמובן לקוות שיהיה לנו "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב", אבל התחזיות הכלכליות צופות המשך של האינפלציה, האטה בתעסוקה, ירידת השכר הריאלי ברוב שכבות האוכלוסייה וגידול בשיעור העוני.
במצב כזה - וכאשר הממשלה משלמת קרוב ל-29,000 שקל לחודש תמורת התנדבות למילואים, מה הפלא שאתר 'מילוג'ובס' של צה"ל – שעצם שמו מעיד על הפיכת הלחימה לאופק תעסוקתי מרכזי בשוק העבודה הנוכחי – מציע לנו "לבנות פרופיל אישי עדכני ואטרקטיבי" כדי להגדיל את הסיכוי שנגויס? במילוג׳ובס מבטיחים לנו תפקיד עם משמעות ומדרבנים אותנו "ללכת להציל חיים״ (״ולא לשכוח מי הציל אותך, הא?!"). לצד האתר הרשמי של צה"ל, ישנן גם עשרות קבוצות שצמחו מלמטה למטרת חיפוש והצעת עבודות מילואים בכלכלה החדשה שהתפתחה פה סביב המלחמה – הגיג-מילואים. כפי שמעידה ביקורת הצרכנים אחת - "מילג'ובס עזר לי למצוא תפקיד בחופשת הסמסטר וככה הצלחתי להגיע למכסת הימים להטבה".
במצב הזה, ״היום שאחרי״ הופך למסוכן כלכלית עבור אלפי אזרחים, מכיוון שהוא יביא עימו גם את סיום האפשרות למקור פרנסה המאפשר הישרדות כלכלית ויחייב אותם לחזור להסתמך על שוק העבודה הרגיל, ה״נורמאלי״ – שחלקים גדולים ממנו פוגעניים ונטולי אופק וכן על מערכות הבריאות והרווחה האזרחיות – העניות והמיובשות – להם הם יזדקקו כדי להתמודד עם מה ששלחנו אותם לעשות במלחמה.
אז כן, אפשר להיות ימין – להיות בעד המלחמה ולהגיד שזאת מלחמת אין ברירה מובהקת שבלעדיה אין לנו קיום בארץ הזאת. אפשר גם להיות שמאל - ולהגיד שחייבים לסיים את הקונפליקט המדמם ולחתור לשלום בין שני העמים שחיים פה. אבל בין אם מימין ובין אם משמאל – לכל אדם ממעמד העובדים חייב להיות ברור שכאשר הממשלה לא מקיימת שוק עבודה שניתן להתפרנס בו, פורמת בגסות את רשת הביטחון האזרחי שלנו וגורמת לכך ששירות צבאי מקצועי יהפוך לאפיק התפרנסות מרכזי ולעיתים יחיד - אזי היא משתמשת ב'נשק כלכלי' כדי להפוך אותנו להמון צייתן ולמנוע את היכולת שלנו לבחור באמת את סוג החיים שנרצה לקיים כאן.
ניצן תנעמי מנהלת איגוד מקצועי בכוח לעובדים
